עידן הארתריטיס

הסימן הראשון, לעיתים קרובות, הוא דקירה בברך או בגב, נוקשות בבסיס האגודל, או כאב חד שפולח את הרגל מהמותן אל השוק ביציאה מהמכונית. "שום דבר רציני", אתם חושבים, "בטח מתחתי משהו". אבל אם אתם אפילו במרחק צעקה מגיל העמידה, יש סיכוי שאתם סובלים מאוסטאו-ארתריטיס, מחלה ניוונית שבה הסחוס – בולם הזעזועים הטבעי, שמרפד את פנים המפרקים – מתחיל להיהרס.
בעבר הרופאים קטלגו אותה כמחלת זיקנה, אבל עכשיו הם סבורים שצורה זו של ארתריטיס – השכיחה ביותר מתוך כ-100 סוגים – מתחילה את מהלכה חסר הרחמים, נטול הכאב בתחילה, כשאתם עדיין בשנות ה-30 לחייכם, שנות ה-20, ואפילו קודם. רק כשתגיעו לשנות ה-40 או ה-50 תתחילו להרגיש את אותן דקירות, סימנים לכך שהמחלה מתחילה אולי להשפיע על עצמותיכם. בשלב זה הנזק כבר נגרם, ואפילו הטיפולים הטובים ביותר לא יוכלו לעשות הרבה יותר מאשר להקל את הכאב ולנסות לשמור על הסטטוס קוו במפרקים ההולכים ומתנוונים.
תופעת הארתריטיס הולכת להיות הרבה יותר גרועה, ובקרוב. להערכת רופאים, אוסטאו-ארתריטיס פוגעת היום ביותר מ-20 מיליון אמריקאים, וב-2020 המספר כנראה יוכפל. לפי הערכה, 10%-15% מהאוכלוסייה בישראל סובלים מאוסטאו-ארתריטיס, ו-40% מהאנשים מעל גיל 60.
מומחים סבורים שגם המצב הנוכחי עגום מכפי שחשבו. באוקטובר פרסמו חוקרי המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית תוצאות של סקר ארצי ראשון, שבדק את שכיחות הארתריטיס ובעיות מפרקים כרוניות אצל האמריקאים. מסקנתם: שליש מהאמריקאים הבוגרים סובלים ממחלת מפרקים כלשהי.
זה כמעט כאילו היינו עדים להיווצרותה של סערה אפידמיולוגית והיא בולטת בעיקר בארצות הברית. תחילה יש שם את הקפיצה הדמוגרפית של דור הבייבי-בום, שנכנס לשנות ה-50 של חייו – גיל נוח לארתריטיס. הוסיפו לכך חמישה עשורים של ג'וגינג (בפחות מכושר שיא), התעמלות אירובית נמרצת, וספורט מהיר ותחרותי כמו כדורגל, טניס וכדורסל, שגורם נזק מקסימלי לברכיים ולמפרקי הירך (בני דור האיקס יכולים לצפות להשפעת משחקי הווידיאו על אגודליהם, איבר נוסף שמועד במיוחד לאוסטאו-ארתריטיס). לבסוף, צרפו לכל זה גם דור של אנשים כבדים מאי פעם, ושמשקלם חונק למוות את מפרקיהם.
פרופ' דן כספי, ממלא מקום מנהל המכון הראומטולוגי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), מסביר מה זה ארתריטיס, מי לוקה בה, מה עושים כדי למנוע את התפתחותה ומהם הטיפולים הקיימים.

מה זה ארתריטיס?

"מבחינה מדעית זהו שם כללי לדלקת מפרקים. קיימים סוגים רבים של דלקות מפרקים כרוניות. הנפוצה ביותר היא אוסטאו-ארתריטיס, שהיא לא דלקת של המפרקים, אלא מצב של בלאי של הסחוסים יחד עם תגובות שנוצרות במפרק ובעצם. לזה מתכוונים בדרך כלל בציבור כשמדברים על ארתריטיס".

במי פוגעת המחלה?

