הנה זאתי
מדריך הסלבריטאית לחוויות אנתרופולוגיות ממפגשים עם האנשים ברחוב
מאז שהפכו פניי לסוג של טאפט זול להמונים ואנשים מזהים אותי ברחוב, כל יציאה שלי מהבית הופכת לחוויה אנתרופולוגית, כשלרוב אני על תקן האובייקט לצפייה. התרגלתי כבר למבטים, התרגלתי לשאלות, התרגלתי גם לאלה שעוקבים אחריי ברחוב או זורקים הערה חסרת טאקט. עם זאת, עדיין לא התרגלתי לתופעות יוצאת דופן, כמו הזקן שהציע לי סקס איכותי בזמן שחיכיתי למונית, או לילדים שמחכים לי מתחת לבית באמצע הלילה.
כדי שתוכלו לרדת באמת לעומק התחושה, הנה המדריך המקוצר לסוגי מגיבים ברחוב. אמיתי לחלוטין.
זה שלא זוכר איך קוראים לך, אבל יודע שהוא מכיר אותך מאיפשהו
איש ברחוב: אני מת עלייך. מת עלייך. נו, את מהסדרה הזאת. איך קוראים לך? שונמית, לא?
אני: סתוונית חורש.
איש ברחוב: ידעתי. את מופיעה ב"לחיי השחיתות".
אני: לא. אני מופיעה בסדרה השנייה.
איש ברחוב: אה, נכון ב"לב המדמם לאיטו".
אני: לא. בסדרה האחרת.
איש ברחוב: "אשה ללא פנים"?
אני: לא. באחרת.
איש ברחוב: ידעתי. מת עלייך. את שחקנית מעולה. הקטע שאמא שלך מתה בסדרה היה מה זה מרגש.
אני: אמא שלי לא מתה בסדרה.
איש ברחוב: לא משנה. את שחקנית גדולה!
אני: תודה.
איש ברחוב: רק תזכירי לי איך אמרת קוראים לך? שאני אוכל להגיד לאשתי שפגשתי אותך.
אני, רק בודק
איש ברחוב: סליחה, את סתוונית חורש?
אני: נכון.
איש ברחוב: ידעתי.
המכריז
איש ברחוב: את סתוונית חורש!
הבוהה
בית קפה.
איש בשולחן לידי: בהייה ארוכה וממושכת.
אני: חיוך.
איש בשולחן לידי: בהייה ארוכה וממושכת.
אני: חיוך וקריצה חיננית וקצרה בעין שמאל.
איש בשולחן לידי: בהייה ארוכה וממושכת.
החייתי (עם אלמנטים קופיים)
איש ברחוב: או-או-או-או-או-אההההה! סתוונית חורש. אההההההההההההההההה. אווווווווווו. סתווניתתתתתתתתתתת. תראו, סתוונית. אההההה.
זה שלא מכיר אותך, אבל ראה שאנשים זיהו אותך
איש ברחוב: אפשר חתימה?
אני: בשמחה.
איש ברחוב: אפשר גם תמונה בנייד?
אני: בשמחה.
איש ברחוב: אכפת לך להתקשר לבת שלי ולהגיד לה שלום.
אני: בכיף. תתקשר.
איש ברחוב (לבת שלו): את לא מאמינה מי לידי. יש פה שחקנית אחת.
איש ברחוב (אליי): איך קוראים לך? אני פשוט לא ממש מכיר אותך. אבל ראיתי שאנשים ניגשים אלייך.
אני: סתוונית חורש.
איש ברחוב: יש פה את סתוונית חורש. מה? אה! טוב, מאמי, ביי.
אני: מה קרה? למה לא העברת אותה אליי?
איש ברחוב: היא לא מכירה אותך.
המכחיש
איש ברחוב: סליחה, מותק, אכפת לך לחתום לבנות שלי?
אני: בכיף. איך קוראים להן?
איש ברחוב: רונית ותמר.
אני חותמת.
איש ברחוב: תרשמי גם לשולי. זאת אמא שלהן. אשתי.
אני חותמת.
איש ברחוב: ואם זה בסדר מבחינתך אז גם תחתמי לי. לשוקי. את יודעת, שיהיה גם לי. לא שאני ממש רואה את הסדרה שלך.
אני חותמת.
איש ברחוב: אגב, מה הולך להיות עם הדמות שלך? קצת מעצבן שההוא זרק אותך.
אני: יהיה בסדר.
איש ברחוב: לא שאני רואה את זה. אין לי זמן בכלל. פשוט הבנות שלי רואות את זה. אני לא רואה את הדברים האלה.
אני: ברור שלא. גם אני לא רואה. זה זבל.
הקומוניקטיבי
איש ברחוב צוחק.
אני מחייכת.
איש ברחוב צוחק.
אני מחייכת.
איש ברחוב מתפקע מצחוק.
אני צוחקת ממבוכה.
איש הולך.
המנומס
איש ברחוב: סליחה, אני יכול להפריע לך בבקשה?
אני: בטח.
איש ברחוב: רק רציתי ללחוץ לך את היד.
אני לוחצת לו את היד.
איש ברחוב: תודה רבה. תודה. באמת תודה.
החצוף
איש ברחוב: הלו, את! בואי רגע!
אני: בוא אתה.
איש ברחוב: תראו תראו את זאת. תופסת תחת.
אני: אני לא תופסת תחת, אבל אם אתה רוצה לדבר איתי, תבוא אתה.
איש ברחוב: הנה באתי. תגידי, את יכולה לבוא אלינו הביתה ביום שישי? לבת שלי יש יום הולדת ואני רוצה שתשירי לה "היום יום הולדת".
אני: אני לא זמרת ואני גם לא פנויה ביום שישי.
איש ברחוב: אני אשלם לך.
אני: אבל אני לא זמרת. אני זייפנית.
איש ברחוב: כמה את רוצה, 100 שקל? 200?
אני: שמע, בחיי שאני לא זמרת, אם הייתי זמרת, הייתי באה בכיף.
איש ברחוב: אז במקום לשיר תבואי לעשות קסמים! סבבה? אני אביא לך 300 שקל.
זה שחושב שאת מכירה את כולם בגלל שאת בטלוויזיה
איש ברחוב: וואו. הלו. את מכירה את מיקי חיימוביץ'?
אני: לא.
איש ברחוב: אבל את בטלוויזיה.
אני: אז מה? אני שחקנית. אני לא בחדשות.
איש ברחוב: אבל את בטלוויזיה. אז את מכירה אותה?
אני: לא!
איש ברחוב: אז תמסרי לה שאני מת עלייה, שהיא כוסית ושהיא מקריאה נורא יפה.
המתעלף
איש ברחוב: בום!
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר.
לטור הקודם של הסלבריטאית
