חרדה חברתית: כשהביישנות הופכה למגבילה
הם לא יכולים להיכנס לחדר הומה אדם, לבקש עוד סוכר מהמלצר ואפילו לדבר בטלפון • קוראים לזה "חרדה חברתית" – ביישנות שגורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד • מיכל, עורכת-דין בת 35 שסובלת מהתופעה, החליטה להקים תוכנית סיוע חדשה, שאמורה לעזור גם לה • "להתעלם מהחרדה הזו זה למעשה להתעלם מעצמך"
"כבר אז עוד בתיכון לא קראתי חשתי לזה שמשהו 'חרדה לא חברתית'. בסדר. זו היתה מעין הרגשה כזו של אי-נעימות בחברה. התחלתי טיפול פסיכולוגי, שכמעט ולא תרם לי כלום. כך היה גם בתקופת הלימודים באוניברסיטה. הטיפול הפסיכולוגי לא פתר עבורי את הבעיה. רק אחרי האוניברסיטה התחלתי להתעמק, לקרוא וללמוד על הנושא. הבנתי שאני צריכה לעזור לעצמי".
השיחה עם מיכל (שם בדוי), 35, לא קלה. היא מתנהלת בטלפון ובדואר האלקטרוני. פגישה פנים אל פנים היא המוצא האחרון אצלה. רק אם אין ברירה. "זה הדבר שהכי קשה לי", היא אומרת. "בכתב אני הכי פתוחה וזה הכי נוח עבורי. בטלפון זה פחות נורא, למרות שאם הייתי שומעת טון של חוסר סבלנות מן העבר השני, גם לא הייתי מצליחה לזרום עם השיחה. זה מה שקורה לי. אני בורחת כשאני מרגישה לא טוב".
חרדה חברתית היא תופעה מוכרת בפסיכולוגיה. "הפרעה", מגדיר אותה הפסיכולוג הקליני דני לוטן, מנהל המרפאה להתמודדות עם מצבי לחץ בבית החולים "שניידר" בפתח תקוה. "מדובר בביישנות ברמה כזו, שגורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד", מסביר לוטן.
"דברים שלרובנו הם מאוד פשוטים, כמו לאכול או לשתות בפומבי, לדבר בכיתה, להיכנס לחדר עם הרבה אנשים כמו מסיבה, להחזיר מוצר כלשהו למוכר או לבקש עוד סוכר מהמלצר – בשבילם הם ממש בלתי-אפשריים. זה ממש משפיע עליהם גופנית".
"הטיפולים לא עוזרים"
לדברי לוטן, הגישה המועדפת לטיפול בחרדה חברתית, כמו בחרדות אחרות, היא ההתמודדות איתה. "אם לא תימנע, החרדה תרד", הוא מסביר. "מסבירים למטופלים מה היא החרדה שהם סובלים ממנה, ומעודדים אותם ללכת ולהתמודד עמה. אחרי עשר פעמים בהן הם יצרו קשר-עין או ילחצו יד באופן מלאכותי, הפעם הבאה תהיה כבר קלה הרבה יותר. כמובן שגם מדריכים אותם כיצד להתגבר על התחושות הפיזיות, טכניקות הרגעה, נשימה נכונה. ניתן לעבור את הטיפול בקבוצה או באופן פרטני. שתי השיטות קיימות, ואין מחקרים שמצביעים על עדיפות בולטת לאחת מהן".
"ראיתי שהטיפולים הקיימים לא ממש עוזרים לי", אומרת מיכל, "ובינתיים גם החיים שלי עוברים להם, ויש יותר מדי דברים שלא עשיתי בגלל הבעיה. החלטתי לא להמשיך ולחפש עוד, כי אולי כבר לא אמצא, ובניתי תוכנית שאני מאמינה שתעזור".
התוכנית של מיכל בנויה מ-25 פגישות, כל אחת מהן בת שעתיים, שמתוכננות להתקיים מדי יום שישי בצהריים בבית-ספר קטן בחולון. 15 אנשים כבר נרשמו לקבוצה, והיא מצפה לגייס 15 נוספים. ניתן לקבל מידע נוסף על התוכנית בטלפון 5220443-03 או באתר האינטרנט.
- איזו הכשרה טיפולית יש לך, כדי להדריך קבוצה כזו?
"אין לי שום סמכות ואני לא יותר חכמה משאר המשתתפים בקבוצה. אני לא פסיכולוגית ולא דמות מטפלת. אולי צריך להפסיק לחפש את הדמות הזו. להפסיק לחפש פתרונות בחוץ. להפסיק להיות פאסיביים, כאלו שעושים מה שאומרים להם".
- אז מה מיוחד בתוכנית שלך, שדווקא היא תצליח?
"התוכנית בנויה על תרגול מיומנויות חברתיות. התחלתי לבנות אותה ממש מאפס. פשוט ישבתי וזרקתי על הדף מה אני רוצה להשיג. לכל נושא בניתי תרגיל. שברתי את הראש איך להשיג כל דבר. הכל יהיה באווירה מאוד נעימה, עם המון עבודה עצמית. יהיו משימות ושאלונים למילוי בבית, ובניגוד לטיפול קבוצתי מסורתי, לא יהיה את הסבב בין כל המשתתפים. הרגע הזה, שכולם מסתכלים עליך ומחכים למוצא פיך, הוא נורא מבחינת מי שסובל מהבעיה שלנו. כאן ידבר רק מי שירצה".
אפילו ארגון הקבוצה היה קשה מאוד עבור מיכל. "הייתי צריכה לקבל את אישור משרד החינוך, כדי להשתמש במבנה בית-הספר. זה היה כרוך בשיחות רבות, בפגישות. מה שעבור מישהו אחר היה קל מאוד, עבורי היה סיוט נוראי. הייתי צריכה גם לראיין את ה-15 שנרשמו לתוכנית, וגם זה לא היה קל עבורי ועבורם. כל פגישה עם אדם זר היא קשה לנו. לכן גם הפרסום הזה חשוב לי. קשה לאסוף אנשים ביישנים".
"כל אחד נותן עצות"
לדברי מיכל, חרדה חברתית שונה מכל שאר הפחדים. "מי שסובל למשל מפחד גבהים, יכול פשוט להתעלם ממנו ולא לטפס למקומות גבוהים", היא מסבירה. "במקרה שלנו, להתעלם מהחרדה הזו זה למעשה להתעלם מעצמך".
- גם את התעלמת מעצמך?
"אני מאוד קשוחה עם עצמי. אני עורכת-דין בהשכלתי, עבדתי בזה והופעתי בבתי-משפט. היום אני כבר לא שם. מעבר לזה שלא אהבתי לריב, שזו מהות המקצוע, גם הפחד עשה את שלו".
ישראל, על-פי מיכל, רחוקה מלהיות גן-עדן לביישנים. "אורח החיים כאן הוא מאוד חודרני", היא אומרת. "יש המון חדירה לפרטיות. כל אחד שואל, נותן עצות, אומר מה לעשות. אפילו האינסטלטור. מי שסובל כאן מחרדה חברתית, מעדיף בכלל לא לספר עליה, כדי שלא יביכו אותו יותר".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
