שתף קטע נבחר

תוצרת הארץ

מושב חקלאי מתפורר, כריש נדל"ן ערמומי, שתי אחיות והורים מדור הולך ונעלם הם גיבורי הסידרה "בנות בראון", לפי ספרה של עירית לינור. יש בה הכל: אהבות, חיבוטי נפש, אידיאליזם וחומרנות, ובעיקר התפרקות החזון הציוני. וגם רשימת שחקנים מרשימה

"אומרים ישנה ארץ", שיר הנושא מהסידרה "בנות בראון" (ערוץ 2, יום ה' 22.15) ששרה ירדן בר כוכבא, העפיל למקום השמיני במצעד של גל"צ, ונראה שזו לא המילה האחרונה. במרכז העלילה, מאת עירית לינור (על פי ספרה), משפחת בראון החקלאית מכפר אילן, שנקלעה למצוקה כלכלית קשה ומאוימת להתפרק מאדמותיה - משל להתפרקות החזון הציוני מערכיו לטובת חברת השפע המודרנית והחומרנית. הסאגה המשפחתית, המשתרעת על פני שמונה שנים (1992-1985), שוזרת בתוכה גם את האירועים הלאומיים המשמעותיים של התקופה (מלחמת לבנון, מותו של מנחם בגין ועלייתו לשלטון של יצחק רבין). פסקול הסידרה, כמו גם צילומיו המופלאים של אבי קורן, רק מוסיפים למלאכת המחשבת הזו. הסידרה זכתה בפרס סידרת הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים 2002.

תהליך של התגמשות

בסידרה מפליאה בר כוכבא במשחקה כחלי בראון, לצד צוות מפואר של שחקנים. זה התפקיד הטלוויזיוני המשמעותי הראשון של יוצאת "פלטפוס" תכולת העיניים, והקסם שלה כובש את המסך. חלי שלה אינה מבזבזת אף רגע לבטלה. כבר בהתחלה, בפרק הראשון, במדי אחות במחלקת מיילדות ב', היא עוצרת את פרופ' גידי קראוס (אבי יקיר) במסדרון ואומרת לו בישירות שובת הלב שלה: "החלטתי שאני רוצה להצטרף למחלקה שלך. תראה, אני חושבת שהפריות מבחנה זה דבר מדהים. קראתי כל מה שמצאתי על זה... אני רוצה לעזור לזוגות שלא יכולים להביא ילדים לעולם. זה נס. זה מדהים. זה המדע בשירות האנושות... יודע מה, עכשיו תעשה לי בוחן פתע בהפריות חוץ גופיות, יהיה דבר אחד שאני לא אדע, אל תיקח אותי". פרופ' קראוס, מסתבר, לא עומד בפניה. וגם הצופים.
הגיבורה של לינור מתנהלת בעולם פרקטי של רוטינה יומיומית, תוך חדוות עשייה לא שיגרתית עד כדי תחושת שליחות. עם זאת, היא כל כך חפה ממניפולציות נשיות, עד שנדמה כאילו היא מתנהלת בעולם ילדים קסום, בו אין קמצוץ של שקריות. ככה היא בעבודה, באהבה, במושב ובבית, כאילו החיים לא הותירו בה סימנים והיא חותרת ללא ליאות לשמר עולם של תום.
"לפני ארבע שנים עשיתי אודישן לדרמה שעירית לינור כתבה", משחזרת בר כוכבא, "ונורא אהבתי את הטקסט המרגש. באודישן כמעט בכיתי. זה היה המפגש הראשון שלי איתה. היא התקשרה אלי ואמרה לי: 'תשמעי, לא התקבלת, אבל אני פשוט זוכרת אותך'. והיא באמת זכרה אותי. כששמעתי שהיא עושה את 'בנות בראון', אמרתי שאני חייבת להגיע לאודישן, ואני כמעט לא הולכת לאודישנים. אני חושבת שעירית כותבת מילים שמתלבשות טוב על הפה, כמו שאנחנו מדברות. זה לא נשמע מאולץ, זו מין עברית יפה כזאת. אין הרבה כותבים שיודעים לכתוב ככה, ולשחקן זו מתנה, כי זה עושה לו חלק גדול מהעבודה על הדמות".

