בעקבות מותו של הילד מחצבת: לחסן או לא לחסן?
בעקבות מותו של הילד בן ה-7, שלא חוסן, מחצבת: כ-40 חיסונים אמור לקבל כל תינוק בשנת החיים הראשונה לחייו. רופאים הומיאופתיים טוענים: זאת כמות מוגזמת, המינונים גדולים מדי, חלקם בכלל מיותרים. במשרד הבריאות נחרדים מהרעיון ומזהירים ממנו
ביום רביעי נפטר בישראל, לראשונה זה 10 שנים, ילד כתוצאה ממחלת החצבת. הוריו של הילד לא הסכימו לחסנו למחלה, בעצתו של מרפא טבעי, והמקרה הצית מחדש את הוויכוח הלוהט בין הממסד הרפואי, הגורס כי הקפדה על תוכנית החיסונית של משרד הבריאות היא קריטית לילדים ולבריאות הציבור לבין קבוצה הולכת וגדלה של רופאים הומיאופתיים, מטפלים אלטרנטיביים והורים, שסבורים כי כמות החיסונים מוגזמת וכי במקרים מסוימים נזקם אף עשוי לעלות על תועלתם.
"זה פשע לא לתת חיסון"
מנהל מחלקת ילדים ב"הדסה" הר הצופים בירושלים, פרופ' איתן כרם, שטיפל בילד: "החיסונים הם אחד ההישגים הגדולים של הרפואה ב-100 השנים האחרונות, והם הפחיתו תחלואה של מחלות מסוכנות. הילד שנפטר מחצבת לא קיבל את החיסון כי איזושהו מטפל טבעי המליץ להוריו שלא לחסן אותו נגד המחלה. אני חושב שזה פשע לא לתת חיסון לילדים נגד חצבת, משום שהחיסון הוא חסר סיכונים משמעותיים. אם חלק מהאוכלוסייה איננו מחוסן, זה יכול לגרום לכך שהמחלות יישארו באוכלוסייה, וכל הילדים שלא חוסנו יימצאו בסיכון לחלות באותן מחלות".
הרבה חיסונים בבת אחת
אבל לעומתו, ד"ר נעה פרנקל, מומחית ברפואת ילדים והומיאופתית, מתנגדת למתן החיסונים על פי התוכנית המדוקדקת של משרד הבריאות. "הילדים מקבלים המון חיסונים במהלך השנים הראשונות לחייהם", היא מפרטת. "אני עושה שינוי בתוכנית החיסונים, ונותנת אותה בצורה עדינה יותר. הרבה פעמים הכמויות הן גדולות מדי, הרבה מדי בבת אחת. אני משנה קצת את הדרך ועושה את זה עדין יותר, אני דוחה חלק מהדברים. אני בהחלט בעד לחסן, אבל העיתוי משתנה. אני נפגשת אחד על אחד עם ההורים ומשוחחת איתם באריכות על מצבם ועל מצב הילד, וכך בונה להם תוכנית חיסונים אישית".
"חיסונים שניתן לדחות – אני דוחה", מסבירה ד"ר פרנקל. "וחיסונים שאפשר לתת אותם לא במנות של 5 בבת אחת ו-8 במכה אחת – אני מעדיפה לפצל. למשל, החיסון הראשון שתינוק מקבל הוא נגד צהבת B, שזאת בכלל מחלת מין של מבוגרים. הסיבה שנותנים אותה לתינוקות היא שהאמא יכולה להיות נשאית של המחלה, ובמעבר בתעלת הלידה, תינוק לאמא כזאת עלול להידבק. במקום לחסן אוטומטית את התינוק – אני קודם כל בודקת אם האמא היא נשאית. זאת, למשל, דרך שבה אפשר לקחת חיסון ולדחות אותו. וכך אני עוברת חיסון חיסון ובודקת. במקום שאני חושבת שיש סיכון – אני לא מוותרת על מתן חיסון".
"יש דברים שהם כלליים לכולם", היא קובעת, "כמו טטנוס, פוליו ודלקת קרום המוח, שעליהם אני לא אוותר בשום אופן ובשום מקרה – אבל אני עובדת בצורה מאוד אישית, ושאר הדברים נתונים לשיחה עם ההורים. אני משוכנעת שהחיסונים מחלישים את מערכת החיסון ומביאים להופעה של הרבה מחלות – במקום להדביר אותן. חצבת, למשל, היא מתנה מהטבע. אנחנו מתערבים יותר מדי וגורמים לכך שיש תחלואה מוגזמת בקרב האוכלוסייה. זה לא הוגן להפחיד את האוכלוסייה מחצבת בעקבות מותו של הילד מאתמול, שהייתה לו גם מחלת רקע. ילד כזה עלול למות גם משפעת או מדלקת גרון".
"החיסונים גורמים להפרעות קשב"
ראש מגמת הומיאופתיה במכללת "מדיסין" לרפואה משלימה ומנהל המרכז להומיאופתיה ב"שיבא", ד"ר חיים רוזנטל, הוציא לאור לפני שלוש שנים את הספר "חיסונים – כל מה שרצית לדעת ולא העזו לספר לך" (הוצאת 'אור עם'), שבו הוא תוקף בחריפות את קונספציית החיסונים של רשויות הבריאות. "מתן חיסונים במהלך השנה הראשונה לחיים הוא דבר מובן מאליו אצל רוב האנשים", הוא כותב, "אבל מעט מאוד רופאים והורים מודעים לכך שמתן חיסון עלול לגרום למחלות ולנזקים בשכיחות גבוהה יחסית".
בספרו סוקר ד"ר רוזנטל את חשיבות החיסונים ויעילותם, ודן במקביל על הנזקים שהם עלולים לגרום. "החיסונים עלולים לעורר מחלות 'רדומות'", הוא טוען, "ולהביא לידי ביטוי נטיות חולניות שעד לחיסון היו במצב 'שקט'".
בספרו הוא מעלה שורה של טענות נוספות: כמה מחלות המתעוררות בגיל מבוגר יותר קשורות להזרקת חיסונים בגיל צעיר; הפרעות התנהגות, קשב, למידה וריכוז, ששכיחותן עלתה מאוד בעשורים האחרונים קשורות למתן חיסונים בגיל הינקות; החיסון לעתים מונע מחלה אחת אך עלול לגרום למחלה אחרת; המידע שמועבר לציבור בנוגע לחיסונים אינו מדויק ואינו מלא; ואין תועלת אמיתית בכל חיסון וחיסון.
כליות של קופים, דם רקוב של סוסים
ילדי ישראל מקבלים כ-40 מנות חיסון (נגד צהבת B, פוליו מומת, פוליו חי מוחלש, דיפטריה, טטנוס, שעלת, דלקת קרום המוח, חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח) בשנת החיים הראשונה לחייהם. אנשי ארגון "חסון" שנוסד לפני 5 שנים בידי הפרמקולוג וחוקר החיסונים קית' אלכסנדר, שמו לעצמם למטרה לתת יותר מידע לציבור על החיסונים.
"הציבור אינו יודע שחיסונים מורכבים לעיתים מחומרים שיכולים להיות רעילים ומסוכנים ביותר", אומרים בארגון, "כמו כליות טחונות של קופים מומתים (בחיסון לפוליו), רקמות מעוברים שהופלו (בחיסון לאדמת ולחצבת), מוגלה מפצעים של בעלי חיים חולים, פסולת ולכלוך משואב אבק, דם רקוב של סוסים (בחיסון לדיפטריה), צואה (בחיסון לטיפוס), מתכות רעילות המזיקות למערכת העצבים (כמו אלומיניום וכספית), ביוב, חומרים משמרים מסוכנים ומסרטנים וביצים רקובות שזוהמו".
"האם זה לא עומס גדול מדי של רעלים למערכת חיסונית לא בשלה", תוהים בארגון, "במיוחד לאור הצטברות מנות הכספית, האלומיניום, הפורמלין, הפנול, האנטיביוטיקה ונגיפי בעלי החיים, שאותם מכילים החיסונים?".
"חיסונים - אחריות לאומית שלנו"
ראש המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות, פרופ' יונה אמיתי: "החיסונים נעשים במעבדות של חברות תרופות מאוד אחראיות. זה בהחלט נכון שיש שימוש בכל מיני אנטיגנים שמקורם בווירוסים ובחיידקים – אבל מדובר במעבדות שעומדות בסטנדרט המקצועי הגבוה ביותר. אבל אם מדברים על מתכות כבדות רעילות כמו אלומיניום וכספית – כמות המתכות הכבדות שנמצאת בחיסונים היא הרבה יותר נמוכה מזו שנמצאת במים שאנחנו שותים ובאוכל שאנחנו אוכלים".
"התינוק בשנת החיים הראשונה נמצא בעיקר הסיכון לתחלואה במחלות זיהומיות", הוא מסביר. "שנת החיים הראשונה היא הקריטית ביותר. והילד חשוף לכל מיני מחלות זיהומיות. לכן עיקר המאמץ הוא לגיל הזה. כל מה שאפשר לומר על חיסונים ותופעות לוואי צריך להימדד באמת מידה אחת – מול האלטרנטיבה. לכל תרופה יש תופעות לוואי, גם לאקמול. במאזן הכללי של הילד הספציפי, ודאי בשיקולים לאומיים, השיקול של תופעות הלוואי בחיסונים בטלים בשישים מול הסכנות. זאת האחריות הלאומית שלנו".
