זהירות, מעריץ לפנייך!
פרשייה שמתחילה במכתב ממעריץ לא יכולה להסתיים טוב. שלא לומר - רע! הבלונדינית שוב לא לומדת לקח
מעריצים הם כמו נרות חנוכה. לראותם בלבד. אם רק תנסי להתקרב אליהם יותר מדי, תקבלי כווייה. לקח לי לא מעט זמן להפנים את כלל הזהירות הזה ואת העובדה שהפכתי לסוג של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", או - אם תרצו - סוג של טפט אנושי. ממש כמו בימי הטינאייג'ריות שלי, כשעטפתי את קירות החדר בפוסטרים של ירדנה ארזי ואדם. אפילו היום, אחרי 277,868,585 חתימות שחילקתי, אני עדיין מופתעת מזה שפונים אליי ברחוב ומבקשים סוג של מזכרת ממני. בהתחלה הייתי חביבה וסבלנית, אבל עם הזמן פיתחתי נוהל קצרנות ולמדתי לתקתק עניינים, לשלוף מהתיק פתקים גזורים שהכינותי מראש, לכתוב "קיץ קריר" או "חורף חמים" בהתאם לעונת השנה, "חג שמח" בתקופת החגים ולקינוח לב קטן ולצידו "באהבה". לפעמים, אני מודה, יש בי רצון לפתוח בשיחה עם מי שפונה אליי ברחוב. אחרי הכל, יש משהו מפתה בלאפשר למישהו להעריץ אותך בלי גבולות ולדבר עלייך ארוכות. זה ממכר. רק שכמו בכל התמכרות, הסוף הוא טרגי.
זה כבר קרה לי כשהתעקשתי לפתוח בהתכתבות עם נערה בת 13, ששלחה לי מייל הערצה עמוס מחמאות. מה שהתחיל כאקט חביב הפך תוך שבוע לסוג של חיזור גורלי. בהתחלה השבתי לה בחמימות והיא כתבה לי שוב ("אני לא מ-א-מי-נ-ה! אני מ-ת-ה!!!"). עניתי במייל נוסף וקצרצר ש"אין צורך למות ושוב, תודה לך!" ומאז ועוד היום היא שולחת לי 30 מיילים אובססיביים ביום, שהתחילו ב"למה את לא עונה לי יותר?", המשיכו ב"תעני לי! אני מתחננת!!!", עלה כיתה ל"תשלחי לי הביתה תמונה'שך עם חתימה" והסתיים לאחרונה אחרי שהפסקתי לענות לאובססיבית ב"את זונה!!! את מכוערת!!! את שחקנית גרועה, אני בכלל לא אוהבת אותך והלוואי ותישרפי. למה את לא עונה לי יותר למיילים??? אה?? מה את חושבת את עצמך?". כעונש היא גם הפיצה את המייל שלי בכל פורום אפשרי באינטרנט ומאז אני מקבלת מאות מיילים ביום. נעים.
מעריצים הם עם בוגדני וברגע שאת מפסיקה לרצות אותם את מחוקה, פסולה והפוסטרים שלך חסל ולסל. מאז אני נוקטת בגישת הפורמליות ושולחת לכל פונה גלויה חתומה נטולת כל כתובת ואפשרות לחזור אל השולח. מצד שני, לפעמים יש גם הפתעות. אחת הפניות היותר מפתיעות שהגיעו אליי לאחרונה היתה מכתב שהגיע לאולפן מבחור בן 27, שהגדיר את עצמו כ"לא מתלהב ממפורסמים, אבל אחד כזה שמאוד סקרן לגבייך". מכיוון שמרבית המכתבים שמגיעים אליי מסתכמים ב"שלחי לי חתימה", "את מכירה את בר רפאלי?" או "מה המספר טלפון של עברי לידר?" כאילו שאנחנו גרים כולנו בבניין אחד גדול ומאושר בסלבלנד, היה מרגש לקבל מכתב ממישהו שעבר את מרד גיל הנעורים ושטרח לכתוב לי ארבעה (!) עמודים של התנסחויות שנונות, ובנוסף גם צירף תמונה מסוקסת ואת מספר הטלפון שלו. לא יודעת מה עבר לי בראש (נו טוב, אני יודעת, סקס), אבל מצאתי את עצמי מרימה את הנוקיה שלי לבחור המסתורי ואומרת: "היי, כתבת לי מכתב מקסים אז התקשרתי להגיד תודה".
