שתף קטע נבחר

כבר לא בשמיים

זה עדיין יקר למדי, ובכל זאת - יותר ויותר ישראלים הופכים לטייסים באופן פרטי. מאז שאל-על, ארקיע וישראייר החליטו שלא רק טייסי חיל האוויר יכולים להיות קברניטים, תפס התחום תאוצה וכיום אפשר למצוא בקורסי הטיס הפרטיים גם סטודנטים, חיילים משוחררים ונשים. הצצה אל עולם המשוגעים לסטיק

בטקס גלובוס הזהב האחרון, גרף סרטו החדש של מרטין סקורסזי, "הטייס", את רוב הפרסים. הסרט, בכיכובו של לאונרדו דיקפריו, המביא את סיפורו של המיליארדר השנוי במחלוקת הווארד יוז, עתיד להיות אחד מלהיטי טקס האוסקר הקרוב.

 

להקרנת הטרום-בכורה בישראל של הסרט הגיעו גם 30 טייסים פרטיים חדשים, שבדיוק סיימו את קורס הטיס שלהם בחברת נשר. אז נכון, הם לא קיבלו כנפי טיס אלא רק תעודה ממוסגרת, ובכל זאת, כאשר הם תפסו את מקומם בבית הקולנוע וראו איך דיקפריו קורע את השחקים במטוסי בוכנה ישנים, הם כבר יכלו להרגיש חלק בלתי נפרד מהברנז'ה. אפילו הז'רגון כבר לא היה זר לגמרי.

 

הוליווד מתה על עסקי אוויר. לא מדובר רק בסוג התסריטים שעולים על

המסך, אלא גם בתחביב המועדף על כוכבי הוליווד. למעשה, כמעט כל שחקן הוליוודי שמכבד את תמונתו בעיתון, החזיק בידו את הסטיק הנחשק, בהזדמנות זו או אחרת. בראש צועד, כמובן, ג'ון טרבולטה, שהפך לטייס מסחרי (בחיים האמיתיים, מחוץ למסך), וכחלק ממסע יחסי ציבור מדהים, אף הטיס מטוס ג'מבו עבור חברת התעופה האוסטרלית Qantas. אבל טרבולטה לא לבד בשחקים. גם הריסון פורד וטום קרוז כבר מחזיקים ברשיון טיס פרטי, ואילו שחקנית הקולנוע אנג'לינה ג'ולי עומדת לסיים את לימודי הטיס שלה ולהצטרף למועדון היוקרתי.

 

מתברר שלא חייבים להיות שחקן הוליוודי או עשיר מופלג כדי לגעת בשמיים. כל דמיון בין 30 הטייסים הטריים, שיצאו מהקרנת הבכורה של "הטייס", לבין האלפיון העליון, מקרי בהחלט, למרות שהם קנו לעצמם (במאמץ רב) את כרטיס הכניסה היוקרתי לחוג הסילון.

 

שדות התעופה הקטנים בארץ, שבעבר היו ביתם ונחלתם של עשירים בלבד (ועוד כמה חובבי טיס משוגעים לדבר), הפכו בשנים האחרונות כמעט לנחלת הכלל. למרות שעדיין מדובר בתחביב יקר למדי - התנאים השתנו, ומי שפוקד כיום את בתי-הספר הפרטיים ללימוד טיס יכולים בקלות לענות על ההגדרה "אנשים מן היישוב". סקירה מקרית ומהירה של בוגרי הקורס האחרון של נשר, מגלה כמה סטודנטים, מספר לא מבוטל של חיילים משוחררים, כמה אנשי קבע לקראת שחרור, עורך-דין, מנהל בית-ספר מאילת, בחור דתי, כמה שכירים, ביניהם גם אישה אחת, ואפילו את יהב לפינסקי, המתופף של להקת היהודים.

 

"רשיון טיס פרטי הוא כבר לא נחלתם של העשירים בלבד", מסביר שלמה אהרוני, סמנכ"ל חברת נשר המפעילה בית-ספר לטיסה ומספקת שירותי טיסה שונים כגון צילומי אוויר והשכרת מטוסים. "אולי בעבר זה היה תחביב שנקשר בעיקר בשכבות יותר מבוססות, אולם המודעות לשעות הפנאי ואיכות החיים עשתה את שלה, וכיום בין עשרות החניכים שמסיימים מדי שנה, יש יותר ויותר צעירים, חיילים משוחררים ונשים".