- איך היה המפגש שלך עם חלי, הזדהית איתה?

"יכולתי לראות בה צדדים שלי, אבל אני חושבת שהיא גם עירית האידיאליסטית, עם שנינות, עקרונות והומור, עם פגיעות וגם חוזק, משהו מאוד מיוחד. גם אני כמו חלי הייתי נורא אידיאליסטית, ואני עדיין. יש לי נטייה לעקרונות, מה טוב ומה לא טוב, אבל החיים לא מתנהלים ככה, הם בעצם מאוד גמישים. זה מה שחלי עוברת בסידרה, וזה גם מה שאני עברתי בחיים. תהליך של התגמשות. למשל, פעם חשבתי שאשחק רק בדברים שאני כותבת ושלא אוכל לעבוד עם במאי שאני לא מכירה מקודם, וזה ממש טיפשי ואפילו אגואיסטי. ב'פלטפוס' גם כתבנו וגם ביימנו, וב'תסתכלו עלי' בפרינג', עם אלדד זיו, כולנו השתתפנו בכתיבה. ואז באה הסידרה הזו ומצאתי את עצמי נהנית נורא רק לשחק. אגב, למדתי המון שנים משחק אצל הלל נאמן, ופתאום כל מה שלמדתי אצלו התרכז אצלי בלקחת מילים ולהפוך אותן לשלך".

- תיכף אחרי צילומי הסידרה הפכת אם למעיין, היום בן חצי שנה.

"באופן מצחיק יצא שילדתי בדיוק במחלקה שבה צילמנו את כל הסצינות. חצי שנה לפני זה התהלכתי שם עם בטן מלאכותית, ותשעה חודשים אחרי זה אני מגיעה לשם עם הבטן האמיתית והאחיות מזהות אותי. היה נורא נחמד לעבור באמת את מה שצילמתי בכאילו".

שמונה שנים במקום

את דפי (דפנה) בראון, אחותה של חלי, מגלמת דורית לב ארי, שחקנית "הקאמרי" ("כטוב בעיניכם", "טובים השניים", "חברות הכי טובות") ו"גשר" ("כפר", "שלוש אחיות", "טרטיף"), שהופיעה גם בדרמת הטלוויזיה "אשה מרציפן" ובסרט "אין שמות על הדלתות".

- אפשר למות על דפי הזאת, לא?

"חיבבתי אותה מההתחלה, והיה לי נורא כיף לעשות אותה, כי יש בדמות הזאת משהו כובש ושובה לב. היה לי גם המון 'בשר' בסצינות. זו סאגה של שמונה שנים, כך שהייתי צריכה להביא שינוי והתפתחות. דפי מתחילה את הסידרה בגיל 23 ומסיימת בגיל 31, שמונה שנים נורא משמעותיות. ולא שקורים לה דברים נורא משמעותיים בחיים. בניגוד לחלי, שמתחתנת, נפרדת, מפילה, יולדת, עובדת ויש לה קריירה, מה קורה לדפי? היא נהיית חברה של אלי מנשה. זה מה שקורה לה במשך שמונה שנים. אבל ניסיתי להביא את ההתבגרות שלה, וממה שראיתי אני מקווה שזה הצליח".

- היתה סצינה שריגשה אותך במיוחד על הסט?

"בפרק הרביעי יש חגיגות יום העצמאות הארבעים של מדינת ישראל. צילמנו את זה במושב עשרת בלילה, אירגנו ממש מסיבה והביאו את כל התושבים והילדים של המושב והמון המון אנשים, ופתאום כאילו הצלחנו לרגע להחזיר אחורה את הזמן. למשך שעתיים פשוט היתה חגיגה".

