טיפ לסופר המתחיל

בשנות ה-50 לימדה לאה גולדברג באוניברסיטה העברית. הייתי בין תלמידיה הרבים. באותן השנים התחלתי לכתוב סיפורים קצרים. אזרתי עוז והגשתי לה סיפור לחוות דעתה. היא קראה והעירה את ההערות הבאות (המשוחזרות כמובן):

א. לא חייבים להיות מקוריים בכל מחיר. הנטייה להדהים היא לא תמיד לטובתו של הסיפור. לפעמים אירוע יומיומי, מוכר או בנאלי, אוצר בתוכו חיים שלמים. אנו יונקים מהיומיומי את התחושות ואת המחשבות שלנו. היוצא דופן והמדהים שובה לרגע את העין, אבל חולף כלעומת שבא.

ב. סופרים נוטים להרבות מילים ודימויים. מילים אמורות להעלות את התחושות והמחשבות ולא לכסות אותן. גודש מילים הוא מטר אבנים שסוקל את התחושות ואת המחשבות. סופרים שוכחים לעיתים כי השפה אינה ערך לעצמה, היא משרתת. סופר אינו מילון. הסיפור התנ"כי אינו מבקש להמ ֽ…ס אותך, ואוצר המילים שלו הוא כמעט מינימלי.

ג. ההסברים הם האויב של הסיפור. הסברים סוציולוגיים ופסיכולוגיים כבודם במקומם. אנו מחפ׳ים בסיפור את התנועה, את התנוחה, את מבע הפנים, את הפעולה ואת המלה שמוכרחה להיאמר, שבאמצעותם אנו מבינים את האופי ואת המניעים. בקיצור: יש לתת לגוף להביע את רחשיו.

ד. הבלתי אמור הוא לא פחות חשוב מהאמור. יש להקצות לו מקום נכבד. האמור מטבע ברייתו מלא פניות, רצון להרשים, מוכלל ופגום בניסוחו. הבלתי אמור הוא מעבר לכל אלה. הבלתי אמור הוא השתיקה, שבה נכללים: התמיהה, הפליאה, ומה שאי אפשר להלביש במילים.

• ספרו החדש של אהרן אפלפלד 'פולין ארץ ירוקה' (הוצאת כתר) רואה אור השבוע. (מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות")