התחזית: חם בספרות הנמוכה
אריאנה מלמד מבקשת להפריך את הטענה לפיה בקיץ המוח אינו בנוי לספרות רצינית, ומתעקשת שאין הצדקה לספרות במשקל נוצה. אז למה אנחנו בכל זאת מעדיפים את פמלה אדרסון על פני א.ב יהושע כשהטמפרטורות עולות? עצלות והרגלים קלוקלים, זה למה
קיץ קטלני: כתבי ynet מסבירים מה לא טוב בעונה החמה
חסידי הנוירולוגיה האלטרנטיבית מוכנים להישבע שאכן, מדי יום של חום תאי המוח מתנדפים להם דרך האוזניים, וכשהטמפרטורות עולות ועולות כבר אי אפשר לקרוא בכלל, ואם כבר אפשר – אז רק ספרים שמשקלם הסגולי והערכי שואף לאפס מוחלט. הצרה עם האנשים האלה היא, שהם הרוב.
זה מתחיל, כמו תמיד, בכוונות טובות
הצידוק לתופעה מגיע בעיקר מארצות הברית, ומטרתו המקורית הפוכה לגמרי. באומה ששיעורי האוריינות שלה בעייתיים, פדגוגים טרחו והמציאו רשימות קריאה לטף ולנוער, כדי שההרגל לא יתמסמס בחודשים ארוכים של חופשה. כשהוא נפרד משערי המוסד עד לשנה הבאה, מצוייד כמעט כל ילד אמריקני ברשימת קריאה לקיץ, עם המלצות של מורים והורים ואפילו סופרים שמתגייסים למשימה החשובה, ובחופש מחכים לו בספריה המקומית שלל פעילויות, משחקים ותחרויות, הפתעות ופרסים - בתנאי שיקרא קצת. ומה יקרא? כדי שהקריאה תהיה מהנה, ברשימות לא יימצאו כותרים רוויים בערכים חינוכיים חשובים שיפים לעונה פחות שחונה, אלא קריאת כיף - בלשים קטנים, הרפתקאות מסמרות שיער, קצת חייזרים לבנים וצ'יק-ליט לעלמות זעירות. העיקר שיקראו.
כשהם גדלים והופכים לבוגרים ההרגל כבר מושרש עמוק. ב"אמזון" כבר מציעים למעוניינים "חנות לקריאת קיץ" שם תוכלו למצוא, בין היתר, את הרומן החדש של פמלה אנדרסון. ציטוט בתרגום חופשי: ''מדוע פטמותי
כואבות", זו היתה המחשבה הראשונה שחלפה במוחה של סטאר כשהתעוררה משינה עמוקה ומפתיעה, ידיה מלטפות את גופה העירום לכל אורכו". נמוך מדי? נסו את הממואר החדש של כוכב החדשות של CNN, אנדרסון קופר (לא קרוב של פמלה, כמובן), ובו וידויים קלילים על מצבו של הכתב המסקר צונאמי, או רעב, או מלחמה – כשהגיבור הוא כמובן הכתב ותושייתו הבלתי נלאית. לא מספק? יש שלל סיפורי ערפדים, אהבות מהבילות, וידויי דוגמנים וגם הרומן האחרון של פיליפ רות', "Everyman" שנדחק לרשימה מפני שהוא קל במובן המקורי של המילה: מדובר בספר שעוסק בזקנה ובמוות, אבל עושה זאת בהומור ובפחות ממאתיים עמודים.
בישראל, עם ספירת המזומנים שצלצלו בעליזות בקופות המו"לים בשבוע הספר, מתחילה עונת המלפפונים. איש לא יעלה בדעתו לשגר למדפים את א.ב. יהושע החדש בחודש יולי דווקא, כי חצי מדינה כבר טסה לחו"ל והחצי השני, כך מאמינים בתעשייה, מחפש רק ספרי טיסה, והוא עתיד לקבל אותם בטפטוף איטי במשך כל השנה, אז למה להתאמץ? חם מדי, כולם בים, כולם מתעמקים ברם אורן האחרון.
ספירת המזומנים ועונת המלפפונים
לפני שנים אחדות חרשתי את חופי הארץ מצפון לדרום, לצורך כתבה שלא היתה קשורה כלל לספרים. כיוון שתמיד מסקרן אותי לראות מה אנשים קוראים הצצתי להם: בחוף דור מצאתי את "דון קיחוטה" וגם את הכרך השלישי של "בעקבות הזמן האבוד". בעכו קשרתי שיחה עם קוראת שהיתה שקועה בביוגרפיה של היטלר עד כדי כך שלא שמה לב למעוף הכדורים מעל לראשה ולמטקות מכל עבריה. בניצנים, תתפלאו, נמצאו קוראי שירה רציניים. ובכן, יש בינינו גם קוראים שהשמש מטגנת להם רק את העור.
אבל כמה קוראים כאלה תמצאו? הרי מכל עבר, התרבות הפופולארית מסמנת את חודשי הקיץ כעונת המלפפונים של האינטלקט, כזמן שבו ההמונים זקוקים לבידור קל שישאיר אותם פעורי פה וחפים מחשיבה. לשם כך המציאו את סרטי הקיץ, את המופע החדש של ריטה, מאות שעות של טלויזיה נמוכת-מצח במיוחד וצוותי הווי ובידור במלונות של אילת. פסטיבלים רציניים, ארועים ספרותיים, כנסים שמוקדשים לספרות – אין. מפיקיהם יודעים לספר שפשוט אין קהל.
ולנוכח הקונצנזוס הגואה (לא כולל עכברי-ספרים תאבי שיזוף), אני יכולה רק להתעצבן ולהמשיך הלאה, בטוחה בכך שדבר לא נפגם ביכולת הקריאה שלי בגלל ערפילי מישור החוף, עומס החום בהרים או רוחות מזרחיות ערות וחמות מכיוון הכינרת. אין בכך כדי להכחיש את הצורך שלי בערפדים, חייזרים ופטמות של גיבורות ששמן "סטאר". לפעמים גם אני נתקעת עם עלבונות לאינטליגנציה ואפילו מצליחה ליהנות מהם, באופן שקצת מתמיה את דורשי טובתי כשהם נתקלים בחפץ חשוד כזה מונח בראש ערימת הקריאה שלי, ושואלים למה דווקא בחורף, כשאפשר להתכרבל עם משהו רציני באמת. לכי תסבירי שרק למורים, מו"לים ומתווכי תרבות פופולארית יש עונות, ולמוח – זה שאינו מתאייד וגם לא קופא, אין דבר כזה – אלא אם כן הוא נכנע למתקפה של עצלות.
