נשים ואוסטאופורוזיס: שאלות ותשובות
לרגל יום האוסטאופורוזיס, מגיש משרד הבריאות תשובות לשאלות נפוצות: איך אפשר להקטין את הסיכון לחלות במחלה, כיצד מתגליית המחלה ומהן ההמלצות הרשמיות לגילוי מוקדם
1. כמה נשים בישראל חולות באוסטאופורוזיס?
מחקר של המרכז הלאומי לבקרת מחלות המבוסס על סקר בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית הנשים בישראל מעלה כי 9.3% מכלל הנשים הבוגרות (בנות 21 ואילך) חולות באוסטאופורוזיס. בגילאי 64-45 שנה חולות במחלה 13% מהנשים, ובקרב בנות 65 שנה ואילך - 32.1%.
2. האם נשים אוסטאופורטיות חולות יותר גם במחלות כרוניות אחרות?
ממחקר המרכז הלאומי לבקרת מחלות מתברר כי נשים אוסטאופורוטיות חולות יותר מנשים לא-אוסטאופורוטיות בנות גילן. המחלות השכיחות יותר בקרב אוסטאופורוטיות לפי דיווחן הן: מחלת לב, רמה גבוהה של כולסטרול או שומנים בדם, אסתמה, מחלת ריאות וסרטן. נשים אוסטאופורוטיות משתמשות הרבה יותר בשירותי בריאות, לרבות ביקורים אצל רופא משפחה ואצל רופא מומחה, ביקורים בחדר מיון, אשפוז בבית חולים ובדיקות הדמיה.
3. האם נמצאו הבדלים של ממש בין יהודיות לערביות בשכיחות המחלה?
מכלל בנות 45 שנה ואילך שדיווחו כי הן חולות אוסטאופורוזיס בולט אחוז הערביות (4.5%) לעומת אחוז היהודיות (19.6%). נראה כי הבדלים אלה מקורם בעיקר בחוסר מודעות למחלה בקרב נשים ערביות וכמו כן בתת-אבחון.
עם זאת, ראויים לציון האחוז הנמוך של הערביות המעשנות (5.7%) ביחס ליהודיות (21%) והרכב המזון השונה. ייתכן שהבדלים אלה בדפוסי החיים מסבירים ולו במעט את השוני הניכר בנתונים. כמו-כן ייתכנו הבדלים תורשתיים וגנטיים בין שתי קבוצות האוכלוסייה. בהקשר זה ידוע כי מחלת האוסטאופורוזיס נפוצה יותר במדינות מפותחות. נתוני התחלואה מארה"ב מאששים זאת ומצביעים על שיעורי אוסטאופורוזיס דומים לאלה שבקרב יהודיות: כ-20% מהנשים לאחר גיל המעבר לוקות במחלה.
4. האם ייתכן שאחוז החולות באוסטאופורוזיס בקרב חילוניות גבוה מאשר בקרב חרדיות?
אמנם ממצאי סקר המרכז הלאומי לבקרת מחלות מראים כי שיעור החולות באוסטאופורוזיס נמוך בכמחצית בקרב חרדיות (8.5%) מאשר בקרב חילוניות (16.8%), אך נראה כי הסיבה העיקרית לכך היא תת-אבחון עקב מודעות נמוכה למחלה במגזר החרדי. עם זאת, ייתכן כי אחוז המעשנות המזערי בקרב חרדיות (5.5%) לעומת האחוז בקרב חילוניות (25%) אכן תורם להפחתת שיעור הלוקות באוסטאופורוזיס בקרב אוכלוסייה זו.
5. איך מתגלית המחלה ברוב המקרים? לפי דיווחן של הנשים שחלו במחלה?
רוב הנשים האוסטאופורטיות (כ-78%) סיפרו כי רופא אבחן את המחלה לפי בדיקת צפיפות העצם. עוד כ-10% אובחנו על סמך בדיקת רנטגן.
6. מהן ההמלצות הרשמיות לבדיקות לגילוי מוקדם של המחלה?
בעקבות ההמלצה האמריקנית, ממליץ משרד הבריאות לנשים בנות 65 שנה ואילך וכן לנשים המצויות בקבוצת סיכון להיבדק בסריקה לגילוי מוקדם של דלדול העצם.
7. איך אוכל להקטין את הסיכון שלי לחלות באוסטאופורוזיס, ומה אוכל לעשות כדי למנוע את הידרדרות המצב אילו חליתי?
מתברר כי רוב גורמי הסיכון לאוסטאופורוזיס ניתנים לטיפול ולמניעה. מחסור בצריכת הסידן, נייחות וחוסר פעילות גופנית מספקת, עישון וצריכת אלכוהול, וכן משקל גוף נמוך הם הגורמים העיקריים לאוסטאופורוזיס הניתנים למניעה ולשינוי.
בעקבות ממצאי המרכז הלאומי לבקרת מחלות, המלצת משרד הבריאות, הן לנשים שחלו במחלה והן לאלה שחצו את גיל 45 שנה, היא ליטול כדורי סידן בהיוועצות עם רופא, להגביר את צריכת מוצרי החלב ומוצרים אחרים עתירי סידן, לשמור על משקל גוף תקין, להפחית את צריכת השומנים במזון ולהגביר את הפעילות הגופנית.
8. האם יש גורמים למחלה שאין לי שליטה עליהם?
כן. לאוסטאופורוזיס יש גורמי סיכון שאינם ניתנים לשליטה או לשינוי:
א. גיל מבוגר: בנשים מבוגרות גובר מאוד הסיכון לחלות במחלה. יותר מ-30% מהנשים בקבוצת בנות 65 ואילך מדווחות כי אובחנו בידי רופא כחולות אוסטאופורוזיס. זאת לעומת 9% בקבוצת בנות 54-45. לפיכך חשוב לזכור כי עם העלייה בתוחלת החיים הממוצעת צפויה עלייה באחוז הלוקים באוסטאופורוזיס.
ב. מין: אוסטאופורוזיס פוגעת בעיקר בנשים, בייחוד לאחר גיל המעבר, ונדירה יחסית בגברים. לפי נתוני המרכז הלאומי לבקרת מחלות, חלקם של הגברים בני 74-45 הלוקים במחלה הוא כ-2% לעומת פי 10 לערך בקרב נשים באותה קבוצת גיל. הסיכון היחסי של אישה ללקות במהלך חייה בשבר אוסטאופורוטי הוא 50% ואילו בגברים - 10%.
ג. היסטוריה משפחתית של שברים הקשורים באוסטאופורוזיס.
ד. היסטוריה אישית של שברים: ממצאי סקר המרכז הלאומי לבקרת מחלות מראים כי 24% מקרב החולות באוסטאופורוזיס דיווחו כי אי-פעם נשברה עצם בגופן, זאת לעומת 13% מאלה שאינן חולות במחלה. התברר שאפשר להקטין את השפעתם באמצעות פעילויות המנע שפורטו לעיל.
9. האם כדאי להרחיב את הפעילות למניעת המחלה?
לפי נתוני הדיווח במחקר שערך המרכז הלאומי לבקרת מחלות, מתברר כי נשים בגיל המעבר, אלה החולות במחלה ואלה שאינן חולות בה, לעיתים אינן מודרכות די הצורך בדבר הדרכים למניעתה, וזאת למרות המלצות משרד הבריאות . רק כשליש מהן דיווחו כי רופא או איש מקצוע אחר בתחום המליץ להן להקפיד על משקל תקין. 15.7% בלבד מהנשים שאינן חולות במחלה דיווחו כי הומלץ להן להגביר את צריכת מוצרי החלב ומוצרים עתירי סידן אחרים. בקרב נשים בגיל המעבר שאינן לוקות במחלה רק 37.6% דיווחו כי הודרכו להגברת פעילותן הגופנית. משרד הבריאות פועל יחד עם קופות החולים להגברת המודעות וההדרכה.
מכיוון שנמצא כי נשים אוסטאופורוטיות משתמשות הרבה יותר בשירותי בריאות, הרי שמן הראוי להשקיע הרבה יותר במניעת המחלה, לרווחת הנשים בישראל. ואולם מעבר לשיפור באיכות החיים, הרי שמניעת המחלה תביא עמה חיסכון ניכר למערכת הבריאות. לפי הנתונים הקיימים בידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות משנת 1998, 6,200 אשפוזים ו/או פרוצדורות כירורגיות נרשמו בשל שברים אוסטאופורוטיים. ההוצאה בגין טיפול רפואי בשברים בירכיים בלבד הסתכמה באותה שנה ב-373 מיליון שקל.
10. האם הטיפול התרופתי מועיל?
נראה שכן. בעשור האחרון, בעקבות התקדמות בהבנת המנגנונים התאיים והמולקולריים שבבסיס המחלה והופעת אמצעי אבחון מדויקים ונגישים, פותחו ואושרו לשימוש תרופות המסוגלות לעכב את התקדמות התהליך האוסטאופורוטי.
מהשוואת הממצאים הנוכחיים שבידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות לאלה שהתקבלו בשנת 1998 עולה כי חל שיפור של ממש בתחום הטיפול במחלה: רוב הנשים (71.7%) הלוקות באוסטאופורוזיס נוטלות תרופות לטיפול במחלה לעומת מחצית בלבד בסקר משנת 1998 של המרכז הלאומי לבקרת מחלות.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
