סיגר: האח המסוכן של הסיגריה
חשבתם שהסיגר פחות מסוכן מהסיגריה? טעיתם לחלוטין, טוען פרופ' מוטי קרמר, מנהל מכון הריאות במרכז הרפואי רבין. הסיגר כסמל סטטוס מסוכן
אחד מזיכרונות הילדות המוחשיים ביותר שלי קשור בסיגרים שעישן אבא שלי, בטקסים שנלוו לזה ובריח שהתפשט בכל הבית, נתלה על הווילונות, נדבק לרהיטים ונשאר עוד זמן רב אחרי שהתפוגג העשן. זה היה קורה בשבתות אחרי ארוחת הצהריים. אבא שלי מזג לעצמו כוסית קוניאק, פתח את מגירת המזנון ושלף ממנה ברוב טקס את קופסת העץ הקובנית. הוא התיישב על הכורסה, פתח בהתרגשות את הקופסה ובעיניים בורקות ברר לו סיגר. אחר כך קירב אותו אל האף, הריח אותו והבעת אושר ושביעות רצון התפשטה על פניו. אז הוא קם, וממגירה אחרת שלף שקית עור חומה ובתוכה כלי העזר לעישון הסיגר – מספריים, סכין קטנה ומטלית.
לגימה מהקוניאק וזה מתחיל. הוא קטם בסכין את ראש הסיגר או את זנבו, תחב אותו אל פיו והצית אותו. לגימה, שאיפה, לגימה, שאיפה. תוך דקות פשט בבית ריח עז ובלתי-נעים. עד כדי כך שאפילו ניל, כלבו האהוב, נמלט על נפשו לגינה. אבל זה עוד כלום, כי כשהיו באים אליו חברים התעצם הסיוט, והריח הכבד והמחניק אילץ גם את אמא שלי, אותי ואת אחותי לברוח.
ניסינו לשכנע אותו שיחזור לעישון מקטרת, שהריח שעלה ממנה היה מתוק ולא תוקפני. אבל לאבא שלי היו סיבות משלו, כשהעיקרית שבהן היתה שסיגר יותר בריא ממקטרת, כי לא לוקחים לריאות, טיעון שמשמש את מרבית מעשני הסיגרים. אבל לא את פרופ' יואל סייפן, מנהל מחלקה כירורגית במרכז הרפואי העמק, שמודע לסיכון שטמון בעישון סיגרים, אך לא מוותר על ההנאה הזו.
"אני חושב שלעישון סיגרים נלווית תדמית של סטטוס ואיכות", הוא מסביר. "אני מעשן סיגרים כי זה פשוט נעים לי. הצורך לקטום ולחמם את הסיגר, להיערך לעישון, כל המשחק המקדים הזה מעורר עניין. גם העיסוק סביב הסיגרים, גודלם, איכותם, ארץ מוצאם, גורם לך להשתייך למועדון מאוד מסוים. אני מעשן כשאני לבד, בחדר שלי בבית החולים ובנסיבות חברתיות. תדירות העישון אצלי היא סיגר עד שניים ליום. אחרי שהצתתי לעצמי סיגר, אני יונק ממנו בהנאה, וכשלא בא לי יותר או כשיש לי עבודה שהסיגר אינו יכול להיות חלק ממנה, אני נותן לו לכבות. אחר כך, אפילו אחרי שעות, אני מדליק אותו שוב".
לשחקן גבי עמרני יש סיבות אחרות לעישון סיגרים. "זה לא מלווה אצלי בשום טקס ודאווין", הוא מסביר. "עישנתי סיגרים עוד לפני שנלוו לזה סימני סטטוס ושטויות אני מעשן כי זה נעים לי וטוב לי לא מחכה להזדמנות חברתית או לשואו אוף אחר, אלא כדרך קבע, בנסיבות שאני קובע לעצמי". מהסיכונים שבעישון סיגרים הוא בוחר להתעלם בדרך מקורית יותר. "אנשים מתים מתאונות דרכים מאשר מעישון", הוא פוסק. והוא, כרבים אחרים, טועה.
סיגר במקום מסטיק
לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, 3.6 מיליון אנשים מתים מדי שנה כתוצאה מעישון טבק. 30% מכלל מקרי המוות ממחלות סרטן, ׀-25% מכלל מקרי המוות בקרב גברים בעולם המערבי, הם תוצאה של עישון. בישראל, לפי דו"ח האגודה למלחמה בסרטן, מתים מעישון 10,000 אנשים בשנה - יותר ממספר האנשים שמתים בתאונות דרכים, בפעולות איבה ומאיידס גם יחד. 1,500 אנשים מתים מדי שנה כתוצאה מעישון סביל.
עישון סיגר מסוכן לפחות כמו עישון סיגריות, אם לא יותר. "מי שחושב שעשן הסיגר אינו נשאף לריאות - טועה לחלוטין", אומר פרופ' מוטי קרמר, מנהל מכון הריאות במרכז הרפואי רבין (בילינסון). "גם מעשני סיגר עלולים לחלות בסרטן ריאה, אמנם במידה פחותה מזו שבקרב מעשני הסיגריות, אך במידה גבוהה מהלא מעשנים, מעשני סיגרים חשופים גם למחלות ריאה קשות, כמו נפחת, ברונכיט כרונית, אסטמה, דלקת סימפונות ועוד".
