כמה משלמים על חינם?
תאוות החינם שוב הפילה את הבלונדה ביגון שאולה. ולא, היא לא יודעת להגיד "לא"
ה"עושק" סגר לי השבוע קמפיין לאבקת כביסה. שלושה משפטים, יום צילום ואלפיים דולר. לציון המאורע החגיגי יצאתי לשופינג על חשבון השוטף-פלוס-תשעים-מינוס- שלושים-אחוז-לעושק והרשיתי לעצמי, לרגע, להרגיש אושר מהו. כן, השבוע הזה היה יכול להיות נפלא. רק שבשלב מסוים הכל השתבש בגלל שאני לא יודעת להגיד את צמד האותיות ל.א. זאת הבעיה העיקרית של חיי (מלבד היעדר בן זוג, תזרים מזומנים קבוע וקריירה יציבה): לא יודעת להגיד "לא", ובעיקר לא יודעת לסרב לניג'סים שמצייצים את צמד המילים "בחינם" ו"במתנה". אני רק צריכה לשמוע משפט כמו "מחר יחולקו משקפי שמש / שוברי קנייה לסדינים / כוסות פורצלן במ-ת-נ-ה!" - ואני מתייצבת דום ב"דום". בכל אירוע.
לפעמים נדמה לי שלכל הניג'סים יש רשימת מצוקה שמכילה את עשרת הסלבז שגם הם לעולם לא אומרים "לא", אחרת אין לי הסבר למה אני תמיד פוגשת באירועים את דן תורג'מן, ננסי ברנדס, טל מן, אסף אשתר, צינוביץ' ואת מחזור שנות ה-80 של מלכות היופי. אני, אתם חייבים להאמין, משתדלת לספור עד עשר לפני שאני אומרת לניג'סים "כן", אבל זה לא יוצא.
אז השבוע, הכל התחיל להתדרדר כשבתא הקולי חיכתה לי הודעה עמוסת חנפנות מניג'סית ניג'סית במיוחד, שפתחה ב"היי מותק, מה שלומך? מזמן לא התראינו (אני בלב: "וטוב שכך"), אבל אני עוקבת אחרייך ורואה שאת עושה חיל (אני בלב: "למי את משקרת? הכי חיל שעשיתי היה לשכב עם הטייס ההוא לפני שבועיים"). בכל אופן, רציתי להציע לך משהו מ-ה-מ-ם!!! וב-ח-י-נ-ם!!! (צלצול פעמונים ומשק כנפי מלאכים. מילת הקסם יצאה לאור). דברי איתי דחוף דחוף דחוף. אה, ויש לך ד"ש מכל המשרד. משוגעים עלייך".
אחרי שלוש שעות, במטרה ליצור תחושה של עסוקה, חזרתי לניג'סית, שסיפרה לי בהתרגשות שהיא קיבלה את תקציב יחסי הציבור של רשת מרפאות ידועה, שמתמחה בהפיכת עקרות בית נואשות ורופסות לסוג של דראג קווינס, ושהיא מציעה לי "כל טיפול שתרצי. ב-ח-י-נ-ם!". בתרגום חופשי: "תרימי את החזה/אף/ישבן, ותמורת מודעת ענק של לפני ואחרי ב'לאשה' וקבלי טיפול ב-ח-י-נ-ם"!. "תודה רבה, אבל אני מרגישה נוח עם עצמי", זייפתי שקר גס וניתקתי. אבל ניג'סית מיומנת שרואה דלת סגורה, לא מהססת להיכנס בחזרה דרך הארובה. אחרי שעתיים נוחת אצלי מייל: "אה, מותק, רציתי גם להגיד שמעבר לכל טיפול שתבחרי, גם תקבלי בחינם טיפולי הסרת שיער בלייזר מהמפשעה". "תודה רבה", אני מחזירה לה בריפליי, "ולא שאני לא רוצה. אבל אני מעדיפה לשלם ממיטב כספי שאין לי, מאשר שכל המדינה תדע מה אני עושה שם למטה".
אנשים נאורים היו מסיימים את הסאגה הזאת כאן, אבל הניג'סית, ממש כמו ג'ורג' לוקאס, לא מתייאשת. בתשע בערב מתחילה מתקפת SMSים. "דיברתי עם המנכ"ל של המרפאה והוא מוכן לתת לך שלושה טיפולי יופי בח-י-נ-ם! תמורת פרסום של טיפול אחד בלבד. דברי איתי! זאת הזדמנות של פעם בחיים". למחרת העושקת שלי מתקשרת: "אני אומרת לך ללכת על זה. חזה גדול יביא לך יותר עבודה, וחוצמזה מה אכפת לך להוריד שערות מכל הגוף?". אחרי שאני מתחילה לחשוד שאני גורילה, ואחרי לחץ מתון וטלפון ממנכ"ל המרפאות, שמציע לי בנוסף לכל סופשבוע זוגי באנטליה, אני נשברת ואומרת "כן". אבל עם תנאים. את הניתוחים, וההרמות אני שומרת לגיל מבוגר, נניח 28. בינתיים, אני מוכנה ללכת על רק הסרת שיער מכל הגוף. גם מהאונה הימנית שאבדה לי.
אז הפקרתי את גופי לטובת הטכנולוגיה והרחתי כמו עוף שרוף במשך שלוש שעות, עד לתוצאה הסופית: מנוקדת כוויות אדומות ככלבה דלמטית מכף רגל ועד ראש. המנכ"ל, שהגיח לחדר הטיפולים עם צלם, אמר לי שעד מחר הכל יעבור ואני אהיה חלקה לתמיד. בלילה הכל באמת התחיל לעבור. הנקודות האדומות עברו והגיחו כתמים חומים ולבנים. הפכתי לפרה א-לה מייקל ג'קסון. אני מתקשרת בהיסטריה לעושקת, שמתקשרת לניג'סית, שמתקשרת למנכ"ל, שמרגיע שהכל בסדר וכנראה שיש לי עור רגיש שיוצר בעיות פיגמנטציה קלות - "שום דבר שמייק-אפ טוב לא יכסה בלי בעיה".
בינתיים, העושקת מבטלת את הקמפיין לאבקת כביסה בטענה שיש לי דלקת ריאות, ואני משלמת את המחיר של לא לדעת להגיד "לא", ובנוסף לכל זה עוד צריכה להצטלם לעיתון מחויכת, מרוטה ומאופרת בצבעי הסוואה, "כי החיים שלי נראים עכשיו לגמרי אחרת". לפחות את הנעליים ההורסות מהפרסומת הצלחתי לגרד לעצמי. הן מצטלמות סוף.
נ.ב.
לא יזיק גם לאורית פוקס, שירלי לילו ורוית אסף להתחיל להגיד לא.
כל קשר בין הדמויות למציאות הוא לא מקרי בהחלט
לטור הקודם של אני, סלבריטאית