- מה הרגשת ברגעים האלה?

"זה הזכיר לי את מה שהסידרה בדיוק מדברת עליו. גדלתי בסבנטיז, כשהמדינה היתה מאוד חיה ונושמת. אני מכירה את מה שהסידרה מתרפקת עליו, וזה היה פתאום כל כך קיים שם, מוזר וקסום. התרגשתי מאוד".

- הקטע הזה של גזענות, אשכנזיות מול מזרחיות, שעובר גם ביחסים בין דפי לאלי מנשה, מוכר לך מהחיים?

"באופן אישי לא הכרתי אף פעם סוג כזה של גזענות אשכנזית. אני יודעת שהיא קיימת, וזו תהיה התחסדות לומר שזה נעלם לגמרי, עובדה שיש אנשים מעדות המזרח שמרגישים ככה. אבל אני לא חושבת שזה ה-ISSUE המרכזי של המדינה היום".

- גולן אזולאי גילם את אלי מנשה. איך הוא כפרטנר?

"תענוג מאוד גדול. אני חושבת שהוא עושה תפקיד נפלא. בהתחלה לוקח זמן להבין מה זה בכלל הדבר הזה, אבל אחר כך פשוט נופלים בקסמו. זה גם התהליך שדפי עוברת איתו".

חליפה ושפה מליצית

גולן אזולאי, 34, המזוהה בעיקר כפרקש האלמותי מ"טירונות", הוא אלי מנשה ("אלי שם פרטי, מנשה שם משפחה"), האהוב של דפי. "כשעירית נתנה לי לקרוא את הפרק הראשון, הייתי בשוק מהדמות. לא, אמרתי לעצמי, לא כותבים כאלה דמויות פה בארץ, עם המון תעוזה והמון חוכמה. החמיא לי שלתפקיד כזה מורכב היא חשבה עלי. האמת, כבר ביום שלקחתי את התסריט ליד השגתי משקפיים וחליפה מחבר שלי, עורך דין, הסתכלתי בראי ואמרתי, זו הדמות. בסצינה הראשונה שאני מופיע בה, מרימים גבה ואומרים !?WHAT THE FUCK מה זה היצור הזה שנחת פה במושב? יש משהו תיאטרלי בו ובשפה שלו, שהיא מאוד גדולה ומאוד רחוקה ממני".

- גם אתה מתהלך בבית עם חלוק סאטן?

"לא...".

- מה חשבת עליו, כאדם?

"כל הזמן הייתי בטוח שהוא טיפוס קר, שכלתני, ובסוף אנשים דיברו איתי על כמה שהדמות חמה ואנושית. בקטעים מסוימים בהם הוא עובר שינוי החלטתי שהוא חם עם ילדים, למשל, אבל לא חשבתי שזה הצד החזק שלו. לא תיכננתי את זה. אני חושב שפשוט יש בי חום טבעי וזה יצא. גם פרקש היה חם. בגלל זה, כשנותנים לי את הדמות של המניאק והערמומי, הוא תמיד יוצא מישהו שאוהבים אותו".

- השפה המליצית של אלי מנשה מצחיקה עד מוות.

"הוא סיגל לעצמו בכוונה שפה גבוהה, כדי להקטין אנשים. אני הוספתי עוד את המשקפיים והתסרוקת, קודם כל כדי לבגר אותו, כי עם התלתלים הרגילים שלי הדמות תיראה צעירה מדי וזה לא יעבוד".

- היו רגעים מצחיקים על הסט?

"כן, וגם בחזרות. גם הדינמיקה ביני לבין אסי דיין (שמגלם את האב, יחזקאל בראון) מאוד הצחיקה אותנו. היתה כימיה טובה ומעניינת וקצת מוזרה בינינו, והיה מצחיק שהוא משחק את התמים ואני את אלי מנשה עם היציאות שלו".

- והתאהבת בדפי? היתה ביניכם כימיה משגעת על המירקע.

