אשה של סלט בג'ונגל הבשר
לאן את הולכת כשקר לך, רצה אל תוך אש, היא לא מחממת אותך, היא שורפת מבפנים. את אשה של הדור החדש, בג'ונגל פראי מתנהגת כמו חיית בשר, סטוץ פה סטוץ שם, אבל אבל את, את אשה, לא יכולה לחטוף מנת בשר בעמידה
אז הגעתי אליו הביתה, עליתי בגרם מדרגות מפותל, הייתי צריכה לנחש, אולי. הוא חיכה לי למעלה, נשק על הלחי. אוף, הוא נראה כל כך טוב. הראה לי את הדרך לחדרו. "רוצה לשתות?" מי שמכיר אותך לא שואל. "קפה", עניתי "תודה". "קפה? עכשיו?!" השיב בתדהמה, מי שמכיר אותך לא תוהה. "אולי יין". יין, הנהנתי בהסכמה כנועה. דיברנו, אבל גם שתקנו, "אם קר לך אני אביא שמיכה", רמז. לא קר לי, ועברנו למיטה.
בראש התחילו לרוץ לך המחשבות. רגעים של אושר מתעטפים בשמיכה מפוך, אבל לאן את הולכת כשקר לך, רצה אל תוך אש של להבות. היא לא מחממת אותך, היא שורפת מבפנים, ובכלל לא כיף לך. רגעים מתעתעים והמוח גדוש, כנראה שהיית צריך לשכר אותי עוד. אני רוצה קצת לישון, על הכתף, מה נוח לך? ימין או שמאל? אני רוצה להיעלם, לא כל כך טוב, תגמור אני הולכת, לא יודעת אם אחזור, מרגישה כמו חור. השארת אותי מתאווה לעוד, להמשך, למה שלא נתת, לחיבוק.
בדיוק בזמן כדי לאחות את השברים
ואז הוא היה שם, איש אחר, בדיוק בזמן כדי לאחות את השברים, איש כזה שנופל על ארבע, סוג של חתול, הפעיל עליך כישוף, לחישה צנועה שלו, ואיזה קסם - פקדת גם את ביתו. הוא חיבק וליטף ונישק ויותר, ואז התרחק. ובכית לך בשקט, מרגישה בובה תועה, נוסעת רחוק, רק בשביל לקבל חיבוק.
בראש מהדהד לך שטן, את אשה של הדור החדש, זה התזזיתי, הדינמי, הרעבתן. את אשה של הדור החדש, בג'ונגל פראי מתנהגת כמו חיית בשר, מצביעה לריגושים מעבר לפינה או בתוך המיטה, סטוץ פה סטוץ שם, את לא נשברת, את אשה של הדור החדש, גם לך מותר לרצות - ולשכוח. אבל את לא שוכחת, את מרמה. מרגישה כמו בובה, תוהה מי מושך בחוטים, והאם הוא נהנה. אז את נאבקת בשדים, וממציאה לעצמך סיפורים, ורוצה כל כך להאמין, שמי שמושך מלמעלה אוהב סופים טובים.
הביטי עליו, הוא לא שטחי, הוא פשוט רעב, ילדתי
"ילדונת", הסבירו לה, "תביני, גברים הם עם רעב, רעבים לסקס. היית רעבה פעם, ילדה? באמת רעבה? באמת צמאה?" יש מעין חוק כזה, כשהבטן ריקה, מתרוקן גם הראש ממחשבות (זה דווקא טוב, לא?). רק על אוכל הוא חושב, הגבר הרעב. "הביטי עליו, הוא לא שטחי, הוא פשוט רעב, ילדתי". אחרי שאכל, טרף אותך בין רגע, אז הוא מתפנה למחשבות אחרות, כבר לא חושב עלייך. "אל תהי עצובה ילדה, הוא היה רעב, גבר במצוקה".
אבל את, את אשה, לא יכולה לחטוף מנת בשר בעמידה. לעת ערב מכינה לך ארוחה שקטה, שמה מוזיקה, מדליקה נרות, חתכת סלט, שמת דבש ביוגורט. נוגסת לאט, כלום לא חפוז.
החיים, את מבינה, מלמדים אותנו שיעורים קטנים, את כבר יודעת מה טוב לך, מה לא. אז בינתיים נדרת נדר התנזרות. השלישי שהזמין אותך לחדרו כבר לא קיבל את מה שרצה. אבל הוא קיבל דבר הרבה יותר משמעותי וחשוב, אני חושבת שקוראים לזה חיבוק.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
