בדיקה פשוטה לפריון הגבר תחסוך טיפול ממושך לאשה

כידוע, בעיית הפוריות אינה בהכרח של האשה. המעבדה לפוריות הגבר באוניברסיטת בר-אילן, המסונפת לפקולטה למדעי-החיים ושוכנת במבנה חבוי וצנוע בירכתי הקמפוס, עורכת לא רק מחקרים בתחום האנדרולוגיה (פריון הגבר), אלא גם טיפולי הפריה הנשענים על מחקרים עדכניים. עד היום, רשמה מעבדת הפריון 99 לידות בקרב מי שנחשבו לעקרים. "בדצמבר אמור להיוולד הילד ה-100", אומר מנהל המעבדה, פרופסור בנימין ברטוב. "יש לי 100 עדים לכך שהשיטה שלנו עובדת".

בשנת 1982 החליטה הפקולטה למדעי-החיים בבר-אילן לספק לקהילה שירות בתחום ההפריה. זה היה בעקבות 10 שנות ניסיון במחקרי פוריות, שבוצעו באיילים. הם נבחרו למחקר בשל משקל גופם הדומה לזה של האדם ודמיון בקווי הייצור של תאי הזרע. בזירמה, קיים הבדל: הגבר מפיק בכל פעם מיליוני תאי זרע, ואילו האיל הזכר מספק מיליארדים.

40 דוקטורנטים כבר השלימו אצל פרופ' ברטוב את התואר בתחום ההפריה. חלקם פונים לעבודה במעבדות ההפריה החוץ-גופית, אחרים הולכים למחקר מתקדם. אבל בניגוד לדירוג המצטיין של ישראל בעולם בתחום מחקרי הלב, למשל, או הסרטן, בתחום פריון הגבר מעמדנו אינו בכיר. המובילה בנושא היא אוסטרליה, אחריה גרמניה, בלגיה וצרפת, ואחריהן ארצות-הברית. ישראל, מוטרד פרופסור ברטוב, לא יכולה להתגאות בהשקעתה באנדרולוגיה.

בחדר המעבדה גחונות טכנאיות וחוקרות על מיקרוסקופים גדולים, כשמהמסכים נשקפות תהלוכות מרצדות של זרעונים, ממש כמו בסרט של וודי אלן. ברטוב מתבונן בתנועות המהירות בנחת-רוח. בעין בלתי מזויינת הוא כבר יודע לזהות זרעונים שלא יצלחו לאבהות. "הנה", הוא ממחיש, "בשני אלה, כאן בצד, לא כדאי לגעת. לא ייצא מהם כלום".

שיטת הזיהוי שפיתח פרופ' ברטוב, לאיתור פוטנציאל הפוריות של תאי זרע על-פי המבנה שלהם, עשויה לחסוך נסיונות שווא של הפריות חוץ-גופיות ואף לחסוך הפלות לא מעטות.

לעבור דופן של ביצית, מתברר, זו עבודה קשה ותחרותית מאוד לתא זרע, מול תאי זרע אחרים. אם לתא זרע אין מלכתחילה הכישורים לצלוח את המסלול - למה לבזבז עליו כוח וזמן? "כל הגנטיקה האבהית", מסביר פרופ' בנימין ברטוב, ביוכימאי העוסק בפוריות הגבר כבר 30 שנה, "נמצאת בגרעין תא הזרע. זה כמו פאזל שיש בו 23 כרומוזומים. אם יודעים את סוד המבנה, אפשר לדרג אותו ולדעת אם יש לו פוטנציאל פוריות".

במעבדת הפריון של בר-אילן מתוייקות כרטיסיות של עשרת-אלפים גברים. מסלול האיבחון נחלק לשניים. תחילה, במסלול השגרתי, נבדק זרעו של הגבר על-פי שלושה פרמטרים - ריכוז, תנועה וחיוניות. כל זה אחרי ארבעה ימי התנזרות מיחסי-מין, כשאת הדגימה ניתן להביא מהבית. המסלול השני מתבצע במעבדה האיבחונית, בגישה מחקרית שפותחה במעבדה. בחירת תאי זרע מוצלחים דומה בעיני ברטוב לבחירת ילד בכיתה א', שרוצים להשקיע בפוטנציאל השחייה שלו. כיוון שלא כל ילד יצלח לשחייה תחרותית, הניסיון הוא לבחור בזה שמבנהו מבטיח פוטנציאל לכך.

