שתי אימהות, שלוש ילדות: חברות מהבטן
בגן הציבורי משגיחות שתי אמהות על שלוש ילדות: האחת היא בת של מירי, השנייה בתה של סלי, השלישית – התינוקת שילדה סלי למען מירי. עוד תמונה אחת יוצאת דופן, אופטימית, של עסקת פונדקאות שהפכה לאושר
ב-23 באוקטובר 2002, בלילה שלפני הניתוח הקיסרי המתוכנן שכבה סלי (כל השמות בכתבה בדויים) במיטת בית החולים, מתקשה להירדם. התינוקת שבבטנה בעטה בחוזקה. בתוך החושך, ליטפה סלי את הבטן הענקית ומלמלה: "תירגעי מתוקה, בעוד כמה שעות תהיי בידיים של אמא שלך. אני בטוחה שיהיו לך חיים נהדרים עם ההורים שלך".
למחרת, בשבע בבוקר, הגיעו מירי וחנוך, הוריה הביולוגיים של התינוקת, לבית החולים וליוו את סלי לחדר הניתוח. בקרב אנשי הצוות הרפואי ניכרה תכונה של התרגשות מהמעמד המיוחד. אחרי הכל, את מירי הם מכירים כמעט 15 שנים וחוו עימה 26 טיפולי פוריות.
"כל הדאגות והחששות שליוו את ההריון הזה התפרקו באותן דקות", מספרת סלי. "שתינו, שקודם ניסינו להיות חזקות, פרצנו בבכי שלא נפסק", עשר דקות מתחילת הניתוח שלפו הרופאים מבטנה של סלי תינוקת יפהפייה. האחיות מסרו את התינוקת מיד לידיה של מירי, אמה, וזו ניגשה לסלי, והראתה לה אותה.
שנה וחצי אחרי, לפני כשבועיים, פגשנו את מירי וסלי בן ציבורי בעיר מגוריהן במרכז הארץ. לידן התרוצצו שלוש ילדות: בתה של סלי, בתה הבכורה של מירי ופעוטה שובבה וחייכנית – התינוקת שילדה סלי למען מירי בהליך הפונדקאות.
קשר הפונדקאות, הנדיר והמיוחד כל כך, הוליד במקרה הזה לא רק תינוקת מתוקה אלא גם חברות אמיצה, נדירה ומיוחדת. מירי מספרת שבכל בוקר, כשהיא שומעת את התינוקת ממלמלת לעצמה במיטה, היא רואה בעיני רוחה את סלי שילדה אותה בעבורה. סלי אומרת שבקשר עם מירי היא לא הפסידה בת אלא הרוויחה חברת נפש, מישהי שתמיד, לא משנה מה, תהיה שם בשבילה. שתיהן מבקשות להדגיש שהסיפור שלהן מוכיח שפונדקאית אינה בהכרח, כפי שנהוג לחושב, "רחם להשכיר" ותו לא.
האם: להשלים עם הברירה הפונדקאית
מירי (38) וחנוך (40) נישאו לפני 17 שנים, וכשנתיים לאחר הנישואים החליטו להרחיב את המשפחה. לאחר כמה חודשים שבהם מירי לא נכנסה להריון, הבינו שייאלצו לפנות לסיוע רפואי. 15 הפריות המבחנה שעברה מירי נכשלו. בטיפול ה 16 נקלט ההריון, והיא ילדה לפני שבע שנים בת בריאה.
כשהילדה היתה בת שנה החליטו בני הזוג להתחיל שוב בטיפולים כדי להעניק לבתם אח או אחות. מירי עברה עשרה טיפולים נוספים. לקראת הטיפול ה 17 זימן רופא הנשים את מירי וחנוך לשיחה. "הוא הושיב אותי על הספה במשרדו ואמר לי 'די'. הוא הסביר לי שהעוברים שלי מצוינים ושברחם פורה הם ייקלטו מיד". באותה שיחה אמר הרופא לבני הזוג שאחת המטופלות שלו מעונינת לשמש כפונדקאית.
השניים יצאו מהמרפאה המומים. "הרגשתי כאילו הנחיתו לי פטיש על הראש. על פונדקאות שמעתי בעבר כבדרך אגב, ותמיד בסיטואציות מסתוריות. הסטיגמה לא היתה חיובית. למרות שלא ידעתי הרבה, זכרתי שלפני שנים קראתי את סיפורה של תינוקת שנולדה בארה"ב והאם הפונדקאית סירבה לוותר עליה. ובכל זאת, חנוך ואני דיברנו וככל שחלפו השעות השתכנענו שכנראה זה הפתרון עבורנו".
למחרת מסר להם הרופא את מספר הטלפון של סלי. מירי: "חייגתי בידיים רועדות, לא יודעת מה מחכה מעברו השני של הקו. את הטלפון הרימה בחורה שנשמעה לי חביבה, והחלטנו להיפגש עוד באותו ערב בבית קפה".
