"לא רוצה שבני יתחתן עם הפרחה הזאת"
הורים מקווים שילדיהם יהיו בריאים, יפים ומצליחים, ושיפעלו לפי הדרך שנראית להורים נכונה. יש המשליכים על ילדיהם ציפיה שיעשו "תיקון" לכשלונות שלהם, יש המצפים שילדיהם יהיו מקור לתמיכה או לגאווה, ויש הדורשים שילדיהם ייצמדו לקו תרבותי מסוים. לרוב הכוונה טובה, אבל שתלטנות יתר, ומצד שני הימנעות מופגנת מהתערבות, פוגעות בילדים
בני בן ה-27 הוא מהנדס, הוא יוצא עם בחורה כבר שנה. אני לא מרוצה ממנה, בעיקר מפני שהיא בחורה מרוקאית, שאני מגדיר כפרחה. אני לא מוכן להכניס את הבחורה אלינו הביתה, ואני לא מוכן לתמוך בבני כספית אם הוא יתחתן איתה. בני מאיים לנתק את הקשר איתי. יש לך הצעה מה לעשות, כשהמטרה היא להרחיק את בני מהבחורה?
תשובה:
ברצוני להתייחס באופן כללי לנושא של גבולות ההשפעה של הורים על ילדים, ולאחר מכן להשיב באופן ספציפי לפונה.
הורים מביאים ילדים לעולם, ובאופן טבעי מתלוות לכך ציפיות, עוד לפני שהילד או הילדה נולדים. אנחנו מצפים ומקווים שהם יהיו בריאים, יפים, מצליחים, ושיפעלו לפי הדרך שנראית לנו נכונה. אבל יש לנו גם הרבה ציפיות שהן תוצאה של ההיסטוריה שלנו. יש הורים שמשליכים על ילדיהם ציפייה ש"יעשו תיקון" לטעויות או לכשלונות של ההורים, ויש הורים שמצפים כי הילדים שלהם יהוו עבורם חברה, מקור לתמיכה או לגאווה. וכמו הפונה, יש הורים המצפים שילדיהם ייצמדו לקו תרבותי-חברתי מסוים, לערכים, מסורת או אמונה שנראית להורים הנכונה ביותר.
ככל שהילד והילדה מתבגרים, תפקידם של הורים טובים הוא "לסגת" בהדרגה ולאפשר למתבגרים לפתח לעצמם אישיות, זהות ויכולת בחירה משלהם. יש שתי דרכים הפוכות, בהן הורים עלולים לפגוע בתהליך בו בנם מגבש לעצמו חיים וזהות. מצד אחד, יש הורים שמאפשרים יותר מדי חופש, ונמנעים מהכוונה. לרוב אלה הורים שנפגעים כי ילדיהם המתבגרים מפתחים רצונות וחיים משל עצמם, ונסוגים לגמרי, "עושים ברוגז" ונוקטים בעמדה של "תעשה מה שאתה רוצה, ממילא אתה לא מקשיב לי".
טעות הפוכה היא הורים שלא משחררים את הילדים לקבל החלטות ולבחור את השביל שלהם בחיים, כופים עליהם, מפעילים כוח, איומים, סחטנות ודרכים נוספות כדי להמשיך ולהשפיע על הילד/ה. יש הורים שגם כשילדיהם עוברים את גיל הילדות, ממשיכים לחשוב כי תפקידם לכוון ולכפות את דעתם. לרוב הדבר נעשה מתוך כוונה טובה, מתוך אמונה שמה שההורה רוצה הוא הדבר הטוב ביותר עבור בתו או בנו. אבל שתלטנות יתר, או הימנעות מופגנת מהתערבות, פוגעות ביכולת של הבן או הבת לפתח את אישיותם, יכולתם ולבנות חיים.
חוצה את הגבול לתוך רשות הפרט של הבן
הפונה ששאל לגבי בנו נוקט לדעתי, גישה שחוצה את הגבול, בכניסתו לתחום שהוא "רשות הפרט". בחור בן 27 הוא כבר אדם בוגר, שפיתח את טעמו בנשים ופועל לפי תחושותיו, שאיפותיו ובחירותיו. הורה שנתקל במצב כזה, בו הוא אינו מעריך את בחירת ילדו, צריך להיות מאוד מאוד זהיר. אם הבן ימשיך את הקשר ויינשא לבחירת לבו, רצוי מאוד שהיא לא תדע שהוריו התנגדו לקשר, שכן הדבר יעב על חייהם המשותפים.
הצעתי לאב המודאג היא להזמין את בנו לשיחה דיסקרטית, ובה להביע את דעתו. אבל יש לזכור, הבן הוא אדם בוגר, ואינו חייב לשמוע או לקבל את דברי אביו. אם הוא מהנדס, הרי שאינו חסר שכל, וזכותו לבחור אשה לפי טעמו ושיקול דעתו.
הבן כנראה איננו שותף לעמדה הגזענית של האב, שפוסל את האשה בשל מוצאה. אב או אם שאינם מרוצים מבחירת ילדיהם (ויש הרבה כאלה, שכן כולנו הרי מאמינים שילדינו ראויים לטוב יותר) צריכים ללמוד לקבל ולכבד את בחירת ילדיהם, אם הביעו את דעתם וזו לא התקבלה.
כדאי לזכור, שאותה "פרחה" עשויה להיות האמא של הנכדים שלכם, ולכן כדאי מאוד לשמור איתה על יחסים טובים - ואולי בזכותה ילמד האב להיות קצת פחות גזעני.
מומלץ בהקשר זה לראות את הסרט של דובר קוסאשווילי "חתונה מאוחרת", העוסק בקושי של הורים לקבל את אהובתו (המרוקאית) של הבן שלהם והמחיר הכבד שכל המשפחה משלמת על כך. לא מעט משפחות, מכל העדות, מתפרקות וניזוקות בשל הקושי של ההורים לקבל את עצמאות ילדיהם, ובשל העלבון שהם מרגישים כשהילדים עושים דברים המנוגדים לדעתם. להורה שכתב פניה זו, כדאי מאוד להיזהר מפני פגיעה במארג המשפחתי. אולי הוא יצליח להכניע את הבן, על ידי האיום הכלכלי, אבל הוא עלול לשלם מחיר כבד ביחסים איתו.
עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות בענייני יחסים, ושאלות ותשובות נבחרות יתפרסמו כאן, בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפונים.
האתר של עירית
