רגע לפני גיל המעבר: התופעות שצריך להתמודד איתן
ל', רופאה בת 47, סבלה מהפרעות שינה ומתנודות במצב הרוח והניחה שאלה סימפטומים של גיל המעבר, אבל נשלחה כלעומת שבאה כיוון שמחזור הווסת שלה נמצא סדיר רק לאחר שהתעקשה היא אובחנה כסובלת מתופעות הפרי-מנופאוזה, תקופה של מספר שנים המקדימה את גיל המעבר פרופ' אמנון בז'זינסקי: אין מדובר במחלה, אבל צריך להתייחס אל התקופה הזאת באופן שונה מההתייחסות לגיל המעבר עצמו בעיקר משום שהטיפולים שונים
לפני מספר שבועות הגיעה ל', רופאה בת 47, למרפאת גיל המעבר באזור מגוריה במרכז הארץ. היא הגיעה לשם לאחר חודשים ארוכים של סבל ממשי שמקורו, לדבריה, בהפרעות השינה שהיא חווה ובשינויים התכופים במצב רוחה. ל' התקשתה להירדם בלילות גם בסיומם של ימים מפרכים בבית החולים, התעוררה לפחות פעמיים-שלוש בלילה, ובימים הרגישה שהיא נעה בין בכי לצחוק "במהירות מדאיגה".
אנשי המרפאה שמעו את סיפורה של ל', וכשהתברר להם שמחזור הווסת שלה סדיר ותקין שילחו אותה, המומה למדי, לביתה, במילים: "מה שיש לך לא קשור לגיל המעבר". ל', בעצמה אשת מקצוע, החליטה לא לוותר, וכך הגיעה למרפאתה של הד"ר ציפי דולב, פסיכיאטרית למבוגרים ומחברת הספר 'נשים, הורמונים ומצבי רוח' (הוצאת 'כותרות'). שם קיבלה הדרכה, והיא מטופלת כמי שנמצאת בשלב ה'פרי-מנופאוזה'.
שלב זה בחיי כל אישה מוכר הרבה פחות מהשלב שמגיע אחריו - גיל המעבר עצמו, שמאופיין בהפסקת הווסת - ואולי לכן טרם זכה לקבל שם עברי. "שמו הלועזי, 'קלימקטריום'", מסבירה ד"ר דולב, "בא מיוונית ומשמעותו 'שלב בסולם'. התוספת 'פרי' משמעה 'מסביב ל..'. תקופת הפרי-מנופאוזה מאופיינת בתחילתם של שינויים הורמונליים וביולוגיים, ועימם גם סימפטומים פיזיים ונפשיים. הגיל הממוצע לתחילת הפרי-מנופאוזה הוא בסביבות 48-47 והתקופה נמשכת כארבע שנים".
הסימפטומים
על התסמינים האופייניים לתקופה זו מרחיב הפרופ' אמנון בז'זינסקי, מנהל המרכז לבריאות האישה במחלקת נשים ויולדות בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים: התופעות השונות והשיבושים המקדימים את הפסקת הווסת שכיחים מאוד, כאשר התופעה השכיחה ביותר עליה מדווחות הנשים היא הדימומים הלא סדירים, דימומים ממושכים וכבדים מאוד. התופעה הזאת גורמת אי נוחות רבה לנשים, בייחוד אלה שמקפידות על הנידה, ובמקרים קשים היא אף גורמת לאיבוד דם מסיבי, שכרוך באנמיה והמחייב טיפול.
"בעיה נוספת היא ההחמרה בתסמיני התסמונת הקדם וסתית בקרב נשים שהתסמונת הזאת משבשת את חייהן. נשים אלה יחושו החל מגיל 45 ביתר שאת תופעות כמו ירידה במצב הרוח, עצבנות, מתח, חרדה, נטייה לדכדוך, תחושת נפיחות בכל הגוף ובייחוד בבטן ובגפיים, וגם הפרעות התנהגותיות, בעיקר תיאבון מוגבר. רוב הנשים מספרות על תשוקה מוגברת לפחמימות ולממתקים הכרוכה, כמובן, בעלייה במשקל".
לדבריו, אחוז מסוים מהנשים בגילים המועדים סובלות גם מגלי חום, הזעות לילה, ירידה בחשק המיני ושינויים במצב הרוח. ככלל, כ-30% מהנשים חוות לפחות חלק מתסמיני הפרי-מנופאוזה, ואילו בקרב כ-20% מהנשים מתרחשת הפסקת הווסת ללא כל סימנים מקדימים בדמות תסמיני הפרי-מנופאוזה. מקורם של התסמינים בהעדר ביוץ קבוע במחזורים החודשיים, יצירה מופחתת של אסטרוגן בשחלות ותנודות הורמונליות.
גלי החום, מסבירה ד"ר דולב, נחווים כתחושת חום פתאומית שעולה מהחזה לכיוון הצוואר והפנים, לעיתים בלוויית דופק מהיר או הזעות. "גלי החום גורמים תחושת אי נוחות", אומרת ד"ר דולב, "לפעמים גם בושה בחברה, ובעיקר הפרעות שינה. אצל נשים שחוות גלי חום יש יותר עדויות למצבי חרדה ודיכאון, ועייפות ומצבי אי שקט כשהם מופיעים בלילה".
