עושים שבת

"תיבה רוסית" - שישי, 14:00, שבת, 14:00, 17:00, מוזיאון תל-אביב לאמנויות

פסטיבל פליציה בלומנטל למוזיקה השישי (שייפתח בשבוע הבא, 17 במאי) ייוחד השנה לעיר פטרבורג. אירוע ההארד קור יהיה הקרנת סרטו רחב היריעה של הבמאי אלכסנדר סוקורוב, "תיבה רוסית", שצולם במוזיאון ארמיטג' בסנט פטרבורג בשוט אחד של 90 דקות.

הבמאי, יחד עם מאות מוזמנים, מעביר את הצופים מבעד לרשת מסדרונות סבוכה ב-33 אולמות המוזיאון, שהוקם על ידי קתרינה הגדולה בשנת 1764. הסרט קופץ בין הזמנים, האירועים והאישים שהפכו את רוסיה למה שהיא, כשמבעד לחלון מבצבץ נוף אמצע החורף של אמא רוסיה, שלרבים כבר הפכה מזמן לאימא חורגת. 

למרות שרבים מאיתנו אינם בקיאים בהיסטוריה הרוסית, עליה נשען הסרט, ועלולים לחוש אבודים במבוכי הזמן, "תיבה רוסית" הוא עדיין סרט עוצר נשימה של אחד מגדולי הבמאים בעולם. למי שלא הספיק לצפות ביצירה בפסטיבל הקולנוע בירושלים האחרון, ולמי שלא מסתפק בדי.וי.די שיצא לא מזמן, מובטחת חוויה חד-פעמית, מה שאוהבים לכנות "שירה קולנועית", אך לפעמים, כמו במקרה זה, הוא יותר ממוצדק.

הסרט, למחמיצים, יוקרן גם במהלך השבוע ובסוף השבוע הבא. את ההקרנה ביום שישי הבא (21 במאי) תלווה הרצאה של  אלכסנדרה טוצ'ינסקיה, האסיסטנטית של סוקורוב והמתמחה במכלול יצירותיו.

"קוביית סוכר" - גיא גולדשטיין, גלריה "החדר"

הערב נפתחת בגלריה "החדר" לאמנות עכשווית התערוכה "קוביית סוכר" של גיא גולדשטיין, שגם נועלת את עונתה הראשונה של הגלריה. עבור גולדשטיין, המשלב בעשייתו בין אמנות לבין עיצוב, עכבר המחשב הוא כלי העבודה המרכזי ולאו דווקא העזרים הקלאסיים בדמות מכחול או עיפרון. חומרי הגלם של יצירתו הם תצלומים ישנים שלוקטו מן האלבום המשפחתי, תצלומים מוכרים המנציחים פיסות חיים שלתוכן מתכנסים, למשל, רשמים של ילדות.

אך גולדשטיין אינו מגולל בפנינו את הסיפור המשפחתי הפרטי שלו, אלא מציף בדרכו הייחודית את הסצנות האנושיות הרוחשות מתחת לפני השטח בתוך התא המשפחתי הקולקטיבי. הדמויות לכאורה נעדרות זהות – פניהן נמחקו ונשארה עדות רק לפיהן הסתום, אך נראה שדווקא הטשטוש הזה מאפשר לכל אחד מאיתנו להיצמד אל דמות הקושרת אותנו אליה. גם השפה, המוכרת מאמנות הפופ-ארט, נשענת לפרקים על כתמים ולפרקים על רישומים, ומעמתת בין ניקיון הצורה לבין המטען הסמלי. (יעל עומר)

גלריה "החדר", גוטליב 11 תל-אביב, שעות פתיחה: ב'-ה' 20:00-12:00, ו' 14:00-11:00

כבר אין צורך להציג את תופעת מיומנה, אותו מופע שקם ונוצר בידי אילון נופר ובועז ברמן, המכיל 60 אומנים המגיעים ממדינות שונות בעולם, מופיע במסגרת של ארבע קבוצות הפועלות במקביל, וזוכה להצלחה גם מחוץ למזרח התיכון. אבל אף לא לרגע, כמו קלישאה של פוליטיקאי, לא שכחו המיומנים מהיכן באו. לפיכך, הם תמיד מגיחים לחודש פה, שבועיים שם, בטרם נוסקים בחזרה לשחקים.

"טריו שיין" - חמישי, 20:30, טבחה, כנסיית הלחם והדגים; וגם - שישי, 22:00, תיאטרון גבעתיים; שבת, 11:00, כנסיית דורמציון ירושלים

במוזיקה הקלטית יש כנראה קסם ואיכות שמעבר לכל טרנד. שיין היא הוכחה אולטימטיבית לכך. מדובר באחד ההרכבים הבולטים ביותר בסקוטלנד, שמשלב מוזיקה מודרנית עם השפעות מסורתיות.

פאפא נואל - שבת, 21:00, בית אבא חושי, חיפה

מוזיקת עולם או לא, קובה היא יוצאת דופן. ההיכרות הרשמית, היותר פופוליסטית, של הקהל כאן עם צלילי ארץ העוני, הקומוניזם והסיגרים היתה בעקבות "בואנה ויסטה קלאב". המוקסמים המשיכו הלאה, ואחת התחנות הראויות היא פאפא נואל, מאחרוני דור הזהב של הרומבה הקובנית, מוזיאון חי ורוחש של צלילים.

נואל הוא עוד סיפור הצלחה שונה, של גיטריסט שמעולם לא למד לנגן, והנץ רק בגיל מאוחר. אלבום הסולו הראשון שלו ב-1989 יצא כש"פאפא" כבר היה בן 59, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם, וב-2000 הופיע אוסף רטרוספקטיבי שלו בשם “Bel Ami". בשנת 2001 השתתף באלבום מיוחד שקיבץ שבעה מגדולי הרומבה הקונגית, וביחד הם יצרו את הגרסה שלהם ברוח ה-"בואנה ויסטה".

"אנשי המסיבות" - שישי, 22:00, יס 3

עם כל הכבוד לכדורגל, מנצ'סטר זה קודם כל מוזיקה. השנים העליזות-דיכאוניות של העיר היו בסוף הסבנטיז ותחילת האייטיז, עם להקות קודרות אניגמטיות כמו ג'וי דיביז'ן, ניו אורדר, עד לגלגולים רכים יותר כמו סטון רוזס והפי מאנדייז. כמו כל דבר שקרה אז בבריטניה, גם פה מדובר במחאה תאצ'ריסטית בריאה.

סרטו של מייקל ווינטרבוטם ("ג'וד", "וונדרלנד") מתחקה אחר סיפורו האישי של טוני ווילסון, שהקים בזמנו את הלייבל המהפכני "פקטורי רקורדס", ודרכו הוא מגולל את סיפורה של העיר והתקופה. הסרט היה מועמד לדקל הזהב ב-2002, וזו הפעם ראשונה שהוא מגיע אלינו למסך הקטן.