 

שני גורמים מהווים את הזרז העיקרי לשינוי, שחל בנוף האנושי של הטייסים הפרטיים בארץ. הראשון - חוק חיילים משוחררים, המאפשר לחיילים לקבל מהממשלה מענק שחרור המיועד ללימודים; השני - חברות התעופה בארץ, אל על, ארקיע וישראייר, פתחו את ועדות הקבלה שלהן גם בפני טייסים פרטיים, לאחר שבמשך עשרות שנים התקבלו לעבודה כטייסים רק בוגרי חיל האוויר.

 

כיום, מועסקים בשלוש חברות התעופה בארץ לא מעט טייסים פרטיים, הנדרשים לעמוד בדיוק באותן ועדות קבלה, מיונים, מבחנים ודרישות, כמו טייסי חיל האוויר.

 

"נכון שרוב טייסי החברה הם בוגרי חיל האוויר, אך יתר הטייסים גדלו בתעופה האזרחית הפרטית", אומר קברניט גור בן-דוד, משנה למנכ"ל ישראייר. "טייסים אלה השקיעו הרבה שנים וכסף בהכשרה, ברכישת ניסיון ובצבירת שעות טיסה. הם עמדו במבחני המיון שעושה חברת ישראייר בדיוק כפי שעמדו בהם טייסי חיל האוויר. לדוגמה, הטייס הראשי בצי הסילון של ישראייר במטוסי בואינג 757, גלעד יצחק, גדל בשוק האזרחי".

 

מתברר, שאת מקומו של הבן המפונק של השכן העשיר, תופס כיום חייל משוחרר, שלא הצליח לסיים קורס טיס (או להתקבל אליו). "המענק של החיילים המשוחררים בהחלט עוזר לרבים מהם להגשים חלום ואף לרכוש מקצוע לעתיד", טוען אהרוני. "יש אצלנו חניך מהעדה האתיופית שהוא חייל משוחרר, יש הרבה בחורות צעירות וחיילים שמגיעים לשדה באוטובוסים וטרמפים כי אין להם כסף למכונית. בעזרת מענק השחרור, שיכול להגיע לכ-30 אלף שקלים לחיילים קרביים, הם יכולים לכסות כמעט את כל עלות הקורס הפרטי".

 

הבעיה בקורס טיס פרטי היא, שמדובר לא רק בתחביב שהוא עדיין יקר אלא בעיקר בתחביב ממכר. בעסק הזה אתה יודע איפה אתה מתחיל (אפס שעות וידע, והרבה חלומות), אולם אינך יכול לדעת היכן זה ייגמר. במקרה הזה, הקביעה כי השמיים הם הגבול היא אפילו לא קלישאה.

 

שיעורי טיס ניתן לקחת בארץ או בחו"ל. לימודי טיסה בארצות-הברית הם קצת יותר זולים, אולם רוב הרשיונות המושגים שם אינם מוכרים בארץ, ואחרי כל התהליך, אם רוצים לטוס בארץ - יש להמירם (באמצעות מבחנים ואגרות) ברשיון ישראלי.

 

בישראל ניתן ללמוד טיס בתשעה בתי-ספר פרטיים: בשדה התעופה בהרצליה (5 במספר), בשדה התעופה בחיפה (2) או במנחתים של מגידו (1) ושדה תימן (ליד באר-שבע, 1). רשיון טיס פרטי לוקח בין חצי שנה לשנה, תלוי במידת ההשקעה של החניך. עלותו של קורס כזה עומדת על כ-40 אלף שקלים, אותם כמובן ניתן לפרוס בתשלומים על פני כל תקופת הלימודים.

