פרס ישראל לאלכס ליבק

צלם עיתון "הארץ", אלכס ליבק, הוא חתן פרס ישראל בתחום הצילום לשנת תשס"ה. בחבר השופטים בראשותו של הצלם מיכה בר-עם ישבו השנה גליה בר מהמשכן לאמנות בעין חרוד וחתן פרס ישראל בתחום התקשורת, דוד רובינגר.

בנימוקיהם כתבו השופטים: "אין עוד צלם כאלכס ליבק המעורה כל כך בחוויה הישראלית. הוא ניחן במחויבות ומשמעת, ראיה מקורית ונוקבת, לעתים אירונית של המציאות הישראלית על המובלעות הנידחות שלה. ליבק מצלם מתוך חירות מחשבתית ואמפטיה ומתוך התבוננות פואטית במחוות הרגעיות של המתרחש ברחוב הישראלי. בצילום של ליבק משתלבת הכרוניקה בתודעה אמנותית הניזונה מתפיסה הומניסטית ומתולדות האמנות".

האדם במרכז

ליבק נולד בשנת 1944 בעיר תל-אביב. לאחר תום לימודי הפסיכולוגיה והפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב נסע ליבק לברזיל למסע בן שנה שם בחר בצילום ליעוד. בשנת 1968 החל את לימודיו ב-London College Of Printing וארבע שנים מאוחר יותר חזר לברזיל כצלם, שם התמקד במשך שנים ארוכות בצילום תיעודי. משם המשיך ליבק לפריז ולאנגליה, שם עבד כצלם של סוכנות Camera Press וכפרילנסר עבור העיתונות המקומית. מאוחר יותר עבד כצלם מטעם עמותת Interaction, שהתמקדה בפעילות קהילתית לקידום המודעות העצמית של תושבי שכונות מגורים של אוכלוסיות חלשות בעיקר בצפון לונדון.

בין השנים 1976-1979 התגורר ליבק בעיירה וולברטון שבמרחק שעת נסיעה מלונדון, שם התגבשה לדבריו תפישת עולמו הצילומית, לצד הכרה העמוקה כי לצילום שבמרכזו ניצב האדם יש ערך תיעודי, אינפורמטיבי והיסטורי, במיוחד כשהוא מתמקד בתיעוד הפרטים הקטנים, הבנאליים לכאורה, של המציאות. כך נולדה תערוכת התצלומים הראשונה שלו Seen In Wolverton שהוצגה בשנת 1979 בעיירה.

בסוף אותה השנה עבר ליבק להתגורר בלוס אנג'לס, שם הועסק כצלם סטילס מטעם חברת הסרטים Canon. שנה מאוחר יותר הציג סדרת תצלומים מחיי האינדיאנים בברזיל בתערוכת יחיד שנפתחה באוניברסיטת ברקלי. תערוכה נוספת בגלריה Zuny בסן פרנסיסקו הציגה תצלומי רחוב.

ישראל ע"פ ליבק

ליבק חזר לישראל בשנת 1981 ובמשך שלוש שנים התגורר באשקלון ועבד לפרנסתו כצלם עצמאי. באותן השנים תעד פרויקט שיקום שכונות בעיר. בשנת 1983 החל ליבק לעבוד כצלם מערכת בעיתון "חדשות" ובאפריל של השנה העוקבת צילם עבור העיתון את אחד מצילומי העיתונות החשובים ביותר בישראל, בו נראים שני אנשי שב"כ מובילים את אחד ממפגעי קו 300, שמאוחר יותר הוצא להורג. פרסום התמונה שלא באישור הצנזורה חולל טלטלה גדולה בדעת הקהל בישראל ובעולם כמו גם במערכת הביטחון הישראלית.

עם סגירתו של עיתון "חדשות", עבר ליבק לעיתון "הארץ", ומשנת 1993 הוא חבר במערכת היומון. מזה שנים ארוכות מפרסם ליבק מדור פובליציסטי-צילומי שבועי שפורסם בתחילה תחת הכותרת "עין לציון" בעיתון "חדשות", ועם סגירתו ומעברו של ליבק לעיתון "הארץ" מפורסם במסגרת המוסף השבועי תחת הכותרת "הארץ שלנו". במדור מתאר ליבק בתמונות את פניה האנתרופולוגיים והיומיומיים של החברה הישראלית. צילומיו הוגדרו על יד אדם ברוך כ"הערה ישראלית על הסובב הישראלי. הערה מרוחמת, אירונית, ספרותית, תיאטרלית, פסיכולוגית ולעולם תקשורתית לעילא".

בעקבות שינויי עורכים וקונספציות במוסף "הארץ" השתנו גם פני מדורו של ליבק, שהועבר בשנה שעברה לעמודיו הפנימיים של המוסף וזכה לכותרת חדשה - "המאה ה-21". בימים אלה מפרסם הצלם בעיתון "הארץ" סדרת תצלומים יומית המתעדת את פני העוני בישראל.

עד כה פרסם ליבק שלושה ספרי צילום - "עין לציון" בעריכת דוד טרטקובר ובהוצאת "עם עובד"; "סרנדה תל-אביבית", שירים של נתן אלתרמן ותצלומים של אלכס ליבק בהוצאת "הקיבוץ המאוחד"; ו"הארץ שלנו" בהוצאת "ישראל כרמל". בימים אלה נמצא ספר חדש שלו בשלבי עריכה בהוצאת "כתר".