פישר: לבחון מחדש את מבנה הקצבאות

"יש לבחון מחדש את מבנה הקצבאות, היקפן והקריטריונים לקבלתן, ובפרט - ראוי להקל על הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה, שהם מחמירים בהשוואה בינלאומית". כך מציין נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, בדו"ח בנק ישראל לשנת 2005 המתפרסם היום (א').

"השימוש בכלים אקטיביים לצמצום העוני בישראל היה עד כה מצומצם יחסית למדינות מערביות אחרות", לדבריו. "היעד המרכזי של המדיניות הכלכלית בשנים הקרובות הוא ליצור את התנאים ההכרחיים לצמיחה מתמשכת, שתגדיל את רווחת כלל הציבור, ותאפשר טיפול בבעיות החברתיות, ובמיוחד בבעיית העוני", נאמר בדו"ח.

פישר מציין כי הצמיחה אינה תנאי מספיק לצמצום העוני, וכי נדרשת התערבות ממשלתית, שתטפל הן במי שמסוגל לעבוד, והן במי שאינם מסוגלים לעבוד. "בטווח הארוך ההשפעה של הקיצוצים שבוצעו בתשלומי ההעברה עשויה להקטין את העוני. ואולם, הקיצוצים בוצעו באופן גורף ולעיתים חד, וללא ליווי מספיק בצעדים אקטיביים לעידוד התעסוקה".

הנגיד אומר כי לשם הפחתת העוני יש לפעול במגזרים המאופיינים שבשיעורי עוני גבוהים: עובדים בשכר נמוך, קשישים, חרדים וערבים.

"להנהיג מס הכנסה שלילי ולצמצם בעובדים הזרים"

בין צעדים שיש לנקוט, מונה הנגיד הנהגת מס הכנסה שלילי (תשלום קיצבה למקבלי שכר נמוך), צמצום מספר העובדים הזרים וייקור עלות העסקתם, הרחבת הכיסוי של מעונות היום המסובסדים, סבסוד התחבורה הציבורית לבעלי שכר נמוך והגדלת ההיצע שלה במוקדי אבטלה, הרחבת תוכניות להכשרה מקצועית והשלמת השכלה בסיסית, הגברת אכיפת חוק שכר מינימום תוך החמרת הענישה, והרחבת מרכזי הצעסוקה (תוכנית ויסקונסין) תוך הסקת מסקנות לגביהם עפ"י הניסיון שנצבר (בבנק ישראל מציינים כי עדיין מוקדם להעריך את יעילותם).

פישר מציין את העלאת רמת החינוך וההשכלה בקרב ילדים עניים ככלי מרכזי לצמצום העוני בטווח הארוך. הוא ממליץ בין השאר להרחיב את מערכת חינוך טרום חובה, ולהקצות משאבים נוספים לחינוך היסודי בשכבות מעוטות יכולת. כמו כן מומלץ להחיב את הספקתן של ארוחות חמות לתלמידים בבתי הספר.

לגבי מי שאינו מסוגל לעבוד, או שכושר השתכרותו נמוך, תשלומי העברה הם חלק מהפיתרון. "יש לבחון מחדש את מבנה הקצבאות, להתאים את הקצבאות להתפחתות רמת החיים (על ידי הצמדה להכנסה החציונית במשק), ולשנות את מבנה הגמלה להבטחת הכנסה על ידי התחשבות בגודל המשפחה בקרב משפחות גדולות".

בהקשר של מס הכנסה שלילי, מציין פישר כי חשוב שהתשלום יבוצע ישירות מהממשלה לעובד, ולא באמצעות המעסיק. עלות המנגנון הנדרש לשם כך נאמדת לדבריו בכמה עשרות מיליוני שקלים בשנה.

שוק העבודה: קבוצת המתייאשים הולכת וגדלה

כוח העבודה האזרחי בארץ, הכולל את המועסקים והמובטלים הישראלים, מנה בשנת 2005 כ-2.74 מיליון נפש, גידול של 2.3% לעומת 2004.בבנק ישראל מציינים כי המשך הצמיחה במשק בשנה החולפת היה אמור להביא לעלייה חדה בשיעור ההשתתפות בעבודה, אך הדבר לא קרה. שיעור ההשתתפות הגיע ב-2005 ל-55.2% - נמוך משמעותית מהמדינות המפותחות, בהן הוא עומד על 70%.

"בחינת שיעור ההשתתפתות לפי רמת השכלה מעלה כי בשנת 2005 פחת משקלם של אזרחים בעלי עד 12 שנות לימוד, ועלה משלקם של הפרטים בעלי יותר מ-12 שנות לימוד - וזאת בהמשך למגמות שנרשמו מתחילת העשור".

נתון מעניין שמציין בנק ישראל הוא בכל הקשור ל'אוכלוסיית המתייאשים': אנשים שהתייאשו והפסיקו לחפש עבודה באופן פעיל, ומשום כך אינם חלק מכוח העבודה, אך הם היו בוחרים לעבוד אם היה מתאפשר להם. "בשנים 2001-2005 גדלה קבוצת המתייאשים ב-60% והגיעה ל-64 אלף איש. מרביתם הם בעלי השכלה נמוכה (עד 12 שנות לימוד). לו נכללו מספר המתייאשים במניין המובטלים, היה שיעור האבטלה מאמיר עד 12.5% בשנת 2003, ונותר על 11% בשנת 2005. 

לסיכום קובעים בבנק ישראל: "לשם השגת היעדים של צמיחה מתמשכת וטיפול בבעיית העוני, על הממשלה לשמור על משמעת פיסקלית, ולחתור להמשך תוואי פוחת של יחס ההוצאה הציבורית לתוצר ושל הגירעון התקציבי. המדיניות הכלכלית חייבת לשמור גם על יציבות מחירים ויציבות פיננסית, ובמקביל לקדם את הרפורמות המבניות שנועדו לשפר את מצב התחרות במשק".

"לצד הצעדים לצמצום העוני חשוב להציב מסגרת של יעדים חברתיים - יעד עוני, יעד תעסוקה, ויעדים בתחום החינוך. קביעת היעדים תסייע ביצירת מחוייבות ממשלתית למאבק מתמשך בעוני ותשפיע על סדרי העדיפויות בתקציב".

נזכיר כי בשנת 2005 צמח המשק בשיעור של 5.2%, ושיעור האבטלה ירד ל-8.8%. הצמיחה הובלה על ידי המגזר העסקי, שתוצרו צמח ב-6.6%. הצמיחה הושגה על רקע המשך הצמחה בעולם ושיפור במצב הביטחוני, אך גם עקב המדיניות המקרו כלכלית שכללה בין השאר הפחתות מיסים, ומדיניות מוניטרית מרחיבה שהתבטאה בעיקר בריבית נמוכה של בנק ישראל.