 

לרשיון המיוחל מגיעים רק אחרי שמשלימים לפחות 40 שעות טיסה, עוברים שבעה מבחנים עיוניים ושתי בחינות בטיסה מעשית. פחות מ-20% מאלה שהגשימו חלום והפכו לטייסים פרטיים, ממשיכים הלאה ומוציאים הגדר מכשירים (רשיון לטיסה מול מכשירים בלבד), שעלותו עוד כ-30 אלף שקלים. כדי להגיע להגדר זה, חייבים לטוס עוד 50 שעות כמפקד (כל שעת טיסה עולה כ-130 דולר), לעמוד בעוד שלוש בחינות עיוניות ובעוד שתי בחינות טיסה מעשיות.

 

פחות מ-10% מאלה שסיימו קורס טיס פרטי, יגיעו גם לרשיון המסחרי, שעלותו כ-15 אלף שקלים נוספים, עוד שבע בחינות עיוניות ומבחן מעשי. מי שחפץ ברשיון טיסה למטוס דו-מנועי ייאלץ שוב לשבת וללמוד, ולעבור עוד שלוש בחינות עיוניות ומבחן מעשי אחד, ואגב כך ייפרד מעוד 15 אלף שקלים.

 

נשמע כמו משימה בלתי אפשרית? חלום יקר מדי? אולי. אבל בשדה התעופה הקטן של הרצליה מסתובבים כמה עשרות אנשים שמדי שנה משלימים את המעגל ומצטרפים לחוג דורשי העבודה בשחקים. לא כולם ממהרים להצטרף לחברת תעופה גדולה. חלקם עושים את צעדיהם הראשונים כטייסים מסחריים בחברות התעופה הקטנות בעיקר בטיסות שידורי רדיו, טיסות רומנטיות, שירות של מוניות אוויר וטיסות מנהלים בארץ וליעדים הקרובים, קפריסין, יוון, ירדן ומצרים.

 

עם קצת מזל, עיקשות ונחישות, אפשר להפוך גם לטייס פרטי של אחד מאנשי העסקים הישראלים שמחזיקים במטוס פרטי (ראו מסגרת נפרדת). למי שיש בחשבון הבנק כמה מיליוני דולרים כדי להחזיק במטוס סילון פרטי, יש גם כסף לשלם משכורת (לגמרי לא רעה) עבור צוות ההטסה (בדרך-כלל שני טייסים בחוזה ועוד כשני טייסים על תקן של פרילאנס).

 

כדי להטיס את הצעצועים היקרים הללו, שאומנם נראים כמו האח הקטן של הג'מבו אבל טסים באותה מהירות ונוחות, צריך לעשות עוד כמה רשיונות טיסה והגדרים, ביניהם גרופ סי למנוע סילוני, ובהמשך LTP, רשיון קברניטות בנתיבי טיסה בינלאומיים.

 

מי שהצליח להשלים את כל המעגל הארוך הזה, להגשים חלום ואף להפוך את התחביב היקר למקצוע (בשכר נאה ביותר) הוא ניר אושרוביץ מחברת התעופה מונאייר, בקושי בן 30, שבנוסף להיותו מדריך טיסה פרטי וטייס מסחרי בחברת מונאייר, מטיס את אחד ממטוסי הצ'לנג'ר שחונים בנתב"ג, כטייסו הפרטי של אחד מאנשי העסקים הישראלים.

 

אושרוביץ, שהצליח להגשים את החלום במלואו, החל את הרומן שלו בשחקים כבר בגיל 17. יחד עם רשיון נהיגה לרכב, הוא הוציא רשיון טיסה פרטי שליווה אותו לקורס טיס בחיל האוויר, שם הוא החזיק מעמד רק שנה. במהלך שירותו הצבאי כקצין בחיל האוויר, השלים אושרוביץ באופן פרטי את שאר רשיונות הטיס שלו, ומייד לאחר הצבא החל לעבוד כטייס מסחרי במונאייר - תחילה כטייס משנה, ולאחר שצבר מספיק שעות וניסיון - גם כקברניט. כיום, כאמור, הוא עובד במשרה מלאה כטייס סילון פרטי, כשיעדי הטיסה העיקריים שלו הם בקווים לאירופה, רוסיה ואפריקה.

