בזכות האימייל אנחנו משקרים פחות
כל אחד מאיתנו משקר בממוצע כ-200 שקרים ביום, בעיקר בטלפון. דווקא האימייל מרתיע שקרנים, כי הוא נרשם לנצח. אנחנו משקרים באימייל רק 14 אחוז מזמן הדיבור - כמעט חצי מכמות השקרים בדיבור רגיל. אבל מה זה בעצם שקר?
רבע מחיי הדיבור שלנו, ואפילו קצת יותר, הם שקרים, עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת קורנל. מחקר בריטי אחר מדבר על לא פחות מ-200 שקרים בממוצע לכל אדם ביום אחד.
לשקר פחות, כי הוא נרשם לנצח. קשה לשקר כאשר כל מילה מקבלת אופי של עדות חותכת. הכל כתוב, שחור על גבי לבן. אנחנו משקרים בדואר אלקטרוני רק 14 אחוז מזמן הדיבור. ירידה של כמעט חצי מכמות השקרים בדיבור רגיל.
לפי המחקר של קורנל, שיחות הטלפון תורמות לחלק נכבד מהתופעה הזאת. אנחנו משקרים יותר בטלפון מאשר בשיחות פנים אל פנים. כאשר שפת הגוף אינה מסגירה אותנו, הלשון חופשית יותר.
יש אנשים שמדברים יותר בטלפון מאשר פנים אל פנים. ידידי נפש יכולים לא להתראות שנים, ובכל זאת להישאר ידידים בזכות הטלפון. כמה מחבריי הטובים ביותר התאהבו דרך הטלפון. חלקם גם נעזרים בו לחיי המין שלהם: הוא במילואים והיא בבית; הוא בנסיעת עסקים והיא משגיחה על הילדים; היא כל היום בעבודה והוא חוזר הביתה אחרי הצהריים; הוא נשוי לאשה אחרת והיא נשואה לגבר אחר. וככל שחיי הטלפון שלנו מעמיקים ומתרחבים יותר, כך אנחנו גם משקרים יותר. אבל למרבה הפלא, דווקא האינטרנט מאט את המגמה הזו.
האינטרנט מאיים על הזמן שלנו מול הטלוויזיה, בטלפון ובמפגשים פנים אל פנים. יש אנשים שכמעט שאינם יוצאים מהבית בגלל האינטרנט. החיים בצ'אטים, במשחקים אונליין, בגלישה באתרים, בבלוגים, בתוספות חינניות של מסנג'ר ואייסיקיו - החיים האלה נעימים, מרתקים, מגוונים ומסקרנים יותר. אהבות שלמות לא היו באות לעולם, או לא היו מחזיקות מעמד, אלמלא כלי העזר האינטרנטיים.
קשה לשקר כאשר כל מילה מקבלת אופי של עדות חותכת
והאינטרנט הוא הרי בראש ובראשונה קשר של הודעות כתובות. המחקר של קורנל מצא שדואר אלקטרוני גורם לנו
שקרים שאהבנו לספר:
הגודל בכלל לא קובע
(1) האוטו בסדר גמור, פחחות קלה בלבד
(2) נבדקתי לפני שבוע, ואני תמיד משתמש בקונדום
(3) זה לא הרפס, זה פצע מהתקררות
(4) אני יוצאת עם יונית לערב בנות, ואולי אשן אצלה
(5) הוא שלך, אתה לא רואה שיש לכם בדיוק אותו אף?
(6) את בכלל לא שמנה!
(7) הגודל בכלל לא קובע, העיקר הטכניקה
(8) תאמיני לי, אפילו לא שמתי לב שהיא בלונדינית
(9) בטח שאני אוהב אותך (10) איתך אף פעם לא זייפתי אורגזמה (11) לא ישנתי כל הלילה מרוב דאגה לך (12) כל היום חשבתי רק עליך (13) אני מוכן למות במקומך (14) היה פקק נוראי בדרך (15) הגעתי כבר לפני עשר דקות אבל חיפשתי חנייה (16) אני לא מקנא, מה פתאום, אני בוטח בך (17) I did not have sex with that woman, Monica Lewinski
אלא שהנתון המרשים הזה נראה סותר את מה שאנחנו יודעים על האינטרנט. האינטרנט הוא פלטפורמה של אנונימיות. בלוגים, פורמים, צ'אטים, ואפילו כתובות אלקטרוניות, פועלים בחלקם הגדול תחת מעטה של כינויים בדויים. קרנבל של מסכות, כפי שמגדירה ברנדה דאנט, חוקרת אינטרנט מהאוניברסיטה העברית. קשישים מתחזים לצעירים, נשואים לרווקים, מכוערים ליפים, גוף כחוש לריבועים, וחיים כושלים - לחיי זוהר. כיצד ניתן ליישב בין העובדות האלה לבין נטייה לשקר פחות בטקסטים כתובים?
בדיה היא תוספת מענגת שהדימיון מעמיד לרשות החיים
התשובה היא בהבדל בין שקר לבדיה. כינויים בדויים אינם בהכרח שקר, ובדיות של אופי, גיל, אישיות, מראה פנים וגודל איברים אינן בהכרח הולכת שולל.
בדיה יכולה להיות גם פנטזיה תמימה, משחק תפקידים. סופר אינו שקרן, שחקן תיאטרון אינו שקרן, פנטזיה על קריירה עשירה אינה שקר עצמי, הזיה על אשה שלעולם לא תהיה שלי לעולם אינה הולכת שולל, פורים אינו חג השקר.
בדיה היא תוספת מעניינת ומענגת שהדימיון מעמיד לרשות החיים. כל עוד היא מוצגת בתור בדיה, או מתפתחת במקום המוכר כאיזור של בדיות, כמו נשף מסיכות או אינטרנט, היא לא שקר. האינטרנט מאפשר לנו לבדות יותר את עצמנו, אבל לא בהכרח לשקר יותר.
אבינועם בן זאב הוא פילוסוף. ניתן לשלוח אליו באימייל דילמות מוסריות בעניין יחסים ואהבה, ואולי הוא יבחר להתפלסף על זה כאן.
מומלצים
