שתף קטע נבחר

צופים של הציוויליזציה

"אני רואה את היהודים כצופים של הציוויליזציה – אלה שמפקפקים בחוכמה המקובלת ומחפשים ללא הרף לחקור דרכים חדשות". יהודה פרל על היהודי כצופה

 

  • יהודה פרל נולד בתל אביב, ישראל. הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, ונשיא עמותת דניאל פרל. הוא המחבר של שלושה ספרים על בינה מלאכותית: heuristics, probabilistic reasoning, ו-causality.

 

להיות יהודי פירושו לשייך את עצמי עם העבר, ההווה, והעתיד של ציבור של יחידים הקוראים לעצמם "יהודים". מתוך בחירה, אני בוחר פתיל מסוים בהיסטוריה ומכנה אותו כ"שלי", כלומר, משמעותי בשבילי. באופן דומה, אני בוחר בעתיד של חברים אחרים בציבור הזה ומכנה אותו כ"שלנו", כלומר, משמעותי לילדינו.

 

לפיכך, ההיגיון של להיות יהודי מתבסס על סימביוזה מבורכת בין שני כוחות: בחירה והיסטוריה. הראשון טוען בזכות האוניברסליות, השני בזכות השבטיות.

 

אנחנו שואפים לתרבות של אנושות אוניברסלית, חובקת כל, אולם אנחנו מכירים בכך שהארכיטקטורה הפנימית של המוח האנושי דורשת מסגרת שבטית כדי לחוקק, להטביע, ולשמר את עקרונות אותה תרבות. לפיכך אנחנו מטפחים תת-תרבות שבטית, המצוידת באתוס חי ולקחים אישיים, ומשתמשים בה כדי לעורר אמות התנהגות אנושיות, חום של משפחה מורחבת, ותחושה של שליחות והמשכיות. ההיסטוריה וכושר השרידות שלנו מפגינים את כוחה של הסימביוזה הזאת.

 

ודת? מה בנוגע לאלוהים, והברית, והקדושה, ותרי"ג מצוות?

 

אני יהודי חילוני. אני מתקשה להאמין שישות שם למעלה מפקחת על מחשבותי ומעשי. ובכל זאת, אני מזמר את הקידוש בליל שישי באותה רצינות כשל סבי. למה? כיוון שהמסורת שלי, עם כל התיאולוגיה, המיתוסים והטקסים שלה, מציעה לי שפה יעילה של סמלים ומטאפורות בעזרתם ניתן להבין את לקחי העבר שלי, ולתכנן את מחויבויותי לעתיד.

 

לזה אולי התכוון דני כשאמר: "חיים שאחרי המוות? אין לי תשובות, בעיקר שאלות. אבל אני מאוד מקווה שגבריאל יאהב את המוזיקה שלי." במלים אחרות, "אני מפקפק בקיומם של חיים אחרי המוות, אבל אני מנהל את חיי כאילו גבריאל ישאל יום אחד: 'מישהו כאן רוצה להביא שמחה לעולם?' הייתי רוצה להיבחר."

 

אבל למה יהדות? למה אני לא מציע לילדים שלי את הבחירה בתת-תרבות אחרת כלשהי שאליה נעגן את זהותנו ובה נבטא את האנושיות שבנו? לתשובה שני חלקים: זה לא יהיה קל, וזה לא יהיה נבון.

 

סביר להניח שאהיה אבא מגושם ולא משכנע אם אדקלם לילדי את שירת היוואתה. לעומת זאת, אני עושה עבודה טובה למדי עם הקידוש, או פרקי אבות, או סיפור חנוכה. אלה נמצאים עמוק במוחי, מסומנים ב"שלי" גדול, ומעוררים מאות סיפורים, ריחות, ושירים אותם ניתן לצפות לקבל מאב, סב, או מורה. אני נוצר את המחשבה שהמלודיות המתוקות האלה עלו גם במוחו של דני כשכתב לנו בדוא"ל בספטמבר 1998: "אני מתכוון ללמד את ילדי את כל המסורת היהודית שאני מכיר, ואולי יותר מזה עם עזרתכם."