 

לצד המשוגעים לסטיק, גדלים בשדות התעופה הקטנים גם אלה שהחליטו לא רק לרכוש לעצמם רשיון טיסה, אלא גם מטוס פרטי. נשמע עסק לכוכבי קולנוע בלבד? סימן שלא ביקרתם מזמן בשדות התעופה הפזורים ברחבי הארץ. מי שנדבק בחיידק הטיסה, לא נבהל כל-כך מהר גם מהמדרגה שנקראת מטוס פרטי.

 

זה מתחיל במטוסי צסנה קטנים (251-C או 271-C), שעולים כ-40-30 אלף דולר, ונגמר בשמיים (ראו מסגרת נפרדת). אבל גם אחרי שמצאתם שותפים מתאימים ומטוס שיענה על הדרישות, ההוצאות רק מתחילות. עלות האחזקה השנתית של מטוסי בוכנה קטנים, עד ארבעה מושבים, מגיעה לכ-15 אלף דולר עבור ביטוח, תיקונים, אגרות חניה ונחיתות. וזה עוד לפני הדלק, שתלוי בכמות השעות שהמטוס יטוס.

 

אחרי מטוסי הבוכנה החד-מנועים, ניצבים המטוסים בעלי שני המנועים ותכולה של 10-6 מושבים. כאן כבר מדובר בהשקעה של כ-100 אלף דולר, אבל בכלי תחבורה שבהחלט מאפשר לך לקחת את המשפחה והחברים לסופשבוע בקפריסין, יוון ואפילו בטורקיה. אבל עם האוכל בא - כידוע - התיאבון, ורצוי שאיתו יהיה גם תזרים מזומנים נאה. כי מי שמתחיל במנועי בוכנה, יש סיכוי טוב שישאף לעלות עוד קצת למעלה.

 

מטוסי הטורבו-פרופ (מנוע בוכנה סילוני) כבר עולים כמיליון דולר. מספר מטוסים כאלה מפוזרים בין שדה דב, נתב"ג והרצליה, אחד מהם הוא של יואב פפושדו. אבל אלה, כאמור, מהווים רק את תחילת הדרך. כי בסיפור הזה של טייסים פרטיים, מטוסים פרטיים ומנחתים פרטיים, כבר הסברנו בהתחלה - השמיים הם הגבול.

 

על הקשר שבין טיסה לאכילת ביצה (טרייה)

 

בטקס הסיום של קורס טיס בחברת נשר, עוברים החניכים טקס מוזר של אכילת ביצה טרייה (על קליפתה). רק אחרי התהליך המעט דוחה הזה, הם מקבלים את התעודה וההכרה הרשמית שהם אכן הצטרפו למועדון היוקרתי של מי שיכולים לקרוא לעצמם "טייסים".

 

את הטקס (המאוד משעשע למתבונן מהצד) ייבאו היישר מנושאות המטוסים האמריקאיות. הטייסים של נושאות המטוסים, שמצליחים לנחות בפעם הראשונה על נושאת מטוסים, אוכלים ביצה טרייה על קליפתה, מה שמעיד על גודל הביצים הנדרשות לביצוע משימה כה קשה. אז נכון שהצסנות של בתי-הספר הפרטיים בהרצליה לא ממש דומים למטוסים של נושאות המטוסים, אבל הטעם של הביצים דווקא כן. הטקס כבר הפך למסורת ארוכת שנים בנשר, ורוב החניכים המסיימים את הקורס מעידים שהם חוששים יותר מרגע אכילת הביצה מאשר מהטיסה הראשונה, לבד.

 

מה יש להם, ולנו (עדיין) לא

 

לא מעט אנשי עסקים ישראלים מחזיקים מטוס פרטי, כולל צוות הפעלה ואחזקה. מדובר בצעצוע יקר, שבנוסף להשקעה הראשונית דורש תחזוקה שוטפת, שורה של ביטוחים ואגרות, ותשלום משכורות חודשיות עבור צוות הפעלה ואחזקה, שברוב המקרים כולל טייסים, מכונאים ודייל/ת.

