טיפ למחזאי מתחיל: לך לצפון

צא החוצה. התקרב אל מה שמרתיע אותך. התבונן במקומות ובבני אדם שלא נעים להסתכל עליהם. הקשב לדיבורם של

בני-אדם בשמחתם, בעצבונם, ברוגזם ובצערם. קלוט את התנהגותם ואת השפה שהם מדברים כשהם אוהבים, שונאים, מאיימים, סוחטים זה את זה רגשית ומוציאים זה לזה את הנשמה.

זכור והרגש את כל אלה. הבא אל מרכז הבמה את שולי- השוליים. את נידחי החברה חסרי- הקול, המושתקים והמודרים, את אלה שזועקים לבד בחושך.

עבור את הגבול. לך למקומות ולאנשים שנמצאים מעבר לגבולות תחום המחיה שלך. אם אתה דרומי, לך לצפון. אם אתה צפוני, לך לדרום. עבור את גבולות המוסכם והמקובל, את גבולות המוכר והידוע. הראה את מה שאסור להראות ואמור את מה שאסור להגיד.

אל תניח לעצמך לשבוע נחת מסצינה, מסיטואציה או מדיאלוג שכבר כתבת: אתה יכול לכתוב את זה יותר טוב. אל תמחזר את עצמך כדי שלא תחדל לחיות הרבה לפני שתמות. הצג שאלות לכל בעלי התשובות, כולל לך עצמך.

נסה לחוש את הזרמים שמתחת לפני השטח, נסה לקלוט את הסדקים ואת תזוזת השכבות התת קרקעיות, נסה להביא לבמה את רעידת האדמה שעוד לא התרחשה ואת הצונאמי שעומד לפרוץ מתוך הים השקט כמו ראי.

זכור שדראמה היא תפיסת האדם בעיצומה של פעולה, ופעולה היא החצנה של רצון, ורצון הוא ביטוי של יצר, והיצר קודם לכל רגש, כולל אמונה, תיקווה ואהבה. במקום שאין יצר אין רגש, אין רצון, אין פעולה ואין דראמה.

זכור שהפעולה האנושית היא נשמת הדראמה, ואילו הפעלול הבימתי הוא רק טכניקה ללא נשמה. חפש את הנשמה והשאר את הטכניקה לטכנאים כותבי הטלנובלות והמחזות המיוצרים לפי מתכון.

והעיקר, בשובך אל שולחן עבודתך הרחק מהמולת היומיום שכח את כל העצות האלה וגש לעבודה הקשה: כתוב את המחזה שלך.

• בשבוע שעבר הלך לעולמו אחד מגדולי המחזאים של המאה שעברה, ארתור מילר. בסיום האוטוביוגרפיה שלו כתב ש"האמת הראשונית היא שכולנו קשורים ומתבוננים זה בזה. אפילו העצים". אז – צא החוצה...