שם את נווה שלום על המפה

עריכת וידאו: אור ברנע

מעניין כמה מבין עשרות האלפים שגדשו אמש (ה') את היישוב נווה שלום, מודעים לחלקו של דויד ברוזה בהגעתם. ברוזה, במידה רבה, היה האיש שהוזעק להציל את המצב כשרוג'ר ווטרס הודיע שהוא מסרב להופיע בפארק הירקון בתל אביב. ההחלטה שהתקבלה לאחר פתיחת הקופות ומכירה של כ-30 אלף כרטיסים, אילצה את המפיק שוקי וייס לבחור בין ביטול, שהיה גורר הפסדים במיליוני דולרים, לבין מציאת אלטרנטיבה שתרגיז פחות ארגונים פלסטינים שמתנגדים לנורמליזציה עם ישראל. הפתרון האידיאלי היה העברת המופע לישוב היהודי-ערבי שעל חבר מייסדיו נימנה גם סבו של ברוזה, מייג'ור ולסלי אהרון.

טלפון אחד לאחמד חיג'אזי, האחראי על קשרי החוץ של הישוב, עשה את העבודה, ותוך שבועות ספורים תוכנן האירוע כמו מבצע צבאי מדוגם שכלל גילוח שדות חומוס, שתילת דשא מונע אבק והנדסת המתחם שנבנה בהשקעה חסרת תקדים ותוך שימת לב מרשימה לפרטים.

55 אלף איש רכשו כרטיסים לאחת מהופעות הרוק הגדולות ביותר שנערכו בישראל אבל בשביל ברוזה, מהמוזיקאים המובילים בארץ, דווקא הפעם המוזיקה לא היתה הסיבה המרכזית להתרגשות. "נווה שלום הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה המשפחתית שלי, מחוויות שחוויתי ומזיכרונות", הוא אומר, "כשהגעתי הנה בפעם הראשונה עם סבא שלי, עמדנו על גבעה חשופה שכל מה שהיה עליה זה צריף קטן בלי חשמל או מים. סבא, שהיה איש צבא בעברו, אמר שיש הרבה מאוד אקדמיות צבאיות שמלמדות איך להילחם, אבל אין מספיק מוסדות שמחנכים לשלום ולסובלנות. הוא האמין שהדרך היחידה לפרק עימות היא בחיים משותפים שיפגישו אנשים משני צידי הסכסוך, שביחד ימצאו דרכים לשיקום מערכות היחסים ביניהם. הוא אמר שיום יבוא וכל העולם יידע על המקום הזה והוא צדק. מבחינתי זו התגשמות החזון והוכחה לדרך הארוכה שנווה שלום עשה מאז הקמתו ועד היום".

"זו הציונות העתידית"

את שבילי נווה שלום הוא מכיר בעל פה. "המקום הזה ממלא אותי, הוא מחלחל לעצמות וזורם בדם שלי", הוא מסביר מדוע חשוב היה לו להעביר את הלילה שקדם למופע במקום. כמו אנשי היישוב, כך גם הוא מקווה שהביקור של ווטרס ונוכחות התקשורת הבינלאומית שמלווה אותו, יסייעו להפנמת המסרים האידיאולוגיים העומדים מאחורי נווה שלום. "כמו כל חלום גם נווה שלום היא יוזמה שלקח זמן להגשים. החלום הזה הפך למציאות בזכות אנשים שהתמידו באמונה שלהם, כי רק העשייה היומיומית היא שמביאה תוצאות", הוא אומר, "אני מצדיע לאנשים שגרים פה והייתי רוצה שמדינת ישראל תכיר בחשיבות של המקום ומקומות מסוגו שמפתחים מערכות חינוכיות לחיים משותפים ושיווניים ולסובלנות. זו הציונות העתידית, פה זה מתחיל. מביך שהמקום הזה, שבו חיים אנשים שגם אם לפעמים לא מסכימים ביניהם, מחוברים במכנה אידיאולוגי משותף ומצליחים להגיע להבנה, לא זוכה לשום תמיכה".

לרגל המופע עיצב ברוזה חולצה עם מסר שתואם את רוח המקום ועליה כתוב באנגלית: "הגבול הוא מה שמחבר בינינו, לא מה שמפריד בינינו". הכיתוב, ציטוט מתוך שיר של המשורר האמריקני אלברטו ריוס, משליך בעיניו למציאות החיים הישראלית. "אני מאמין שמסגרות והגדרות הן דבר נורא חשוב ושישראל ופלסטין חייבות להגדיר את עצמן בתוך הגבולות שלהן. מהרגע שנכיר אחד בגבול של השני, נכבד זה את זה ונוכל לחיות בשכונת טובה ובשלום".

ברוזה לא רק מטיף, הוא גם מיישם הלכה למעשה את המילים באופן עקבי ולאורך שנים. זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בשיתוף הפעולה הפורה שלו עם הרכב "סברין" ממזרח ירושלים ועם הזמר איברהים עיד, ששר איתו במופע החימום של ווטרס. "איברהים עיד הוא זמר מדהים ורגיש ומוזיקאי יוצא מן הכלל שהיה בהרכב ועזב אותו. בחודש נובמבר הוא הופיע איתי במשחקי השלום בברצלונה וחשבתי שזה יהיה נכון לשיר איתו גם הפעם שיר משותף בערבית ובעברית כדי שלא נשכח איפה אנחנו נמצאים", הוא אומר.

בשעות אחר הצהריים הגיע ברוזה כמו רבים מבני הישוב ונציגי התקשורת הישראלית והזרה שנכחו במקום לרחבה מרכזית בנווה שלום בה אמור היה רוג'ר ווטרס לנטוע עץ זית ולחתום על פירמידת אבן, זיכרון מהביקור ההיסטורי. ווטרס אכזב ונמנע מלקיים את המחווה ובסופו של דבר מי שנטע את העץ היה, באופן טבעי וסימבולי, ברוזה, ששורשיו טבועים במקום.

שעה קלה אחר כך מאחורי הקלעים, ברוזה ובנו אדם (16), מכוונים גיטרות. זו הפעם הראשונה בה יופיע אדם ברוזה על במה בישראל לצד אביו וההתרגשות רבה. "אני רוצה אותו על הבמה, שיידבק בזה. גם הוא רוצה", אומר ברוזה האב. כשהם יורדים מהבמה אומר אדם: "כבר שנתיים אנחנו מתכננים את זה. זה היה מרגש אבל לא קל לעקוב אחרי אבא". 24 שעות בנווה שלום סגרו לברוזה לא מעט מעגלים. "מבחינתי, כל דקה מאז שהגעתי לפה היא חוויה שלא אשכח", הוא מודה.