 

בראש רשימת העשירים והמאושרים ניצבת שרי אריסון, שמחזיקה ב-BBJ. שוויו של המטוס מוערך בכ-50 מיליון דולר. לצד הגרסה העסקית של הבואינג 737 של גברת אריסון, ניתן לראות ברחבת המטוסים הפרטיים בנתב"ג גם שורה של מטוסי צ'לנג'ר, שמחירם 30-25 מיליון דולר. יוסי מימן, אליעזר פישמן, מוטי זיסר ואיתן ורטהיים מחזיקים במטוס כזה. לוורטהיים יש מטוס נוסף, גלקסי, שמוערך בכ-18 מיליון דולר. גם לאיש העסקים לב לבייב יש גלקסי, ואילו רמי אונגר מסתפק בהוקר, שמחירו כעשרה מיליון דולר.

 

תכירו את הבואינג הפרטי שלכם (סליחה, של שרי אריסון)

 

BBJ - הגרסה העסקית של חברת בואינג, אמור לתת את המענה המושלם למטוס מנהלים פרטי. מדובר במטוס סילון דו-מנועי מדגם 737, שנחשב לאחד ממטוסי המנהלים המובילים בעולם ומסוגל לטוס 14 שעות ללא חניית ביניים.

 

לפי פילוח הלקוחות של חברת בואינג, 39% מהלקוחות שרכשו את ה- BBJ הם מיליארדרים, 36% הם ראשי מדינות והיתר הם תאגידים וחברות שכר. נכון להיום, בחברת בואינג מונחות 96 הזמנות חדשות למטוס המנהלים המוביל שלהם.

 

מחירו הבסיסי של המטוס נע בין 45 ל-55 מיליון דולר, כשהוא במצב "ירוק", כלומר ללא עיצוב פנים וללא צבע חיצוני. עיצובו הפנימי של המטוס נקבע כמובן לפי רצונו של הלקוח, והשלמתו אורכת בין חמישה לשמונה חודשים. אתה יכול לעצב את ה"בייבי" שלך לפי הקטלוגים של החברה או לפי התוכניות של המעצבים הפרטיים שלך, בקו נקי, מודרני, מאופק, או עם ברזים בציפוי זהב 24 קארט. הכל, כמובן, עניין של טעם, בחירה וכסף. הרבה כסף. הריהוט יכול להיות משרדי סטנדרטי, אבל למה לחסוך אם המטוס יכול לסחוב את מערכת הישיבה שעוצבה על-ידי פיליפ סטארק?

 

עיצוב פנים אופייני למטוסי תאגידים יכלול בדרך-כלל 20 מושבים, שני חדרים פרטיים עם אמבטיה ומקלחת, חדר ישיבות, משרד, מטבחון, איזור בילוי ואיזור מנוחה לצוות.

 

העיצוב הפנימי, ברוב המקרים, יכלול גם חדר אוכל עם שולחן לשישה סועדים ועם מושבים בעלי גב מתכוונן. מסך פלסמה 42 אינץ' גם הוא שכיח, וניתן לצפות בו בשידורי טלוויזיה בלווין, בסרטי DVD או בפרזנטציות. בטרקלין יהיה מקום לעשרה אנשים, שיוכלו לשבת בנוחות רבה.

 

במטבח יהיו שני תנורים, שתי מכונות קפה, מכונת אספרסו ושני מקררים. ניתן לאכסן בו מעל 200 פחיות משקה קל, ולהגיש ממנו ארוחות חמות וחטיפים. רוצים מיקרו או תנור טורבו במטבח? אין בעיה, ויש מקום גם למדיח כלים.

 

בחדר הפרטי, המכונה סוויטת מנהלים, ניתן להתקין מיטה זוגית רחבה, מרכז בידור עם מערכות שמע ווידאו וכן חיבור למערכת אינטרנט מהיר ודואר אלקטרוני בזמן טיסה. אגב, אם חדר אמבטיה אחד לא מספיק לכם, יש במטוס מספיק מקום להתקין שתי מקלחות עם מים חמים ללא הגבלה. גם אנשי הצוות לא ממש סובלים מחיים קשים מדי ב-BBJ . עבורם מתוכנן איזור מנוחה מרווח ונעים, עם שתי מיטות וספה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים