לוחמים שוברים שתיקה

תערוכת צילומים ועדויות וידאו של 29 חיילים ישראליים, שלחמו בשנתיים האחרונות בחברון, תוצג החל מיום שלישי ולאורך חודש יוני במדרשה לצילום גיאוגרפי בתל-אביב.

דרך התמונות שצולמו במהלך שירותם הצבאי והעדויות המצולמות שנאספו עם שחרורם, מנסים הלוחמים לשבור שתיקה, להתנקות מהחלומות הטורפים את שנתם ולהתמודד עם המראות הקשים.

"בהתמודדות היומיומית עם הטירוף של חברון, לא יכולנו להישאר אותם אנשים מתחת למדים", הם כותבים בקטלוג התערוכה, "ראינו את חברינו ואת עצמנו משתנים לאט לאט... החלטנו לדבר. חברון היא לא על כוכב אחר. היא במרחק שעה נסיעה מירושלים אבל היא רחוקה מתל-אביב שנות אור. החלטנו להביא את חברון לתל-אביב".

"זו לא תערוכה שמאלנית או ימנית, זו תערוכה הומניסטית שלא משאירה מקום לפרשנויות", אומר אחד הלוחמים. "כשמתנחל מרסס על קיר בחברון את הכתובת Arabs To The Gas Chambers ההקשר הפוליטי כבר לא חשוב. המציאות בחברון מחרפנת גם חיילים ימנים וגם שמאלנים גם דתיים וגם חילוניים. דרך התמונות אנחנו מנסים להתמודד".

"מציאות החיים בחברון היתה מעל לכל דמיון"

יונתן בוימפלד סיים לא מזמן את שירותו הצבאי. לחברון הוא הגיע בפעם הראשונה לתקופה של חצי שנה כמ"כ טירונים בחטיבת הנח"ל. מאוחר יותר חזר לתקופה נוספת של חצי שנה כסמל. התערוכה, לדבריו, נולדה מתוך רצון להתנקות מאותה התקופה. "חברון היא זו שהביאה אותנו לקיים את התערוכה, הזעזוע ממה שעבר עלינו שם כבני אדם, השינוי שעברנו. חשוב לנו שהחברה ששלחה אותנו לשם תדע שחזרנו אחרים", הוא אומר.

הוא יודע שיש שיכתירו את התערוכה כשמאלנית, אבל בעיניו מדובר בתערוכה בעלת מסרים הומניסטיים. "זו תערוכה מציאותית שאין בה מקום לפרשנות. זו לא פוליטיקה, זו מציאות החיים שלנו שם שהיתה מעל לכל דמיון. כשחזרתי לחברון בפעם השנייה וידעתי לקראת מה אני הולך היה לי חשוב לתעד את הדברים. בדיעבד הסתבר שלכל אחד מאיתנו היה האלבום האישי שלו ובדיעבד הבנו כולנו שאת האלבום הזה צריך לפתוח".

על השאלה האם תערוכה שכזו יכולה להביא לשינוי בחברה הישראלית הוא עונה: "אני לא מתיימר להביא שינוי, אני רוצה להביא לתודעה של החברה הישראלית שיש"ע זה כאן. מה שקורה בחברון, גם אם נתפש כפינות אפילות בחברה שאנו מנסים להתעלם מהן, הוא חלק מאיתנו".

"המדרשה החליטה לאמץ את התערוכה מתוך הבנה שמדובר כאן בחומרים תיעודיים חשובים", אומר אוצר התערוכה ומנהל המדרשה גיורא שלמי. "אנחנו דוגלים בכך שמי שיש לו מה לומר צריך לומר את הדברים ברור ובקול. ברור מאליו שמדובר בחבורת לוחמים שהבינו באינסטינקט בריא שהם צריכים לומר את הדברים במקום להשתגע. הדרך בה הם בחרו לא לשתוק ולשמר את חוסנם הנפשי היא תרפיה בצילום. מובן מאליו שהתגייסנו לעזרתם. זו לא תערוכה שמאלנית אלא תערוכה שכל אדם ששומר על צביון הומניסטי יזדהה איתה. בעדויות החיילים ישנם טקסטים קשים מאד שמאשימים את החברה, את צה"ל ומפקדיו בדרבון לאלימות, דריכה על כבוד אנושי ועוולות איומות".