"מה, אני? אני נשוי ואוהב את אשתי. אלי התאהב בדפי! יש משהו בקלילות שלה, בילדותיות ובשובבות שלה, שהדליק אותו. יש בה רוח נעורים, והוא את הנעורים שלו מזמן איבד לטובת העסקים. את יודעת מה הכי אהבתי באלי מנשה וכל פעם הגניב אותי מחדש? שהוא כאילו שם פס על הכל, יש לו מטרה והוא פשוט לא באמת רואה את האנשים ממטר. הוא שיכנע את עצמו שהוא מעל לכולם".

- לפעמים המזל מאיר פנים לשחקן והוא זוכה בתפקיד אופי, תפקיד חיים, כזה שממנו והלאה מסתכלים עליו אחרת. אתה מרגיש משהו מזה?

"זו היתה זכות לעשות את התפקיד הזה. היו לי רגעי חסד אמיתיים. אבל גם פרקש היה תפקיד מתנה, ומאז הבנתי שאין סוף לגדילה ותמיד יבוא משהו אחר שהוא מעל כולם. והנה הגיע אלי מנשה...".

כמו בבית

עליזה רוזן היא אהובה בראון, אשתו של יחזקאל ואמא של חלי ודפי. "לא הייתי צריכה להתחפש לאהובה, בגלל שהיא לא מי יודע מה רחוקה ממני. לא עשיתי איזה מאמץ להשתנות, וזה די נעים, כמו בבית. בוודאי שיש דברים בעליזה שלא באים לידי ביטוי באהובה".

- למשל?

"למשל כל הספקות שיש לה בקשר למולדת, אבל הם לא מופיעים בסידרה. הסיכסוך היהודי-פלשתיני מעסיק אותי הרבה, ואני מאמינה שהיה מעסיק גם את אהובה".

- אהובה מאוד קרה ומאופקת כלפי יחזקאל. אין ביניהם כמעט מגע פיזי.

"כי נשים בגיל הזה לא מראות, לא מתרפקות, בכל אופן לא בפומבי. רוב הדור הזה, ובטח הדור שלפניו, לא מפגין קירבה פיזית בפרהסיה. הם לא מתנשקים בקולנוע. אם פעם, בצעירותם, התנשקו בקולנוע, זה היה בחושך או בתוך איזו חורשה, אבל לא לפני החבר'ה. גם אהובה וחזי הם כאלה, קצת קמצנים בהבעת רגשות".

- בשונה ממך?

"אני הרבה פחות שמרנית. בטח יש בתת מודע שלי שמרנות מאמא שלי, אבל לא בדעות ובהשקפות שלי ובכמה שאני מוכנה להחצין ולהראות. בסך הכל אני בן אדם מאוד מוחצן".

- את חושבת שיש עוד נשים כמו אהובה, אידיאליסטיות, נטולות חומרנות?

"בטוח. אני, בגלל שאני שחקנית, נחשבת לבוהמיינית כזאת. אבל חברות שלי הן עירוניות שמתלבשות היום יותר יפה מאז ופחות או יותר עכשווי, אבל טבוע בהן משהו מהאידיאליזם. טענות על ארץ ישראל שהיא לא כמו שהיתה. כשאת נכנסת אליהן הביתה הכל בטעם טוב, אבל די ממשיך את דור האמהות. ובסוף, למרות מה שמכונה היום אסרטיביות, כולן נהיות אמהות דואגות מאוד לילדים שלהן וסבתות דלוקות על הנכדים שלהן".

- השידוך שלך עם אסי היה בלתי צפוי. בדרך כלל אנחנו רואים אותו עם צעירות ממנו.

"אוי, הוא מקסים. הייתי צריכה להתאמץ לא להתאהב בו. אני חושבת שזו פעם אחרונה שהוא משתדך לנשים מבוגרות. אני אפילו יותר מבוגרת ממנו. זה היה קטע. כל הזמן הצטערתי שאין יציאות יותר רומנטיות איתו".

לא אומרים לא

גבריאל אלקלעי, בן כפר אילן וחבר ילדות של חלי, הוא ליאור אשכנזי, שחקן תיאטרון מוערך, כוכב הסרט "חתונה מאוחרת" ומגיש "טלסינמה" בטלוויזיה. "בהתחלה גבי הוא הבארד המושבניק, ההוא שלא מתאהב, שלא נותן לעצמו. תפקיד שהוא לא מי יודע מה כשקוראים אותו. אבל הקומבינה היתה בלתי ניתנת לסירוב: רני כרמל ועירית לינור, ששניהם ביימו, וירדן בר כוכבא, שאנחנו כבר שנים מתים לעבוד אחד עם השני, ובכלל כל הקאסט. לא אומרים 'לא' לדבר כזה".

- איך נראית לך התוצאה הסופית?

"אני חושב שיש דברים שהייתי מתקן. למשל, אני זוכר שהיה משהו שאמרתי יו, זה לא, היה אפשר אחרת. בפרק השלישי, אחרי שהוא התחתן, באיזשהו מקום הוא מזלזל יותר מדי באשתו (יולי הר גיל). מערכת היחסים הזו היתה לי שקופה מדי. אולי הייתי יכול לעשות אותה אחרת".

- איזה דבר ייחודי מביאה "בנות בראון" למירקע?

"מעבר לזה שהסידרה מרגשת ומקסימה, היא סופר מקצועית. זה ממש כאילו עשו אותה בחו"ל. החל מאיך שהיא עשויה, דרך המשחק והצילום. אני לא אומר את זה כי אני משחק בזה, נשבע לך, פשוט התפעמתי כשראיתי את זה. יש שם ליגה של שחקנים שלא רואים כל עונה בטלוויזיה, וכולם מרוכזים בסידרה אחת. זה פנומנלי, אסי ועליזה וירדן וגולן...".

- וליאור אשכנזי.

"אני לא מדבר על עצמי, אני מדבר על החברים שלי".

- למה לא? הרי אחרי "חתונה מאוחרת" ופרס האקדמיה אתה שחקן מבוקש.

"כשצילמנו את הסידרה, 'חתונה מאוחרת' אומנם היה מצולם אבל עוד לא יצא ואף אחד לא ידע מה יקרה. כשהבנתי שהתקבלתי לסידרה פשוט השתגעתי, כי הטקסט, התסריטים, העובדה ששמונת הפרקים כתובים כל אחד בשנה אחרת - הכל איתגר אותי במיוחד".

מחפש את עצמו

יובל הוא בנם היחיד של מירי ופרופ' גידי קראוס, שמאז השתחרר מהצבא לא מוצא את עצמו. "הוא נולד למסגרת שלא מתאימה לו", אומר יאיר לוטן ("זאפ קולטורה" ו"איש גדול ארץ קטנה" בטלוויזיה, "דומינו" בקולנוע) המגלם אותו. "משפחתו עשירה ומצליחה, והוא מחפש את עצמו. גם עם חלי הוא לא מוצא את עצמו, וגם כשהוא בחו"ל לוקח לו זמן לגלות מה טוב בשבילו. אבל אחד הדברים המקסימים בו, שהוא אומנם מבולבל ופוחד מהעולם, אבל אין לו פחד לשנות את חייו כדי להגיע לתשובות".
יובל הוא חלק ממשולש רומנטי שכולל את ירדן בר כוכבא (חלי) וליאור אשכנזי (גבי). "בצילומים בקושי נפגשתי עם ליאור, כך שלא הייתי מודע למה שקורה בינו לבין חלי, אילו סצינות כבר צולמו ועד כמה נבגדתי", הוא אומר. "מחוץ לסידרה היה נהדר לעבוד איתם. ירדן מקסימה ומקצועית והיתה תחושה שלכולם היה חשוב לעבוד יחד".

