לדפוק את הקפיטליסטים
ב"האיש שבפנים" אנו נחשפים לספייק לי אחר, שמותיר מאחור את מזגו המיליטנטי. אבל זה לא אומר שאין מסר בסרט. אהרון קשלס מסביר
"היהפוך כושי עורו?", סיננה צופה מודאגת בסיום יצירתו החדשה של ספייק לי ("עשה את הדבר הנכון"), "האיש שבפנים". ואמנם, כשהמסך יחשיך והכתוביות יעלו, תתעורר בקרב מעריציו של לי השאלה הבאה: הייתכן שהיוצר האקסצנטרי והזועם שאך לפני מספר שנים עסק עוד בספירת המילה "כושי", על הטיותיה השונות ביצירותיו של קוונטין טרנטינו, נכנע אף הוא לשיטה ההוליוודית, וביים מותחן פשע חלקלק, אלגנטי ונטול יומרה?
התשובה איננה פשוטה. לכאורה, "האיש שבפנים" מציג את הנהנתנות האמריקנית בשיאה. הנה לפניכם סרט נוסף שבו תמצאו חבורת גנבים, בהנהגתו של שודד אינטליגנטי – ואגב, בהוליווד שודד אינטליגנטי לעולם יגיע עם מבטא בריטי קומפלט (קלייב אוון) - משתלטת על בנק, מלקטת בני ערובה ואז פורצת לכספת. ובמקום בו מתנהל שוד הכולל בני ערובה תמיד תיחשפו גם למתווך ערמומי (דנזל וושינגטון), בעל חוכמת רחוב, שיכול לעשות קסמים באמצעות שפתיו המלהגות ללא הרף וכמובן לשותפו המשעשע (צ'יווטל אג'יפור) שלעיתים נדמה כי הוא נולד רק כדי להעריץ את הרצפות עליהן דורכות רגליו הקלילות של גיבורנו.
מדברים אלו ניתן ללמוד כי עד לשלב הזה בתסריט הביכורים של ראסל גווירץ אין שום חריגה מהנוסחה המקובלת בז'אנר. ברם, בסיומה של המערכה הראשונה, מתרחשת תפנית עלילתית שמעניקה פשר להרפתקאה הקולנועית החדשה אליה חברו ספייק לי וכוכבו האהוב, וושינגטון. ומהי התפנית? ובכן, בעודנו רגילים לסצינה אחוזת תזזית שבה הסיטואציה יוצאת מכלל שליטה ובכך משגרת את היצירה וגיבוריה למסלול אינטנסיבי וטראגי ("אחה''צ של פורענות" המופתי, למשל), הרי שב"האיש שבפנים" עושה רושם שאיש איננו רוצה או מסוגל לאבד שליטה. נהפוך הוא, לאחר כשלושים דקות, אתם תגלו שאיש איננו ממהר לעזוב את זירת ההתרחשות. לא המתווך שמתעקש לחכות לתנועה ראשונה מצד הפושעים ואפילו לא השודדים שעל אף מסיכותיהם ומדיהם החונקים אינם מגירים ולו אגל זיעה אחד.
וזוהי ההתנהלות האוורירית הזו שמאפשרת ליוצר להפוך את שוד הבנק לגן שעשועים נפלא שבו הוא צובט, ולעיתים אף נושך - אל דאגה, מבלי להשאיר סימנים - את חבריו לארגז החול. כך למשל, במקום לציית לכבלי התסריט הקלאסי, המתעקשים ללוות את הפעולות החשובות ביותר, לי בוחר לקשט את סרטו באוסף של סצינות המעלות על פני השטח את המתיחות הבין-גזעית בארה''ב. בהקשר הזה, בולטים במיוחד כל אותם רגעים שמציגים את החקירה שצוות המו''מ מנהל בסיומו של השוד. "אלבני?", נשאל אחד מבני הערובה הנחקרים בחשד למעורבות בפרשה. "ארמני!", הוא משיב ואז נתקל בתגובה הבאה, "מה ההבדל?". ומה באשר לסצינה שבה בן ערובה סיקי משוחרר וזוכה לקבלת פנים בנוסח רודני קינג, רק בשל הטורבן שעל ראשו? שלא לדבר על הדקות הבאות המוקדשות לנאומי ההתנצלות של המתווך וצוותו.
כפי שניתן לראות ב"האיש שבפנים" אנו נחשפים לספייק לי אחר, תרצו בוגר יותר, כזה שמבקש להותיר מאחור את מזגו המיליטנטי וחסר הסובלנות, ובוחר להסתמך דווקא על הומור ארסי ותצוגות משחק משוחררות וכמו מאולתרות של וושינגטון הנהדר וחבריו, כדי להצליף בצופיו המחייכים. אין בכך לומר שלסרטו החדש אין מסר נוקב. יש, ועוד איך. ולאחר שתצפו בסרט ותגלו את פתרונו השובב והממזרי, הגם שהוא נטול הגיון תסריטאי, תבינו כיצד לי השכיל סופסוף לעקוץ את השיטה ההוליוודית, את ראשי האולפנים הגדולים, את היושב על כס הנשיאות, את השולטים בכיפה הקפיטליסטית, לחמוק מעונש ואולי - זאת נדע רק ביום ראשון הקרוב - ממש כמו סמי בן טובים, לדפוק את הקופה.
לפני סיום (כולל ספויילר!)
כמו סרטי שוד אחרים, גם את "האיש שבפנים" ניתן לראות כמשל על המעשה הקולנועי. להקו את ספייק לי לתפקיד הגנב האינטליגנטי שמשכיל לבצע את השוד המושלם תחת אצטלה אידיאולוגית ראויה, ואת הצופה לתפקיד הבלש שמתעקש להתחקות אחר מעלליו של הגנב, לאורכן של 129 דקות, רק כדי להיות נכון לפיצוי הולם בסיום. ואין יותר הולם מיהלום.
- לאתר הרשמי של הסרט
לפנייה לכתב/ת 