סלי, רווקה בת 38, ילדה לפני שש שנים את בתה היחידה – "מרכז עולמה", כדבריה. לנושא הפונדקאות נחשפה כשהכירה מישהי שעברה את התהליך. "אחרי ששמעתי ממנה את הסיפור החלטתי שזה יכול להתאים גם לי", היא מספרת. "זאת בהחלט דרך נוחה, מהירה וחוקית להרוויח סכום כסף לא מבוטל (הפונדקאית מקבלת תשלום של כ-30 אלף דולר – אפ"מ)".
חנוך: "החשדות והחרדות שלנו היו גדולים. אנחנו מפקידים ילד שלנו אצל אישה זרה, ומי יודע איזה רעיונות יש לה בראש. ובכלל, בתור מי שעברו כל כך הרבה תלאות בדרך לילד לא הבנו איך אפשר לוותר על תינוק שגדל אצלך בבטן".
אבל כבר בפגישה הראשונה נוצר קליק בין שתי האמהות. מירי מספרת שבאותו לילה היא לא הצליחה להירדם. "התהפכתי מצד לצד וחשבתי לעצמי, זהו, אולי באמת יש לי ילד בדרך. מצד אחד היו הספקות, ומצד שני היא הפגינה המון ביטחון, וזה מה שהיה חסר לי באותה תקופה. משהו בביטחון הזה חדר אליי וגרם לי הרגשה טובה".
סלי מספרת שלמרות ההיסוסים, היא הרגישה מיד קרבה לזוג. "זה לא שלא היו לי חששות, אבל בפגישה ראיתי שיש לי פרטנרים. באותו ערב הלכתי לחברה טובה שלי וסיפרתי לה שכבר פגשתי זוג, ושהם מצאו חן בעיניי ואני חייבת להצליח בשבילם".
הפונדקאית: להשלים עם הפרידה
התהליך החל. כשהעי להחדרת הביציות המופרות לרחמה של סלי – מירי היתה לצידה. כשהיה צריך להזריק לסלי הורמונים לחיזוק רירית הרחם – מירי היתה זאת שביצעה את ההזרקה. ביום שבו התבצעה בדיקת הדם הגורלית ישבו השתיים בביתה של מירי ועודדו זו את זו. בצהריים צלצל הטלפון ועימו הבשורה. סלי בהריון. סלי ובתה צורפו באופן לא רשמי למשפחה המורחבת של בני הזוג. מירי: "בכל יום שישי הן היו איתנו בארוחת ערב, וגם חלק מהחגים חגגנו ביחד".
בחודש החמישי להריון עברה סלי בדיקת מי שפיר. את ימי המנוחה אחרי הבדיקה עשתה בביתה של מירי. מירי: "כל כך פחדתי שיקרה משהו להריון, שביקשתי ממנה רשות לישון איתה במיטה הזוגית שלנו, וכל הלילה ישנתי כשאני מלטפת את הבטן של סלי ומדברת לתינוקת שלי, משכנעת אותה שהיא חייבת להמשיך ולהישאר בבטן".
סלי מספרת שבמהלך ההריון היא הכינה גם את עצמה פסיכולוגית ללידה – ולפרידה. "הקשר החם עם מירי וחנוך הקל עליי בשכנוע העצמי. אין ספק שזהקשה, התינוקת הזו גדלה אצלי בבטן וניזונה ממני, אבל כל תשעת החודשים שכנעתי את עצמי שהיא לא שלי, ואני רק האכסניה, ולכן לא היה לי קושי אמיתי להיפרד ממנה.
"אחרי הלידה חשבתי רק על מירי וחנוך וכמה שהם מאושרים. הרגשתי שאני רוצה את קירבתם החברית, ולא את קרבת התינוקת, וכנראה שגם מירי וחנוך קלטו את זה. פחדתי שהם יחשבו שאני רוצה להמשיך את הקשר כי אני רוצה להיות קרובה לילדה, וזה יאיים עליהם. החלטתי שמה שלא יהיה, אני אזרום עם זה ואתם להם להוביל".
- ומה הרגשת אחרי הלידה?
"בעיקר ריקנות. היתה לי תינוקת בבטן ועכשיו אין בטן ואין תינוקת, אבל הייתי גאה במה שעשיתי".
בסביבתם של מירי וחנוך וגם בזו של סלי מדברים בגלוי על הפונדקאות. סלי ובתה ממשיכות לבקר את מירי, חנוך ושתי בנותיהם, והיחסים בין כל המעורבים חמים. "זה פשוט קרה", אומר חנוך. "היא בחורה נפלאה שעשתה עבורנו דבר ענק וכל עוד נעים לנו זה עם זה אני לא רואה סיבה לנתק את הקשר".
מירי: "כשהתינוקת תגדל, אסביר לה שסלי היא זו ששמרה עליה במהלך ההריון".
- ואיך את, סלי, תגיבי?
"אני חושבת שהרגע שבו הילדה תבין שאני זו שילדתי אותה, יהיה אחד הרגעים המרגשים בחיי".
לפנייה לכתב/ת 
