איך אתה ישן בלילה, עיתונאי קטן שלי?

אני מתעבת עיתונאים! אני ממש מקבלת פריחה בכל פעם שאני נתקלת ביצורים האלה שמסתובבים בגדודים קטנטנים במסיבות העיר, אוחזים פנקס פתוח ועט ומחפשים את הרגע שבו שוב אפלוט פיסת מידע מיותרת או אקרוס מנעלי העקב שלי לרצפה. אומנם אני יודעת מצוין להיות צבועה בשלל צבעי הקשת לכל מכתיבי הטרנדים השונים, אבל איכשהו, עם ריבוי מדורי הרכילות בעיתונות ובאינטרנט, יש כל כך הרבה זנים של עיתונאים - שאני כבר לא זוכרת מי זה מי ואיזו טקטיקת מלחמה אני צריכה להפעיל על כל אחד. זה נהיה כל כך מגוחך, שבכל אירוע השקה לבייגלה יש בממוצע שלושה כוכבים (אחד ריאליטי, אחד טלנובלה ואחד שעבר זמנו), ארבעה צוותי טלוויזיה, שלושה עשר עיתונאים ועשרים צלמים. כלומר, אני לא יכולה לשהק בלי שזה יהיה מרוח בעיתון (המממ... הערה לעצמי - מי היה מאמין שאני מתלוננת על זה).

בראש רשימת העיתונאים שאני ממש מתעבת נמצא "הילדה", עיתונאי צעיר, נשי ומסוכן (עזבו אתכם מניחושים, זה בערך התיאור של כולם), ששם לו למטרה להכפיש את כל יושבי הביצה ולשם כך נוקט בטקטיקה עלובה, שמושתתת על ציתות לשיחות. ככה נפלו מיטב כוחותינו מאחורי הקלעים של "מסך הזהב" האחרון. "הילדה" שלף את העט שלו ופשוט הפיל את כולם בפח. במשך חודשים רבים הוא עוד ניסה לשמור על חשאיות ונמנע מלחשוף את זהותו, רק שאני משכתי בחוטים, גיליתי את פרצופו הסליזי והתכוננתי למפגש הבא שלי איתו, שכמובן לא איחר להגיע. באירוע האחרון, כשהוא התקרב לסביבתי עם פנקס פתוח, התחלתי לספר (בקול רם, כמובן) על המגעים שלי עם MTV ועל התפקיד אצל אבי נשר. ו"הילדה" רשמה הכל. הו, כן. מילה אחר מילה היא ציטטה, וגם דאגה לפרסם את זה כמה ימים אחרי כסקופ בלעדי.

בימים האחרונים זכיתי לבלות שעות רבות עם עיתונאים אחרי ש"החיובית", היחצנית של הסדרה, הפיצה את מספר הטלפון שלי לרשימת התפוצה של בית העיתונאים ולרגע קט, מרוב טלפונים וראיונות שנקבעו לי, הרגשתי כמו שרי גבעתי, שעוד לא הספיקה לחדור לתודעה וכבר סובלת מאובר חשיפה.

בהתחלה הפציע בדירתי "המדבר על עצמו", שהגיע לעשות אייטם אופנה הזוי על ארון הבגדים שלי. טרחתי, התלבשתי ואפילו העברתי סמרטוט בבית, רק בשביל לשמוע את היצור המיוזע הזה (מה קורה לאנשים בקיץ הזה?) פוצח במונולוג ארוך על החברה שלו לשעבר, כמה שהוא מתגעגע אליה ואיך אני מזכירה לו אותה.

אחר כך נפגשתי עם "המשועממת", עיתונאית גיל הזהב, שיושבת על חוזה עצבני עם סעיף מרכזי שעד שהיא לא מתה אי אפשר לפטר אותה ופשוט נרדמה, או שמא גססה, מולי. אפילו כששלפתי לה ככותרת ראשית את סיפור ההטרדה המינית שעברתי, היא פיהקה ואמרה: "אה, באמת? טוב, זה לא מעניין. כולן עוברות את זה".

אבל את האירוע הכי קשה עברתי עם "המעוותת המנשנשת", הקרויה כך על שום היותה מעבד מזון אנושי שבלס לאורך הראיון תפריט שלם, ועל יכולתה העילאית להכניס למרואיין שלה מרגליות שמעולם לא הפיק. כך במקור המשפט "חבל שגיבורי ריאליטי תופסים מקומות של שחקנים עם ניסיון" הפך ל"גיבורי הריאליטי משחיתים את התרבות שלנו", ומשפט כמו "אני מתחברת לדמות שלי ממקומות, אישים וחוויות שעברתי" הפך ל"גם אני באה מבית הרוס להורים גרושים". שלא לדבר על "הניצול בתעשייה הזאת הוא מזעזע", משפט שאני מסכימה איתו במאה אחוז, אבל אפילו לא פנטזתי לרמוז עליו בראיון, בטח לא במעמדי הקט.

כל זה קרה לא לפני שהיא תחקרה אותי קשות על הפרטנרית הקצת יותר מפורסמת ממני ועל "החבר של המפורסמת" שעובד איתי, ותהתה אם הוא באמת חבר שלה או שמה זה רק כיסוי, כי יש שמועות שהוא גיי. את רוצה לדעת? לכי תראייני אותם, חשבתי לעצמי, התאפקתי וחייכתי לה בעוד היא בולסת מולי עלי רוקט ונבטים, מחלצת מבין שיניה שיירי גזר ומשוויצה לי על איך היא מריצה דאחקות בחדר כושר עם תום אבני ויש לה בנייד את המספר של סנדי ואקי באל.איי. על מי את בדיוק עושה רושם, עליי? 11:44הלו, מותק, לכי תעשי רושם על מישהי מהפריפריה.

אבל הקטסטרופה הזאת היתה אסון הומניטרי זעיר לעומת הצונאמי שחיכה לי בסוף השבוע, כשפתחתי את העיתון ושם המתין לי שחור על גבי שחור הראיון המעוות וסט תמונות כה לא מחמיאות שלי, בלי מינימום ריטוש, ובעיקר בלי סטייל. בחיי, מעולם לא ידעתי שאני יכולה להיות כל כך מכוערת. אמא שלי אמרה שאני מאבדת פרופורציות והעיתון של היום הוא הזבל של מחר. היא, לצערי, לא מכירה את המונח ארכיון - המקום בו שמורות כל תמונות האימה של הסלבז, שצצות ברגעים הכי מבאסים בחיים. זהו, אני והתמונות תקועות לנצח. אולי בגיל 70 אני אחשוב שפעם הייתי יפה.

נ.ב

המטרה הבאה שלי היא לחשוף את השמות האמיתיים של "ניצן כרובי" ו"ציפי ערוסי" הבדויים לבית "וואלה", ולהזהיר את החברים שלי מהם.

כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.

ani-celeb@pnaiplus.co.il