"היא עלולה לפגוע בכל אדם. אצל רבים רואים סימנים ראשונים כבר בגיל 40, ואם עושים צילום ברכיים או ידיים לבני 70 ומעלה, לרובם יש שינוי כלשהו בסחוסים ובעצמות. המחלה נפוצה יותר בנשים.
"גם בעלי חיים סובלים מהמחלה. רוב בעלי החיים בעלי החוליות, כולל דגים ועופות, לוקים בה. שורשי המחלה בתקופה הפרהיסטורית. קיימים ממצאים ממנה במאובנים של בעלי חיים, אפילו בדינוזאורים ובאדם הקדמון.
"רוב האנשים, בעיקר הצעירים, אינם סובלים מכאבים. אחרים סובלים ממגבלות תנועה וכאבים, בעיקר כשהפגיעה מתרחשת במפרקים נושאי משקל שבהם השחיקה רבה יותר – ברכיים, ירכיים וכפות הרגליים – אבל גם כשנפגעים מפרקי אצבעות הידיים ושורש כף היד".

מה הסיבה להתפתחות המחלה?

"למרות שמדובר במחלה נפוצה ועתיקה, עדיין לא ידוע מה הסיבה העקרונית להתפתחותה".

מה בכל זאת יודעים?

"ידוע שיש השפעות גנטיות, למרות שהמחלה אינה תורשתית. היא לא עוברת מדור לדור בצורה צפויה ומקובלת, ולכן המסקנה היא שתורשה אינה חלק בלעדי בהתפתחותה, אלא שמצטרפים אליה גורמים נוספים, כגון פגם בחילוף החומרים של הסחוס או חבלה חוזרת הקשורה למקצוע של האדם – כמו ספורטאי מקצועי, עבודות קידוח בפטיש אוויר, זעזועים קבועים ממכשירים רוטטים, ואפילו תנועות מונוטוניות של תופרות קונפקציה במפעל.
"בנוסף, עם השנים הסחוס מאבד חלק מיכולת השיקום והתחזוקה של עצמו. כשמגיעים לנקודה שבה כוחות השחיקה עולים על כוחות ההתחדשות מתחיל תהליך של שינויים ביו-כימיים בסחוס, ובהמשך יתפתחו בו סדקים מיקרוסקופיים, ואחר כך תהיה ירידה בעובי הסחוס עד לשחיקה מלאה, שבה עצם נשחקת בעצם. מכאן מגיעות תגובות משניות של רקמות הקשורות למפרק, כמו קרום המפרק האחראי להזנת הסחוס ומכיל בתוכו כלי דם, עצבים ותאים פעילים. גם העצם והגידים מגיבים לשחיקת הסחוס כולו".

אז הסחוס הוא שחקן מפתח באוסטאו-ארתריטיס?

"הוא השחקן המרכזי בין שתי עצמות נעות (כי יש סחוס גם במקומות שאינם נעים, כמו קצה האף, אוזניים, בין צלעות), ולמרות שהוא נראה רקמה אדישה, משעממת, לבנבנה, זוהי רקמה שתפקידיה חשובים מאוד, כמו מתן אפשרות לתנועה חלקה ללא חיכוך. היא חשובה גם בבלימה, בספיגה ובפיזור זעזועים.
"אבל למרבה הצער, לפעמים הרקמה הזאת לא ממלאת את תפקידה. למרות זאת, עד היום לא נמצא לה תחליף שווה ערך. התחליף היעיל ביותר שקיים, שתלים מלאכותיים של מפרקים, יכול להחזיק מעמד עד כ-15 שנה".

תאי הסחוס לא מתחדשים?

"לסחוס אין כלי דם, ולכן התזונה שלו מגיעה בספיגה, או פעפוע, מהנוזל שבו הוא מצוי וש'משמן' את התנועה במפרק. איכות הנוזל נפגעת במצבים חולניים ובמצבי דלקת. יש מצבים שבהם נפח הנוזל גדל מאוד והוא גורם לנפיחות האזור הפגוע ולכאבים. הנוזל החולה יכול להכיל חומרים דלקתיים ואנזימים פעילים, שעלולים לאכל את מרכיבי הסחוס והמפרק".