"במקרה הקונקרטי של הילד שנפטר מחצבת", אומר פרופ' אמיתי, "משפחתו קיבלה עצה מהומיאופת לא לחסן את הילד. והנה מקרה קונקרטי שבו העצה של ההומיאופת יצרה מכשלה לאותו ילד. עצם העובדה שנוצר כאן מצב שבשורה התחתונה הילד שילם בחייו בגלל עצה של הומיאופת היא מאוד בעייתית. עצם העובדה שיש פרצות במערכת, וההומיאופתים יוצרים מצב שבו יש 'כיסים' מסוימים באוכלוסייה שבהם שיעור החיסון ירוד היא לא תקינה".
700 אלף ילדים מתים בעולם מחצבת
"בעקבות החיסון שהכנסנו נגד סוג מסוים של דלקת חיידקית של קרום המוח – הורדנו את התחלואה בילדים בישראל מ-100 מקרים לשנה ב-94', לפני שהחיסון נכנס ל-5 מקרים בלבד בשנים שלאחר החיסון. חיסון נגד צהבת A, שנכנס ב-99', הוריד את שיעור התחלואה ב-96%. זאת ירידה תלולה שלא ניתן לייחס אותה למשהו אחר שהוא לא חיסון".
"למעשה, בגלל המצב הטוב בארץ אנשים נרדמים בשמירה, וחלקם סבורים שאין צורך בחיסונים", הוא אומר. "כאשר רמת החיסון באוכלוסייה הכללית היא מעל 90%, הסיכון להתפרצות של מחלות זיהומיות נמוך גם בקרב קבוצות שבהן יש שיעור נמוך של חיסון. בקרב שכבות סוציו-אקונומיות גבוהות באזורים מסוימים בארץ נוטים לחסן פחות את הילדים, ומסבירים זאת בכך שהם לא רוצים לחשוף את ילדיהם למה שהם מגדירים סיכון מיותר, וכך גם קבוצות שונות במגזר החרדי".
"אבל הבעיה היא כזאת", הוא קובע, "עדיין היום בעולם מתים כל שנה 700 אלף ילדים כתוצאה מחצבת, אם כי בהחלט אצל רובם יש מצבים נוספים כמו תת-תזונה. תחושת ההורים שחצבת היא מחלה אזוטרית, רחוקה ולא מאיימת נכונה אולי לסביבה המיידית שלהם. אבל אנחנו נמצאים בעולם של הרבה מאוד תנועה, עם מטיילים ועובדים זרים, ומחלות כמו חצבת יכולות לעבור בקלות לאוכלוסייה לא מחוסנת".
"כך, למשל, בפסח האחרון הדביק ילד שווייצרי שהתארח אצל משפחה חרדית בירושלים 50 ילדים בחצבת. גם הוא לא חוסן משום שההומיאופתים בשווייץ המליצו להוריו להימנע מהחיסון. ברגע ש-95% מהאוכלוסייה מחוסנת זה יוצר מערך הגנה מסיבי, וככל שפחות מתחסנים – זה מוריד את מערך ההגנה. בקבוצות גדולות של תת-חיסון עלולות גם להיווצר מגפות".
באשר לטענה על החיסון נגד צהבת B, אומר פרופ' אמיתי: "הפטיטיס B היא מחלה שקשה במיוחד ביילודים ובתינוקות, ויכולה לגרום לפגיעה קשה בכבד עד כדי אי ספיקת כבד לכל החיים. אם האבחון לא נעשה בימים הראשונים – זה עלול לגרום לכך שהטיפול לא יהיה יעיל, ולכן חשוב לא לקחת סיכון. 145 אלף תינוקות נולדים בישראל בשנה, וידוע לנו כי 2% מאמהות הן נשאיות של המחלה. למה לקחת סיכון פוטנציאלי שיכול לסכן 2000 תינוקות בשנה? רק ההמתנה לתוצאות בדיקות הדם של האמהות יכולה לגרום לנו להחמיץ את המועד לחסן את הילדים. זה ללא ספק לא תהליך בר ביצוע או מעשי, משום שתינוקות משתחררים תוך יומיים ממחלקות התינוקות. גם בארה"ב ובכל העולם המערבי נוקטים במדיניות של חיסון ביומיים הראשונים. תוכנית החיסונים שלנו נבדקה בהרבה מאוד מחקרים והוכחה כבטוחה וכיעילה".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
