ריח של משיכה: בושם תפור לפי מידה

האיבר הבולט ביותר בפרצופנו הוא גם זה שאנחנו די נוטים להתעלם מאיתותיו. המדובר באף, אותו שריד לַחרטום שאבותינו, קופי האדם, טלטלו בקידמת פניהם. מערות האף וחללי החיך שמתחתיו שימשו את קופי האדם להכריע בין מזון טרי למקולקל, השתייכותו של קוף אחר ללהקתם או ללהקה מתחרה, הימצאותו של טורף בשטח, ובעיקר - מצבם הבריאותי והייחומי של נקבה או זכר שנקלעו בדרכם.

לא נעים להודות כמה מעט השתנה מאז. אנחנו אוהבים מזון על פי "טעמו", שחלק גדול ממנו (כ-90 אחוז) נקבע על ידי חוש הריח. אנחנו אוהבים או מתעבים מקומות ואוביקטים על פי ריחם ובוחרים את אהובינו על פי הניחוח שהם מפיצים. ריח החלב של אמנו, ריח של בושם בחלל מעלית או ניחוח אפטר-שייב במשרד, ריח הזיעה שפולטים אהובינו במהלך הסקס, ריח הגופיה שמאהב השאיר במיטה...

חללי האף והפה קשורים ישירות למרכזי הזיכרון במוח, לכן ריחות מתקשרים באופן אוטומטי עם חוויות נעימות ולא נעימות, ולעיתים מזומנות אנחנו מתעבים ריחות הנחשבים נעימים רק משום שהם מזכירים לנו חוויות קשות. באותו אופן אנחנו מפתחים סימפטיה לריחות שקשורים בתודעתנו באירועים מענגים או בתופעות רצויות, אף שבאופן אוביקטיבי הם נחשבים פחות נעימים (ריח הגוף שלנו, למשל, או ריחה של גבינת קממבר).

עתידה אלוני, מעצבת ריחות אישיים (צילום: אלי אלוני)

מסיבה זו, אחד הגורמים המכריעים בקשרינו עם העולם הוא הריח שאנו מפיצים. לא תמיד מדובר בריחות מובהקים ומורגשים, כמו ריח פה מבאיש, שללא ספק מבריח אנשים, או ריח בושם חזק שמושך רק את מי שמחבב אותו. המדובר בעיקר בריחות שאיננו מודעים לקיומם אצלנו, אותו שילוב עדין וכמעט בלתי מורגש של ריח העור שלנו עם הבושם שרכשנו בדיוטי פרי או בפרפומריה. זהו חלק בלתי נפרד מתדמיתנו, לא פחות מן הקולות שאנו משמיעים, גודל גופנו, הבגדים שאנחנו לובשים, התסרוקת או התכשיטים. הריח נקלט במערות האף של האנשים עמם אנחנו באים במגע וגורם להם לגבש כלפינו יחס בלתי מודע של סימפטיה, אנטיפטיה, או כל עמדה רגשית הנמצאת בין שתי אלה.

אנשים שנתפסו מרחוק כבעלי קסם אישי למכביר מצאו עצמם לא אחת נדחים בהגיעם לקירבה של מטר או שניים עם זולתם, רק משום שמשהו בריח גופם שידר כישלון, זיקנה, מחלה או כל תחושה אחרת שנתפסה באפו של המריח כבלתי נעימה. אנשים פחות נאים ופחות מרשימים זכו לחדור אל נפשותיהם של אחרים כאשר יצרו עמם קשר קרוב, לפעמים אינטימי, שבו הצליחו להעביר אל אפם של אלה את חלקיקי הריח (הפרומונים - Pheromones) המפתים שהם מפיצים. משיכה מינית, קסם אישי, כריזמה, הילה של הצלחה ותחושות נוספות שאנחנו מעוררים הם במידה רבה עניין של ריח, ולא לחינם מקובלים בכל השפות ביטויים כמו "אני מריח כישלון" או "משהו כאן לא מריח לי טוב".

אחת הבעיות של ענף הבישום בתקופתנו הוא הגיוון הרב של האוכלוסיה. אם בעבר חיו בחבלי ארץ שונים אוכלוסיות הומוגניות יחסית, שמצאו לעצמן את חומרי הבישום שיתאימו למבנה עורן ולהרכב הכימי של הזיעה והחֶלֶב שגופן הפריש,  היום תפוצתו של בושם מותגי רחבה מאוד, ואמורה על כן להתאים למבנה ההורמונלי של אוכלוסיות שונות. יצרני הבשמים מכוונים את הרכב המוצרים שהם משווקים למכנה המשותף הרחב ביותר של ריחות עור. התוצאה: רוב הנשים אינן "לובשות" את הניחוח האופטימלי מבחינתן, ואצל חלק מהן השילוב של ריח העור והבושם המוכן הופך תוך זמן קצר לריח אטום או חמצמץ - או פשוט נעלם.

על פי מבנה העור והרכב הפרומונים שמדיף גופה של כל לקוחה

הפתרון לכך מצוי באינדיווידואליזציה של הבישום. בחו"ל קיימות חנויות המתמחות בערבוב התמציות השונות לבשמים

אישיים, על פי מבנה העור והרכב הפרומונים שמדיף גופה של כל לקוחה. תערובת הבושם עוברת עיבוד נוסף וערבוב עם חומרים טבעיים אחרים, המקנים לה את הנדיפות הנכונה ומבטיחים שתיצמד לעור למשך הזמן הרצוי.

מבחינה פסיכולוגית, מגשרת ההתאמה האישית של בשמים על הפער שבין הנתונים האישיים לאופנה, פער שמציק לנשים רבות. מי שהדיפו עד כה ריחות עזים מדי של בושם, או ריחות גוף שבשמים לא הצליחו לדכא, יכולות מעתה לבחור לעצמן ניחוח אופנתי שהרכבו יתאים לתנאי עורן וגופן ולחוש אופנתיות ובטוחות בנשיותן.