שתף קטע נבחר

גברים גדולים באריזות קטנות

גם אם נניח שהגבר נמוך הקומה, או אפילו ממוצע הקומה, הוא יפה תואר, עם חוש הומור הורס, חכם, ואפילו עשיר, ובלי שמץ של רגשי נחיתות, תמיד יהיו נשים שהוא לא יצליח לעבור את דרישות הסף שלהן. בעקבות סרטו של עידן אלתרמן "נמוך", שוב הרגשתי לא נעים שאני מסננת גברים נמוכים, למרות גובהי הזעום. אבל עכשיו לפחות אני מבינה למה

ראיתי ביום חמישי את הסרט של עידן אלתרמן, "נמוך", ולבי נחמץ. לראות את הילד המנומש, יפה העיניים, נראה כאילו הוא נלחם בדמעות כשהוא מדבר על הילדים שלועגים לו, סובל בגבורה זריקות יומיות מכאיבות רק כדי להגיע לגובה סביר. לראות גברים במיטב שנותיהם, שציפו לתת את "הקפיצה הגדולה" לגובה מתישהו, אך זו מעולם לא הגיעה. רק אצל מקצתם לא ניכרה מרירות קלה בדברם על הגובה שלהם, או היעדרו. הם התרגלו ללכת בצד היותר גבוה של המדרכה, זה שקרוב לבתים כדי שהגשם יירד בשיפוע. והיה שם גם אחד שסיפר שהוא אפילו לא רואה בחורות גבוהות, הן לא נכנסות לו לרשתית.

 

אולי זה לא מקרי שעפר שכטר דיבר בלי שמץ של מרירות, לפחות לא משהו גלוי לעין. הוא, עם ה-165 ס"מ שלו, מקבל חיזוקים על כל צעד ושעל ממעריצות קטנות, שכותבות לו בפורומים שהוא "מושלםםםם" (לא, המקלדת שלי לא קופצת, ככה הן כותבות). גם יהודה לוי מסתדר לא רע בכלל עם 175 סנטימטריו, ויאיר לפיד מסתדר יופי אפילו עם קצת פחות מזה, לפי דעתי. ואם נרחיק לכת עד הוליווד, נמצא שם את טום קרוז, 174 ס"מ ביום טוב. לניקול קידמן התמירה זה בכלל לא הפריע.

 

יש כאלה שכל קומתם הנמוכה מלאה רגשי נחיתות

 

לפי סקר שקראתי באתר הגברים Askmen.com, נשים רבות (80 אחוז, למעשה) לא נותנות לגובה של הגבר להפריע להן, כשמדובר בחתונה. למעשה, זה תלוי מאוד באופן בו הגבר מתייחס אל עצמו, ואל הגובה שלו. יש נמוכים מלאי ביטחון עצמי, שנושאים את עצמם בטבעיות ולא עושים עניין. ויש כאלה שכל קומתם הנמוכה מלאה רגשי נחיתות, והם מנסים לפצות את עצמם על רגשי הנחיתות בתכונות בלתי נעימות של רודן קטן.

 

אבל גם אם נניח שהגבר נמוך הקומה, או אפילו ממוצע הקומה, הוא יפה תואר, עם חוש הומור הורס, חכם, ואפילו עשיר, ובלי שמץ של רגשי נחיתות, תמיד יהיו נשים שהוא לא יצליח לעבור את דרישות הסף שלהן. ואני מתביישת לומר, שאני, עם ה-165 ס"מ העלובים שלי, אחת מהן.

 

כולם הרי יודעים שגובה זה שטויות, ובמיטה כולם באותו גובה

 

עד לא מזמן הרגשתי מאוד לא נוח עם זה, שלא לדבר על כך שהבררנות הזאת מצמצמת לי עוד יותר את המבחר. אני רושמת באתרי ההיכרויות בסעיף הגובה הרצוי לי 178 ס"מ לפחות, ומתעצבנת כשפונים אלי גברים נמוכים יותר, גם אם הם מקסימים. מבחינתם הם צודקים, כי אצל מי הם ינסו את מזלם אם לא אצל גמדות כמוני, אצל הדוגמניות של ה-180? חוץ מזה, כולם הרי יודעים שגובה זה שטויות, ובמיטה, כמו שאבא שלי תמיד היה אומר לי, כולם באותו גובה. ובעצם, וגם עד שמגיעים למיטה, התנשקות בעמידה עם החברים המאוד גבוהים שתמיד היו לי כרוכה בשני צדדים מתאמצים בפיתולי צוואר, אחד כלפי מטה ואחת כלפי מעלה.

 

אז המצאתי לעצמי סיבה מדוע דווקא נשים לא ממש תמירות כמוני מתעקשות על נושא הגובה. למעשה, אולי אפילו פחות מוכנות להתפשר בנושא זה מאשר אחיותנו הניקול קידמניות: הדוגמניות הרי יכולות ללכת יחפות, ועדיין להיראות נפלא לצד הגבר הלא גבוה שלהן. אנחנו, בניגוד אליהן, מוכרחות נעלי עקב כדי לא להיראות גוציות לגמרי. וכשאנחנו עולות על עקבים, אלה עקבים ממש גבוהים, וצריך גבר גבוה כדי להתהלך לצידנו משכמו ומעלה כשאנחנו מצוידות בעקבינו.

 

אבל זו רק סיבה שטחית, כמובן, שלא לומר טפשית. מסתבר שיש סיבה הרבה יותר עמוקה, ובלתי מודעת: אנחנו, המאותגרות ורטיקאלית, חושבות על עתיד ילדינו! אם לא נפשפש היטב במאגר הגנים ונבחר להם אבא גבה קומה, אלא נסתפק במישהו בגובה שלנו, או גבוה מאיתנו רק בקצת, נגזור גם עליהם קומה נמוכה. ומי רוצה להתחיל להזריק זריקות כואבות לילדים יפי עיניים עם נמשים חמודים.

 

האתר של שרית פרקול

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
יש כאלה שלא עושים מזה עניין
צילום: ויז'ואל/פוטוס
קומפקטי, עפר שכטר. המעריצות כותבות שהוא מושלםםםם
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים