בעקבות דו"ח בצלם: "הפכנו להומלסים בלי סיבה"

הורסים בתים, סתם: כוחות צה"ל הרסו את ביתו של עבאס אל-שרבאתי, תושב חברון, ביוני 2002. "בן רגע הפכנו להומלסים, בלי שום סיבה, לא עשינו שום חטא", סיפר אל-שרבאתי. ביתו הוא רק אחד מבין אלפי בתים, שצה"ל הרס "סתם", ללא סיבה, כפי שחשף אתמול (יום ב') דו"ח של ארגון "בצלם".

"האירוע החל בשעה שלוש לפנות בוקר" סיפר אל-שרבאתי. "בן דודי מאהר, גבר כבן חמישים, דפק על הדלת. החיילים הישראלים אחזו בצווארו והשתמשו בו כבן ערובה. הוא ביקש ממני לצאת מהבית. החיילים שאלו אותי על בן דודי יאסר המבוקש. אמרתי להם שאינני יודע איפה הוא. הם תיחקרו את בני משפחת שרבאתי המורחבת בשכונה, הוציאו את כל הגברים והושיבו אותנו על המדרכה ברחוב".

לדבריו, "כעבור חמש שעות, הביאו טנק כדי לפוצץ את בית משפחתו של המבוקש, אבל זה לא עבד. ביתו היה נמוך מדי. הם פיזרו אותנו ואז חשבנו שלא תהיה הריסה היום.

"כעבור זמן קצר בא מפקד צבא והורה לי לצאת מהבית כי הוא רוצה לפוצץ את ביתו של הדוד, הסמוך לביתי. המפקד אמר לי לא לחשוש, כי אין שום סיבה שביתי ייהרס. אמרתי לו: איך זה? יש קיר משותף לביתי ולבית דודי? באותו זמן הרכיבו החיילים את המטענים בתוך בית דודי".

לדבריו, "לא נתנו לנו זמן להוציא דברים מהבית. פתאום שמענו פיצוץ חזק מאוד. בית דודי נהרס כולו, ומביתי נשאר רק השלד. האבנים עפו מבתים אחרים בשכונה. ואז המפקד אמר לי באירוניה: הנה, הבית שלך לא נהרס".

אל-שרבאתי מספר: "זה היה רגע קשה מאוד. הילדים והנשים התחילו לבכות. הבית שלנו היה מבנה של שלוש דירות, באחת מהן התגוררה המשפחה ושתיים היו חנויות חשמל שעבדתי בהן עם האחים שלי. הכל נפל בבת אחת. בין הערימות מצאתי רק תצלום מתעודת הנישואין שלי. שאר המסמכים פשוט נעלמו".

"הבת בטראומה וסובלת מסיוטים"

האירוע השפיע על ילדי המשפחה, שלעולם לא ישכחו את המראות. "בני הקטן, שהיה אז בן שלוש, לא מפסיק לדבר על הבית שהיהודים הרסו אותו. בתי שהייתה אז בת שבע עדיין בטראומה. יש לה סיוטים. היום אני מובטל. אחי מצא עבודה ברמאללה ומפרנס 25 נפשות. בהתחלה התגוררנו באוהל של הצלב האדום. בחורף גרנו בדירה שכורה אבל לא עמדנו בהוצאותיה. כעת אנו גרים, בני שלוש משפחות, בבית נטוש ששיפצנו".

עד תפיסתו של יאסר אל-שרבאתי על ידי צה"ל, חיו בני משפחת אל-שרבאתי בסיוט מתמיד. "בשנה שעברה, לפני החג, באו חיילי הכיבוש בשעות הלילה המאוחרות וערכו חיפוש בבית. אמרו לי שלא יפסיקו את החיפושים עד תפיסתו של יאסר ואיימו אפילו להרוס את הבית שלי. אמרתי להם: אין לי בית להריסה.

"בישראל טוענים שהם הורסים את בתי משפחות המבוקשים הפלסטינים כדי ללחוץ עליהם. אני אומר להם שזה דיכוי ולא לחץ. הריסת הבתים רק מעמיקה את האמונה של הפלסטינים שצריך לסלק את הכובש הישראלי. אנחנו מאמינים שאפשר לפצות על כסף או בית שהולכים אבל אף פעם לא ניתן לפצות על אדם שהולך".

בכוונתו של אל-שרבאתי לפנות לבית משפט: "אני מתכוון לתבוע את צבא הכיבוש. לא ייתכן שבני משפחתי ימשיכו לסבול".