30 לא משהו
גם הזמרים המצויינים לא מצילים את "30" של אלעד כהן ושגיא צורף מבינוניות מתישה
אני בן 30, וקצת, והחיים נראים לי בסך הכל בסדר. אלעד כהן ושגיא צורף כנראה קצת יותר מבואסים. "והזמן כבר מזמן לא עומד לצידך / הזמן כבר מזמן לא עומד לרשותך / לא טוב בגילך כל הזמן לבד" ("אז מה"), הם מבכים את מר גורלם, ונזכרים בימים הטובים של פעם: "בגיל 21 כבר מותר לה הכל / בגיל 27 אני לא יכול לעשות הכל" ("משהו בה"). כשלפי הממוצעים יש להם עוד 50 שנה באיזור, הם כבר מרגישים שזה אוטוטו נגמר: "רוצה לרוץ מהר / לפני שייגמר" ("לרוץ מהר").
האמת היא, שכשמקשיבים ל"30", הפרויקט של השניים, החיים באמת הופכים די מדכדכים. אחרי הכל, לשמוע זמרים מדהימים כמו אביתר בנאי, יהלי סובול, אסף אמדורסקי וסיוון שביט מתבזבזים על חומרים כל כך בינוניים - זה די מדכא.
כל שיר בפני עצמו עומד בקריטריונים של הסבירות. הביצועים של הזמרים האורחים סבירים בהחלט ואפילו יותר מכך, מלאני פרס ממש יפה בתמונות, הלחנים סבירים, ההפקה שומרת על סטנדרט גלגלצי סביר, והטקסטים, ובכן, לא תמיד נורא מביכים. אבל כשמחברים את הכל ביחד, לאלבום שלם שמרחף סביב משבר גיל ה-30, התוצאה היא החטא המוזיקלי מספר 1: שעמום.
צורף וכהן הם מוזיקאים מוכשרים ומנוסים, אבל הם קפצו פה מעל הפופיק. אם הם היו מסתפקים באי.פי נחמד עם ארבעה-חמישה שירים, זה היה אולי מחזיק, אבל אין להם שום אמירה שמחזיקה אלבום שלם. כמות השירים הטובים פה פשוט לא מספיקה. עם להיט אחד דביק ומנג'ס. עם כל הכבוד לטרנד החדש של "פרויקטים", שהחל אצל עידן רייכל, ונמשך במטרופולין ואחרים, לפני שכותב, שלא שר בעצמו, ייקח על עצמו כזה מבצע - מוטב שיהיה לו תוכן של ממש למלא אותו. במקרה הנוכחי, התוצאה דלילה מדי.
זה לא אלבום גרוע, אבל אין בו שום עומק של ממש, שיבדל אותו. במילים אחרות: הוא מחוסר הצדקה. צורף וכהן עוד יתרמו למוזיקה הישראלית דברים טובים יותר.
לפנייה לכתב/ת 