פרופ' אברהם קוטן, מנהל המכון האונקולוגי במרכז הרפואי רמב"ם ויועץ האגודה למלחמה בסרטן, מרחיב בנושא "הטענה הרווחת היא שעשן הסיגר אינו נשאף לריאות ולכן 'בריא' יותר לעשן סיגרים מאשר סיגריות. אבל זו שטות מוחלטת המשמשת נחמה למעשנים, וזאת כיוון שבכל מקרה כמות מסוימת מהעשן נשאפת לריאות, מה גם שגברים שנהגו לספק את הצרכים האוראליים שלהם על-ידי לעיסת מסטיק עברו פתאום, מתוקף תפקיד או מעמד או אילוץ חברתי, לעישון סיגרים.
"בדומה לסיגריות, הסיגרים מכילים את אותם חומרים רעילים העלולים לגרום למעשנים לחלות בסרטן בחלל הפה, בוושט, בגרון, בבית הדיבור, בלוע, באף וכן בשלפוחית השתן. במילים אחרות, עישון הסיגרים מסוכן כעישון סיגריות ואף יותר".
על-פי דו"ח מקיף שנערך במכון הסרטן הלאומי בארה"ב, הסיכונים הבריאותיים שטמונים בעשן הטבק זהים ללא קשר למקור העשן. עוצמת החשיפה לעשן היא שקובעת את מידת הנזק לבריאותם של המעשנים.
סמל סטטוס, סמל פאלי
אך למרות הסכנות אנשים רבים ממשיכים לעשן סיגרים. גבריאל רעם, מומחה לשפת גוף ולתקשורת לא מילולית, שחיבר עם נילי רעם את הספר 'גברים ונשים מעבר למילים' (הוצאת ידיעות-אחרונות) מסביר "הסיגר משויך לסטטוס גבוה ולמגדר גברי על-פי רוב. בצורתו הסיגר ישר ועבה וכשהוא מוחדר לפה הוא תופס נפח, ובזה הוא משמש כסמן טריטוריאלי ממדרגה ראשונה. אי-אפשר להתעלם ממנו ומהאיש המעשן אותו. עישון הסיגר נעשה תוך תנועות גדולות ורחבות, דבר המשדר שביעות רצון עצמית, זחיחות דעת, תוקפנות ושליטה. לצד אלה, אי-אפשר להתעלם מהריח הדומיננטי והלא נעים של הסיגר. לכן מעשן הסיגר משדר תסבלו אותי גם אם לא נעים לכם.
"הריח העז הנותר מעשן הסיגר מזכיר ריח של כלב ליד עץ, שבא לסמן טריטוריה. ולכן יש בעישון סיגר משהו דומיננטי, המביע נוכחות ושליטה. אם פועל או בנאי יעשנו סיגר זה ייראה נלעג ולא שייך, אך מנכ"ל, בנקאי או ראש ממשלה שיעשו זאת - אצלם זה ייראה טבעי. גם כל העיסוק הנלווה לעישון – הטקס, השוואת הסיגרים, גודלם, עוביים וכדומה - אומר מגיע לי, עבדתי קשה בשביל זה וזה שלי עכשיו".
כמה שלא מנסים, אי-אפשר להתעלם מהסיגר כסמל פאלי. ד"ר רפי חרותי, מומחה לשיקום מיני במרכז הרפואי רעות תל-אביב מסביר "עישון סיגרים בקרב גברים אכן משדר מיניות וגבריות. העיסוק האוראלי, הגודל, מעידים לדעת המעשנים על זכרותם הטובה וגבריותם המוכחת. למעשה, באחיזת הסיגר ובתחיבתו לפה מדגים הגבר את מה שהוא רוצה להדגים בחלק גוף אחר שלו, אך אינו יכול לעשות זאת. השלב הקודם להצתתו מזכיר משחק מקדים – ההיערכות, ההתרגשות ואז הקתרזיס, העישון עצמו. יהיה פשטני לומר שלמעשני סיגר יש בעיה מינית גורפת, אבל ללא ספק עישון סיגר דומה לאקט מיני והסיגר מושך נשים".
ומה דעת המומחה על הנשים שמעשנות סיגר? "נשים כאלה", מסביר ד"ר חרותי, "משדרות דומיננטיות, אסרטיביות וצפצוף על המוסכמות הנשיות. מראה הסיגר העבה התחוב בפיהן מעצים את נשיותן, כי למעשה מדובר בסמל גברי הנעוץ בפיהן".
לפנייה לכתב/ת 
ריח רע וסמל סטטוס פאלי. סיגר
צילום: איי פי
שום טקס ושום דאווין. גבי עמרני
צילום: עוזי סייג
מומלצים