פרופ' ברטוב נותן את הכבוד הראוי למעבדות ההפריה החוץ-גופית הפועלות ברוב בתי-החולים הגדולים בארץ, אבל מציין: "לא די בבדיקת ריכוז תאי הזרע ומהירות התנועה שלהם, דברים הנעשים במעבדות אלה. אנחנו לוקחים את הבדיקה הרבה יותר רחוק. אנחנו רוצים לדעת מהי המשמעות הקלינית של מיעוט תאי הזרע. הבדיקות החכמות שבנינו הן חומר עבודה לאנדרולוג, שעושה להן אינטרפרטציה, כך שיוכל גם לאתר איפה מתרחש הכשל בתהליך ההפריה, או מדוע מתרחשת הפלה. הבעיה היא שמקצוע האנדרולוגיה לא מפותח דיו בישראל, ואין כל כך מי שירים את הכפפה".

לדעת פרופ' ברטוב, זוג שמתקשה להיכנס להיריון צריך לעבור בירור ראשוני אצל גינקולוג שעוסק בפריון. "אם הוא מזהה אי-יכולת ספונטנית לפוריות, מגיע תור ההפריה המסייעת. קודם כל, מנסים הפריה תוך-רחמית: המעבדה לוקחת את תאי הזרע, עושה להם השבחה (מיון), ואז הרופא מזריע את האשה אל תוך רחמה. ההצלחה של תהליך זה מגיעה לכ-10 אחוז מהמקרים. אם הניסיון נכשל פעמיים, מציעים לעבור מיקרומיניפולציה - הפריה חוץ-גופית בשיטה הקלאסית. גם כאן אחוזי ההצלחה אינם גבוהים. בשלב הבא,

הזוג נשלח להפריה חוץ-גופית מתוחכמת. בשיטה זו, מחדירים זרעון בודד לביצית, וכך עוקפים את המחסומים שצריך תא זרע לעבור בתעלה הנקבית. ההצלחה כאן מוערכת ב-25 אחוז.

"בשלב הבא, מתמודדים עם בעיה מסובכת יותר: גברים שעל-פי סקירת המעבדה לא מייצרים תאי זרע. הטיפול: שואבים דגימות זרע מרקמת האשך, מפוררים אותן תחת מיקרוסקופ ומחפשים בקפידה תאי זרע בודדים. כשמוצאים כאלה, מזריקים אותם אל תוך הביצית. שיעורי ההצלחה בשיטה טיפולית זו הם כ-71 אחוז. אני מתייחס להריונות אלה כמו אל נס טכנולוגי, משום שגברים אלה נועדו להיות עקרים אלמלא הטכנולוגיה".

פרופ' ברטוב מלין על כך שהשיטה שפותחה במעבדתו, בנושא איבחון פוטנציאל הפוריות של תא זרע מסויים, אינה זוכה להתעניינות גורפת של הממסד הרפואי. "כמו כל דבר חדש שלא עובד מול משהו ותיק ומקצועי", הוא טוען, "אנחנו עדיין מדשדשים בשוליים".

בינתיים הוא משכלל את ההמצאה. בשלב מסוים "הוגדלו" תאי הזרע פי 20 אלף באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני שאיפשר זיהוי מדוייק של תאים בעלי פוטנציאל פוריות, אבל מיקרוסקופים אלה, שעוצמת קרינתם אדירה, פגעו באיכות תאי הזרע. כיום עובדים במעבדת בר-אילן עם מיקרוסקופ אופטי המגדיל את תאי הזרע פי 6,000, ועדיין מאפשר לברור את תאי הזרע אחד לאחד. ברטוב אומר, כי טכנאי מעבדות הפריון הרגילות אינם מסוגלים, בכלים העומדים לרשותם, לזהות ברמה כזאת של דיוק את פוטנציאל הפריון של "הזרעונים הטובים".

זוג דתי מישראל, שרכש ביציות באירופה, עבר לאחרונה את הבדיקה לאיתור פוטנציאל הזרע של הגבר במעבדת בר-אילן. ההפריה בוצעה בחו"ל וזכתה להצלחה. העוברים המופרים הוחזרו לישראל.

"הרופאים", תוקף פרופ' ברטוב, "פשוט לא מבינים לפעמים את הפוטנציאל של הגדלת תאי הזרע. קורה שתאי זרע חבויים, ויש להם תנועה מקומית מופנמת. לכן, כשהם לא נעים, אי אפשר, ללא הגדלה, להבחין בהם. הרופאים הישראלים שעוסקים בהפריה חיים בתוך איזה מיתוס, שלפיו מספיק תא זרע חי אחד כדי להשיג הריון. כאילו שאין צורך לבדוק אותו באופן יסודי. הרי לפעמים גם מיליוני תאי זרע לא יכולים להפרות ביצית אחת. אנחנו לקחנו את הידע של המיקרוסקופ האלקטרוני ויישמנו אותו על שיטת הטיפול שלנו. מדובר בשירות 'חם מהתנור', שנשען על עשרות מחקרים. אנחנו נחשבים למעצמה בתחום ההפריה המלאכותית, בעיקר כי עד עכשיו זה ניתן בחינם. לאור המציאות החדשה, חשוב עשרת מונים לבדוק את איכות תאי הזרע כדי ללכת רק על הטובים ביותר".

פרופ' רפי רון-אל, מנהל היחידה להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי "אסף הרופא", ויו"ר האגודה הישראלית לחקר הפוריות ("אילה"), אומר: "אנחנו מכירים את פרופ' בנימין ברטוב ואת שיטת עבודתו ומכבדים אותו, למרות שלא ראינו עד היום - פרט ל'מכתב לעורך' בעיתון רפואי מכובד - שום עבודת מחקר מבוקרת שלו. לא מקובלת עלי ההגדרה, שהשיטה שפותחה במעבדותיו, לזיהוי האיכויות של תא זרע, אינה מעוררת עניין בממסד הרפואי. יש לו נתונים ויש בידיו ממצאים מחקריים, שהוא משוכנע שהם טובים, אבל בתחום הרפואה, החוקיות היא אחרת: כאשר יש בידיך המצאה מדעית מרשימה, היא תזכה להכרה כטובה וכאיכותית רק אם האחרים יוכלו לחזור על השיטה".

לטענת פרופ' רון-אל, כדי שניתן יהיה להשתכנע ששיטת העבודה הנהוגה במעבדות בר-אילן היא באמת הטובה ביותר, על פרופ' ברטוב להוכיח את יעילותה באופן מבוקר. כלומר, עליו לשבץ מקרה טיפולי אחד לפי שיטתו, ומקרה אחר לפי השיטה המקובלת ביחידות לפריון בארץ, ולחזור על כך שוב ושוב, עד שיהיו בידיו נתונים השוואתיים אובייקטיביים של 50 מקרים לפחות. אם מחקר כזה, שיתבסס על נתונים אקראיים, יוכיח משמעות סטאטיסטית מובהקת, נבוא ונאמר שאכן לשיטת עבודתו יש יתרון מוכח ושכדאי לעבוד לפיה.

"לפי שעה, אנחנו בוחנים תאי זרע בהגדלה של פי 400, ולא פי 6,000, וכל מי שעוסק בתחום מסוגל לזהות תאי זרע בעלי מבנה תקין ותאי זרע בעלי מבנה פגום. ייתכן שפרופ' ברטוב צודק, אבל עד עצם היום הזה הוא עוד לא הוכיח שהוא מגיע משמעותית ליותר הריונות מאלה המושגים לפי השיטה המקובלת".

דודי (43) ומיכל (30) ממרכז הארץ (השמות המקוריים שמורים המערכת), ניסו במשך כשנה להיכנס להריון. משלא הצליחו, פנתה מיכל לרופא הנשים שלה.

"הרופא בקופת-החולים הסביר שקודם כל היא צריכה לעבור כמה בדיקות כדי למצוא את מקור הבעיה, ורק אם הבדיקות יעלו שהכל בסדר, עליה לבקש ממני להיבדק", מספר דודי. "מיכל עברה כמה בדיקות אולטראסאונד וכמה בדיקות דם. היא עובדת כמנהלת בחברה גדולה, ועבורה, להגיע חמש פעמים בתוך שבועיים לבדיקת רופא, ולהפסיד שעות עבודה, זה לא פשוט. הבדיקות עצמן לא נעימות, בלשון המעטה.

"במקביל, למרות מה שאמרו הרופאים, החלטנו שגם אני אבדק. עברתי בקופת-החולים שלי ספירת זרע. מדובר בבדיקה פשוטה, והתשובות מגיעות בתוך יומיים. ואכן, התברר שספירת הזרע שלי נמוכה. היה לי קשה לקבל את העובדה שהבעיה אצלי. חשתי פגיעה בגבריות. זה לא פשוט, אבל מיד ביררנו מה הטיפולים למצב כזה. התחלתי בשינוי התזונה, הפחתתי את העישון וגם פניתי לטיפולים אלטרנטיביים".

דודי כועס על כך שהרופאים לא שלחו אותו להיבדק מלכתחילה, דבר שהיה מונע מאשתו בדיקות מיותרות. "אנשים שבתוך התהליך יעשו כל מה שהרופאים יגידו להם כדי להיכנס להריון. חבל שאשתי היתה צריכה לעבור את כל הבדיקות הפולשניות - כדי לגלות שהכל בסדר. אילו הייתי עובר את הבדיקה שלי לפניה, או במקביל, היתה נחסכת ממנה אי-נעימות רבה.

"אנחנו כנראה חיים עדיין בתרבות שבה מאשימים את האשה בבעיות פוריות, ואפשר לראות את זה בעלונים בקופות-החולים. מתעלמים מכך שבמקרים רבים, כמו במקרה שלנו, הבעיה נעוצה דווקא בפריון הגבר. צריך להעלות את המודעות לכך בקרב הציבור, ולצערי, גם בקרב הרופאים".