 

אבל מי אנחנו? אני מביט בהיסטורית הרעיונות ומוצא שתת-התרבות הקטנה שלנו הגיעה לרשימת הישגים מרשימה. אני רואה את היהודים כצופים של הציוויליזציה – אלה שמפקפקים בחוכמה המקובלת ומחפשים ללא הרף לחקור דרכים חדשות. אברהם פקפק בחוכמה של עבודת האלילים, משה פקפק בחוכמה של עבדות והעדר חוק, הנביאים פקפקו בחוסר הצדק המוסדי, וכך נמשכת השרשרת מהמכבים, ישו ושפינוזה, דרך מרקס, הרצל ופרויד, עד לאינשטין, גרשווין ופעילי זכויות האדם של שנות הששים.

 

בתור יחידים, איננו בוחרים במודע בתפקיד בודד של צופים, משיגי-גבול, מנפצי-צלמים, ומרעידי-סירות. הוא פעפע לוורידים שלנו בחלקו מהתנ"ך והתלמוד בעידוד העיקש שלהם לסקרנות, למידה ודיון, ובחלקו הועבר לנו דרך האופי וההתנהגות של הורינו, דודינו והמודלים ההיסטוריים שלנו. אבל בעיקר, תפקיד זה נכפה עלינו עקב מאורעות ההיסטוריה – החוכמות המקובלות היו מאוד לא הגונות כלפינו, ומגיניהן נתגלו כתוקפניים למדי. השפיות שלנו תבעה שנקרא תיגר על המוסכמות האלה, ועקב כך, למדנו לקרוא תיגר על כל המוסכמות באשר הן.

 

באופן אירוני, הרגל זה של פקפוק בסמכות עורר הרבה אנטגוניזם אנטי-יהודי. מעטים מסוגלים להעריך את אלה שמחפשים שיפורים, בייחוד כשהניסויים נכשלים מדי פעם (מרקסיזם למשל). לעומת זאת, רבים אסירי תודה כשהניסויים מצליחים (יחסות למשל), והרוב מבינים, שלמרות הכשלונות, הניסויים הם שמניעים את התקדמות הציוויליזציה.

 

לפיכך, האם היהדות שלי היא ברכה או קללה? האם אני מעדיף את משעולי הצופים על פני בטחון השיירה? בהחלט כן. רק בעזרת משעולים אלה אני יכול לראות לאן השיירה מתקדמת, ורק משם אני יכול לגלות נאות דשא ירוקים יותר.

 

אני יהודי, וספק אם ארגיש בנוח במקום אחר.

 

 

  • "אני רואה את היהודים כצופים של הציוויליזציה" מאת יהודה פרל לקוח מתוך "אני יהודי: הרהורים אישיים בהשראת מילותיו האחרונות של דניאל פרל" © 2004 יהודה ורות פרל (woodstock, VT: jewish lights publishing). מחיר הספר: 24.99$ + 3.95$ לטיפול ומשלוח בארה"ב. ניתן להזמין ברשת באתר המצורף, בדואר או להתקשר 800-962-4544. האישור לפרסום ניתן מאת Jewish Lights Publishing, P.O. Box 237, Woodstock, VT 05091. הספר ניתן להשגה בחנויות ספרים מובחרות ברחבי העולם ומאתרי האינטרנט של אמזון וברנס & נובל.

 

  • כל התמלוגים של אני יהודי יוקדשו לתמיכה בעמותת דניאל פרל. מטרת העמותה לקדם הבנה בין-תרבותית באמצעות עיתונות, מוזיקה וצורות תקשורת חדשנית.

 

 

תרגם מאנגלית: אורי שגיא
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פרל. האם היהדות שלי היא ברכה או קללה?
לאתר ההטבות
מומלצים