"הפתעת אותי", לחש "המסוקס", "לא הייתי בטוח שהמכתב יגיע אלייך בכלל ובטח שלא ציפיתי שתתקשרי". "אז למה השארת את המספר שלך?". שתיקה. "לא יודע", הוא השיב. מצאנו את עצמנו מנהלים שיחה של שעתיים וחצי בטלפון. הוא שופך את הלב ואני מקשיבה. שומרת על פרטיותי. בסופו של דבר ואחרי שהבטרייה איימה לגווע - הצעתי לו קפה. למחרת מצאתי את עצמי נפגשת לשיחה עם כותב המכתב שהתגלה כחתיך הורס, גבוה, שרירי ושחום. הטעם שלי בדיוק, תודה למתעניינים.
שיהיה ברור - כשאני פוגשת אנשים חדשים, ובעיקר כאלה שמגדירים את עצמם כ"לא מתלהבים ממפורסמים", אני זהירה. אני בוחנת מה כוונתם, מה הם רוצים ממני ומה יהיה המחיר שייגבה ממני על פתיחות יתרה. וכך רק אחרי שהוא סיים לפרוס בפניי את קורות חייו (סטודנט לרפואה!!!), סיפר לי על אמו שנפטרה ועל הרגליו המיניים, הרגשתי מספיק נוח לפתוח את ליבי בפניו. אצלי בדירה. שבע שעות של שיחה מרתקת אל תוך הלילה, שהפך לבוקר ועם הזריחה נפרדנו לשלום. כידידים.
ב-10:00 בבוקר, מרוטה מעייפות על סט הצילומים, קיבלתי שלל SMSים מזן "את מדהימה ומרגשת. אשמח להיפגש גם הערב". בחצות נפגשנו שוב. הפעם אצלו. השיחה המשיכה מנקודת האינטימיות של הלילה הקודם וכללה שיחה על מערכות יחסים, חברים ומערכות יחסים. אפילו עשינו יחד חזרה על הטקסטים שלי ליום הצילום הבא, דבר ששמור לקרובים ביותר אליי.
ברגע של חולשה מצאתי את עצמי מסתערת עליו. חמש דקות אחרי זה היינו כבר מרוחים במיטה שלו. אחרי פעולת הפרו ורבו ובעודי מתכננת איתו תוכניות משותפות לסוף השבוע שלפנינו, אמר לי "המסוקס", שהתגלה כ"לוכד סלבריטאיות", "לא נראה לי שבסוף השבוע אהיה פנוי. החברה שלי חוזרת לדירה שלנו מחופשה בניו יורק". "ומה בדיוק אנחנו עושים עכשיו בדירה שלכם?", שאלתי, מסתירה את הכווייה הגדולה בלב. "נסחפתי", אמר, "חוץ מזה, אם כבר נוצר מצב להשתכשכות עם סלבריטאית, חשבתי שזה יהיה נחמד להכניס את זה לרקורד האישי שלי".
במקרה אחר הייתי מגיבה ביבבנות האופיינית לי או באגרסיביות מתפרצת, אבל בשנה האחרונה עברתי מספיק דברים מחשלים, אז פשוט ארזתי את האגו שלי, התלבשתי ועל הדרך השארתי לו, מתחת לכרית של החברה שלו, את תחתוני התחרה החגיגיים שלי. מזכרת קטנה. שתדע שגם לו יש מעריצה.
אני את הכווייה שלי קיבלתי. בקרוב הוא יקבל את שלו.
נ.ב
לעולם אל תאמיני למישהו שאומר "אני לא אחד מהמעריצים שלך" או "אין לי מושג מאיפה את מוכרת לי".
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.
לטור הקודם של הסלבריטאית