בדרך כלל לא ניתן לנבא מי תסבול מאילו תסמינים, אם בכלל. עם זאת, מציין פרופ' בז'זינסקי יתרון יחסי מסוים לסובלות מעודף משקל: "נשים רזות ומעשנות סובלות יותר מנשים שמנות מהזעות לילה וגלי חום, כנראה משום שרקמת השומן בגוף מייצרת אסטרוגן בכמות מסוימת".
להתייחס לבעיות
למרות רשימת התסמינים הארוכה המאפיינת את 'תקופת המעבר', קובעים המומחים שאיתם שוחחנו כי אין להתייחס לפרי-מנופאוזה כאל מחלה. פרופ' עוזי בלר, מנהל היחידה לגינקולוגיה אונקולוגית ומומחה לגיל המעבר בבית החולים שערי צדק בירושלים, אומר: "מדובר בתהליך פיזיולוגי שיכול להשפיע מאוד על איכות החיים, אך לא מדובר במחלה. יש נשים רבות שפשוט לא טוב להן בשנים האלה, שהסימפטומים מפריעים למהלך חייהן התקין, ותלונותיהן אינן תלונות של פינוק. חשוב לדעת שהשלב הזה יכול להיות יותר קשה, סימפטומטית, ממה שבא אחריו - שלב הפסקת הווסת".
לדברי פרופ' בז'זינסקי, תקופת הפרי-מנופאוזה מצדיקה התייחסות מיוחדת. "זו לא מחלה, אבל צריך להתייחס אל התקופה הזאת באופן שונה מההתייחסות לגיל המעבר עצמו, בעיקר משום שהטיפולים שונים. בשלב הזה עדיין יש לחשוב על האפשרות להרות ועל הצורך במניעת הריון אצל מי שרוצה בכך. האבחון נעשה באמצעות בדיקות דם, המלמדות על המאזן ההורמונלי, בדיקת אולטרסאונד לבירור מצב הרחם והאזנה לסיפור של האישה.
"במקרים רבים טיפול הורמונלי המחקה את המחזור הטבעי מבחינת מינון ההורמונים או גלולות למניעת הריון יכולים לייצב את המצב ההורמונלי, ובכך להקל את התסמינים בצורה משמעותית, ולכן זה הטיפול הנבחר. בנוסף, כיום אפשר להציע לנשים ניתוח חדשני שמתחיל להיחשב לטיפול שכיח וכולל צריבה של רירית הרחם. הניתוח הזה, שנחשב קל, מצליח להפסיק את הדימומים חלקית או באופן מלא. חלק מהנשים מעדיפות שימוש בהתקן תוך-רחמי שמכיל הורמון, ומסייע משום כך בהפחתת כמות הדימום".
לדברי פרופ' בז'זינסקי, גם טיפולים בתוספי מזון ובאסטרוגנים צמחיים יכולים לעיתים להקל על הנשים הסובלות מתסמיני הפרי-מנופאוזה. פרופ' בלר מספר שבמקרים רבים ניתן להסתפק ב'תמיכה הורמונלית תקופתית', כלומר, בנטילת הורמונים לשלושה עד שישה חודשים, הפסקה ואז בחינה מחודשת של המצב.
הדרכה ומידע
ד"ר דולב מאמינה שעצם ההדרכה והעברת הידע לנשים עשוי להקל. ד"ר דולב: "לרוב אפשר לחיות עם התופעות ולהסתדר ללא צורך בטיפול או בתרופות, כאשר יש ידע ויכולה להיות הבנה של המתרחש. במקרים אלה אני ממליצה על לימוד דרכים להרפיה עצמית, התעמלות, שינוי הרגלים קבועים, כמו עישון וצריכת אלכוהול, הגבלת כמות הקפאין והוספת ויטמינים ומינרלים לתזונה.
"כשזה לא מספיק, ובמקרים בהם האספקט הנפשי הוא הדומיננטי יותר, כדאי להגיע לטיפול נפשי, שיהיה לרוב קצר ולעיתים יכלול שינוי קל, באמצעות תרופות נוגדות דיכאון, ברמות הסרוטונין. עבודות מחקר שונות הראו שיפור במצבה הנפשי של האישה בעקבות מתן הורמונים חלופיים. בנוסף, בשנים האחרונות אנחנו מגלים שלא פעם קבלת טיפול נפשי תרופתי מביאה גם להקלת גלי החום וסימפטומים דומים.
"מנסיוני מתן הלגיטימציה לתחושות וההסבר למקורן עושים לפחות חצי מהעבודה הטיפולית. אחרי הכל, מדובר בשלב טבעי ונורמלי, שבעבר הרחוק זיכה את הנשים בהתייחסות מכובדת, כאל 'בעלות הניסיון והחוכמה'".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