- יובל הוא הדמות שאורחות חייה משתנות מקיצוניות אחת לשנייה. דבר כזה יכול לקרות גם לך?

"כן, בטח. אני מכיר את זה מחברים שלי שעברו שינויים כאלה, והחיפוש העצמי הזה, גם בחו"ל, מוכר לי אישית".

- זו הסיבה שהשיחה איתך מתנהלת מלונדון?

"כן, נסעתי ללמוד תיאטרון וכרגע אני משחק שם ב'htuoy ruo si sihT' עם מאט דיימון. גם אצלי זה חלק מחיפוש מתמיד".

- לכמה זמן נסעת?

"את זה תצטרכי לשאול את יובל".

פראו דוקטור

את מירי, אשתו של פרופ' קראוס ואמא של יובל, בעלה של חלי, מגלמת חלי גולדנברג. "אמרתי לעירית לינור שמאחר שאני מתחילה כאמא לבן עשרים וקצת וגומרת כסבתא לילדה בת שנתיים, צריך שיהיה כתוב למטה: 'נישאה בגיל 16, ילדה בגיל 17, אי לכך יכולה להיות סבתא בגיל 40'".

- אצלך בחיים הכל קרה מאוחר.

"יש לי היום ילדה בת שש, איה המקסימה, שהתחילה כיתה א'".

- יצקת לתפקיד מהאימהות?

"כיוון שאני לא יכולה לדעת איך זה להיות אמא לילד בן 25, שהולך למקומות רוחניים לא הגיוניים, לא יכולתי לקחת מהיחסים עם הילדה שלי, שרוצה עכשיו שמלה פרחונית. המקום היחיד שיכולתי להעתיק ממני למירי זה האהבה האינסופית לילד שלך, שזה משהו שאני מכירה טוב מאוד. מה שכן, כשהילד שלך בוגר, מותר לך לאבד את הסבלנות ולדבר איתו בגובה העיניים".

- "חתולות הרעם" היה המפגש הראשון שלך עם עירית לינור.

"כן, ובזכות עירית הפסקתי להיניק. כשהיא הציעה לי את 'חתולות הרעם', זה היה בדיוק בשלב שרציתי להפסיק עם ההנקה. איה היתה כבר בת שנה, והיה לי נורא קשה רגשית להחליט, ואז היא הציעה לי עשרה ימי צילום והפסקתי להיניק".

- איך היה לשחק אשת רופא מוקפדת?

"היה לי באמת מוזר לשחק אשה מבוגרת, מהוגנת. אני גם לא מכירה אשת רופא, וההגינות החיצונית הזאת זרה לי, קצת שמרנית לעומתי".

- היה לך קשה להיפרד מהג'ינסים?

"ממש לא. היה לי אפילו קל להתיידד עם התחפושות המוזרות של מירי, עם הנעליים והבגדים האלה, ועירית צבעה לי את השיער לערמוני. בפנים התחברתי להתחפשות החיצונית, אשה ששומרת על התא המשפחתי ככל שהיא יכולה, על הבעל שלה, על הבן שלה".

- התחברת לכל הגינונים המשפחתיים, ישיבה סביב השולחן וכאלה?

"כשהייתי נשואה אז השולחן היה ערוך ואמא, אבא וילדה ישבו ואכלו ארוחת ערב".

- היתה לך אחלה שנה, כולל תוכנית טלוויזיה שהנחית, "החיים שלנו".

"את 'בנות בראון' צילמנו לפני שנה וחצי. התוכנית שלי עלתה לפני שלושה חודשים. לפני חודש וחצי גמרתי את הסרט 'צעד אחד לאדם' של שחר סגל ושלחתי גם כתב יד של ספר ילדים. נראה מה יהיה איתו".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דורית לב ארי, ירדן בר כוכבא ועליזה רוזן
אסי דיין ועליזה רוזן
יולי הר גיל וליאור אשכנזי
יאיר לוטן
לאתר ההטבות
מומלצים