איך אפשר למנוע את התפתחות המחלה?

"לדאבוני, אין מניעה מלאה. נטילת שני תוספי המזון, גלוקוזמין וכונדרואיטין, כנראה עשויה להאט את קצב שחיקת המפרקים, אבל אין לכך הוכחות חד משמעיות. מי שנוטל תרופות לדילול הדם צריך להיזהר בנטילת התוספים האלה. גלוקוזמין גם עלול להעלות את רמת האינסולין בדם של חולי סוכרת.
"פרט לכך, יש לדעת שעודף משקל קשור להגדלת הסיכון. כל קילוגרם של משקל מורגש בהליכה כ-4 ק"ג על המפרק נושא המשקל, ובריצה כפול מזה – 8 ק"ג. גם עבודה פיזית קשה מגבירה את הבעיה. ולבסוף, כדאי לנעול נעליים בולמות זעזועים ולפתח שרירים. אבל לפי שעה, אין דרך אמיתית למניעת המחלה".

מהם הסימנים להתפתחות המחלה?

"המחלה מתחילה לרוב במפרק אחד או במפרקים בודדים – בעיקר במפרקי האצבעות, בסיסי האגודלים, הצוואר, הגב התחתון, הבהונות, הירכיים והברכיים. הסימפטום הראשון הוא כאב שמחמיר בעקבות פעילות גופנית. אצל אנשים מסוימים המפרק עלול להיות נוקשה אחרי חוסר פעילות, והנוקשות משתחררת 30 דקות מרגע שמניעים את המפרק. כשהנזק מהאוסטאו-ארתריטיס מחמיר, יכולת הנעת המפרק מוגבלת והוא עלול לקפוא בתנוחה מכופפת.
"הביטוי העיקרי של שחיקת הסחוס הוא כאב הקשור לתנועה שנרגע בזמן מנוחה. אך כשהשחיקה ניכרת, הכאב קיים גם במנוחה. סימפטומים נוספים הם חריקת המפרק ועיוותים במפרקים בקצות האצבעות. כשהמחלה מתקדמת נוצרת נפיחות המלווה בכאבים, כתוצאה מהצטברות נוזלים במפרק.
"בניגוד לדלקת מפרקים כללית בגוף, באוסטאו-ארתריטיס אין תופעות כמו חום, חולשה והרגשה כללית רעה".

מהו הטיפול באוסטאו-ארתריטיס?

"בסל התרופות כלולה תרופה שמקטינה את קצב השחיקה ונקראת ארט-50. היא מעכבת את אחת המולקולות הדלקתיות המשתתפות בשחיקה, ויש הוכחות שהיא מסוגלת להפחית סימפטומים ולהאט את השחיקה. תופעות הלוואי שלה הן יציאות רכות.
"אמצעים נוספים הם משככי כאבים ותרופות אנטי דלקתיות כמו וולטרן, ואיוקס ולקסין, המיועדות לטיפול בדלקות משנה באזור. אם המפרק נפוח וכואב, אפשר להזריק לתוכו תרופה ממשפחת הקורטיזון שיש לה פעולה אנטי דלקתית חזקה ולגרום להקלה זמנית.
"בשנים האחרונות מזריקים למפרק תכשירים שדומים לנוזל המפרק ומכילים חומצה הילורונית. יש להם אפקט מתמשך אפילו עד חצי שנה והם מקילים את הסימפטומים והתפקוד, אבל מתאימים בעיקר למפרקים הגדולים, בעיקר בברכיים. מחיר סדרה של שלוש הזרקות נע בין מאות שקלים ל-1,200 שקל.
"בנוסף, אפשר לשאוב את עודפי הנוזל. ולבסוף, אפשר לנתח ולהחליף מפרקים מסוימים, כמו מפרק הירך והברך, בהצלחה גבוהה יחסית".