ישחקו הנערים לפנינו
The O.C היא סדרת נעורים מהקוצעת וראויה, חבל רק שבקרוב נצטרך לשלם עוד כסף כדי לראות אותה
קולות הירי וריח אבק השריפה באוויר אינם מגיעים מעזה; הם עולים מכיוון שדה הקרב העקוב ממזומן שבין הכבלים ללוויין. בסוף השבוע האחרון – עם עלייתו לאוויר של ערוץ "יס וויקנד" – נפתחה המלחמה הבאה: ערוצי סדרות בתשלום. זו מלחמה שרק צד אחד יפסיד בה; הצופה. "יס וויקנד" הוא ערוץ סדרות בתשלום, כלומר מה שהיה ערוץ 3 המיתולוגי של הכבלים בתקופה שבה הסלוגן "הסדרות הטובות בעולם" שיקף עדיין איזו מציאות – רק בתשלום. נוסף. שלכם.
בכבלים מתכוונים להעלות בקרוב ערוץ סדרות-בתשלום משלהם, וזה אומר, לפני הכל, שהסיוט של חובבי הספורט – במסגרתו הם נדרשים שוב ושוב לשלם כסף נוסף תמורת הסחורה האטרקטיבית באמת – הגיע ליתר האגפים. בתחתית המידרון החלקלק הזה ממתין המצב שבו 200 השקלים לחודש שלכם יקנו לא הרבה יותר מהזכות לקבל את ערוצים 1, 2 ו-10 – כל אטרקציה אחרת תדרוש תשלום נוסף. ובמילים פשוטות: שנאתם את הרעיון של ערוץ "חמש פלוס" (והתרגלתם)? הנה מגיע 3 פלוס. הרגולטור, מצידו, שוב נוחר בזמן שמתחת לאפו סוחבים לצרכן הישראלי את הארנק.
"יס וויקנד" – שהחודש עדיין יינתן חינם – הוא אכן לונה-פארק קטן של רכש אטרקטיבי ונמרץ שקשה לסרב לו. בין המתקנים בולטת "דה או.סי", סידרת הנעורים החדשה המצליחה באמריקה, נצר לשושלת מפוארת שהחלה עם "בוורלי הילס 90210" וחלפה דרך "דוסון", "שולחן לחמישה" ו"פליסיטי", בין השאר.
מה חדש ב"דה או.סי"? כלום. הנוסחה נשארה (נער מהצד הלא-נכון של הבלוק פוגש בן-עשירים, פוגש בת-טובים, פוגש בחברתה הביצ'ית, פוגשים בהורים המגניבים-אך-שמרנים), ועשרים דקות לתוך הפרק הראשון אתם כבר יכולים לצפות את כל הסיפור, כל הפרקים, עד הסוף. ולא איכפת לכם; כי זה עשוי מצוין, וניופורט העשירה החליפה את בוורלי העשירה, והנוסחה הוותיקה עדיין מתקתקת כמו שעון גוצ'י ישן. הפרק הראשון לבדו הוא מעין די.אן.איי של כל הסדרות האלה, כולל סצינת גניבת המכונית, סצינת ההורים, סצינת ההתאהבות, סצינת המסיבה, סצינת המכות וסצינת הסמים.
הסידרה אכן מעלה באופן ניכר את מינוני החיספוס והאלימות – קידס טודיי, כן? – אבל זה לא באמת משנה; "דה או.סי" ראויה להתמסרותו ללא תנאי של כל מי שמזהה את עצמו עם דור "בברלי" כלשהו. בשם הדילן.
איפה האחים כהן? "פושע", ערוץ 2, שבת 22:10
מה נגיד? אפילו אילן שושן לא מצליח להרוס לגיבור סרטו, יורם לנדסברגר, את סיפוריו המעולים על חייו כפושע מוסמך.
לנדסברגר, אחד הפושעים היותר צבעוניים ונועזים שצמחו לנו כאן – בן-גוריון היה מתהפך בקברו מרוב נחת – יושב מול מצלמה משך למעלה משעה ומגולל מזכרונותיו. סיפוריו מרתקים, והוא יודע לספר סיפור. זהו צ'יזבטרון במיטבו; לנדסברגר נותן מונולוגים ארוכים, נזכר איך התחיל מגניבת קרמבו, עבר לגניבת ארנקים, נכלא, נמלט והמשיך לכיבוש העולם בפרט ועולם הפשע בכלל.
אלו בפירוש סיפורים טובים – קומיים ואכזריים וגרוטסקיים – נוסח סרטי האחים כהן, אבל מה לעשות שאת "פושע" מביים דווקא האח שושן. ושושן, שמבין איכשהו שאין טעם להפריע ללנדסברגר, חורג מסגנונו המוחצן הרגיל ומסתפק באילוסטרציות מצולמות לסיפורים, בהשתתפות ניצבים. זה נראה, במידה רבה, כמו המחזה נוסח אולפני הערוץ הראשון של פעם (או, אם תעדיפו, שיחזורים של "בשידור חוקר") אבל אפילו זה לא יכול להזיק משמעותית לסרט שבו מספר יורם לנדסברגר הכל, ובפירוט. סרט קטן, זניח, אבל מחזיק עניין ומבדר.
צריך להגיד:
*ליוסף בראל: יתכן שאתה צודק ובאמת רוצים להדיח אותך על רקע עדתי; היי, נדמה שזה הרקע היחיד שעל-פיו מינו אותך.
*יתכן שיגאל עמיר מנסה למנוע מערוץ 10 לשדר צילומים בהם הוא נראה בתחתונים רק מחשש שצילומי עימאד קוואסמה, מנהיג החמאס שנתפס בתחתונים, יתבררו כמרשימים יותר?
לפנייה לכתב/ת 
