איך להטיס את זוגתך לפריז בלי שהיא תרגיש
בשני ימי ההולדת שלה שחגגנו מאז שהכרנו לא התקשיתי למצוא מה לקנות לה, כי היא יודעת מה היא רוצה, ומספרת לי על זה. ורק אני אף פעם לא יודע מה אני רוצה עד שלא מניחים את זה מולי ואומרים "מזל טוב". וזה עוד מילא, מה אם רק התחלתם לצאת, ופתאום יש למישהו מכם יומולדת?
יום ההולדת ה-30 שלי מתקרב, ואם לא הייתי זוכר את העובדה המצערת, הרי שהנסיונות הלא כל כך מתוחכמים של אשתי לחלץ ממני רעיונות למתנה היו מזכירים לי את הקירבה למועד החלפת העשור. זה היומולדת השני שלי מאז שאנחנו יחד, וזו הפעם השניה שאני לחלוטין לא משתף פעולה עם התחקיר שהיא עושה. אני לא טוב בזה. אני אף פעם לא יודע מה אני רוצה עד שלא שמים את זה מולי ואומרים מזל טוב. בשני ימי ההולדת שלה שחגגנו מאז שהכרנו לא התקשיתי למצוא מה לקנות לה, מהטעם הפשוט שהיא יודעת מה היא רוצה, ומספרת לי על זה, עם או בלי קשר ליום הולדת. למשל, המשפט "יו, איך בא לי ופל בלגי", עזר לי מאד השנה (למען הסר ספק - לא קניתי לה ופל בלגי בעשרה שקלים, קניתי מכשיר להכנת ופל בלגי. מומלץ מאוד, אגב).
לבי יוצא אל אלה שכבר בדייט הראשון גילו שהאדם שמולם חוגג למחרת, או באותו השבוע, יום הולדת. מה אפשר לעשות במצב כזה? אפשרות אחת, הקלה מכולן, היא לסיים את היחסים בסוף הערב. ממילא, מבחינה סטטיסטית, רבים הסיכויים שתוך דייט או שניים נוספים נגלה ש"זה לא זה", אז בשביל מה לטרוח ולשבור את הראש בניסיון למצוא מתנה הולמת?
זו הדרך הקלה והלא כל כך ריאלית, כי למען האמת, כמעט כולנו קצת עיוורים בדייט הראשון, ואם הצד השני מוצא חן בעינינו, יותר סביר שנבנה מגדלים של ציפיות ולא נתייחס לסטטיסטיקה הכואבת. לכן נמצא את עצמנו בכל זאת תרים אחר מתנה מתאימה. וכאן מתחילה הבעיה הגדולה: אחרי דייט אחד או שניים, כדאי להיזהר שלא לתת מתנה גדולה מדי, זה בערך כמו לומר "אני אוהב אותך" מוקדם מדי, ואת זה הרי אף אחד לא רוצה לעשות. מצד שני, להסתפק בבקבוק יין או שוקולד, עלול להיתפס כ"לא היה לי מושג מה לקנות לך, אז הלכתי על הפתרון הפשוט. רוצה לשכב איתי?", וגם מזה נרצה כמובן להימנע.
לדעתי בהתחלה אין מנוס מלהסתפק בספר או דיסק
אז מה עושים? לדעתי אין מנוס מלהסתפק בפתרון הבנאלי של ספר או דיסק. אחרי פגישה אחת או שתיים, אפשר כבר לקבל מושג מעורפל לגבי הטעם של הצד השני בספרים או במוזיקה, וגם אם לא - תמיד אפשר לקנות את הספר האהוב עליכם, להציג אותו ככזה, ולהיתפס ככאלה שנותנים משהו מהלב. נראה לי מעט יותר אפקטיבי מטיסה בשמי הארץ, או משהו בומבסטי אחר.
מהכיוון האחר, אם מערכת היחסים מחזיקה מעמד והופכת למשהו קבוע וארוך, ברור שלא בכל שנה אפשר להבריק עם מתנה מיוחדת ומפתיעה. אחרי עשרות שנים יחד, ההורים שלי מסתפקים בארוחה טובה במסעדה ואולי במתנה צנועה, שהיא כמעט תמיד משהו שצריכים, משהו שממילא היה נרכש, גם אם לא נעטף באריזת מתנה. רק ימי הולדת "מיוחדים" - החלפת עשור בדרך כלל, זוכים אצלם לשדרוג בדמות מסיבת הפתעה או גיחה לחו"ל.
חבר שלי הגדיל לעשות ומצא את הדרך לקחת את חברתו לפריז בלי שתדע. זו בעיה - כשנוסעים לחו"ל צריך לדאוג למזוודה ארוזה היטב ולימי חופש מהעבודה, ואת זה קצת קשה לעשות מבלי להסגיר את ההפתעה מראש. אבל הוא מצא את דרך המלך: הוא הודיע לה שנוסעים לחופשה בארץ, היא הסדירה את החופשה מהעבודה וארזה מזוודה. היא רק לא הבינה למה במקום לנסוע לאילת הם נוסעים לשדה התעופה, וגם שם, עד הרגע האחרון, היא לא ידעה על איזו טיסה היא עולה. אז גם זה רעיון, אבל חד פעמי כמובן.
אין צורך וכמעט בלתי אפשרי להתחכם מדי שנה
המסקנה שלי היא שלא צריך להשתגע. אין צורך וכמעט בלתי אפשרי להתחכם מדי שנה, אבל אפשר תמיד לתת משהו צנוע ונוגע ללב. בנאלי או לא, הדבר שאני הכי אוהב לקבל זה ספרים של הסופרים האהובים עלי, או דיסקים של מוזיקאים שאני אוהב. לא צריך לקשור לי את העיניים, לסובב אותי שבעה סיבובים במקום ולחבוט בראשי עם נבוט על מנת לגרור אותי למקום שבו יצעקו לי "הפתעה". ספר של פול אוסטר או של מייקל קרייטון יעשה את העבודה טוב יותר.
וזה מחזיר אותי אל יום ההולדת שלי, שמתקרב בצעדי ענק. באחד מערבי השבוע שעבר נכנסתי לאימייל שלי וראיתי הודעה על אישור הזמנה מחנות ספרים באינטרנט. מוזר, לא זכרתי שביצעתי הזמנה כזו, ולכן נכנסתי להודעה, לבדוק במה המדובר. פירוט ההזמנה היה לפניי, והיא כללה שלושה ספרים של ניק הורנבי, שאת שלושתם כבר קניתי, בחנויות "אמיתיות" ולא באינטרנט, לפני שהכרתי את אשתי. זה התחיל מצפיה בסרט "נאמנות גבוהה", רכישת הספר בעקבותיו ( הרבה יותר טוב מהסרט, אגב), ורכישת ספרים נוספים של הורנבי לאחר מכן. הרמתי את ראשי אל הקצה הימני-עליון של המסך, כדי לגלות שההודעה שאני קורא לא מיועדת אלי, ושאשתי היא זו שעשתה את ההזמנה, לכבוד יום הולדתי המתקרב. כאן נתקלתי בבעיה לא פשוטה: אם אספר לה שראיתי, אקלקל את ההפתעה שלה, ואם לא אספר, אהיה הבעלים הגאה של שני עותקים מכל אחד מהספרים האלה.
כך או כך, התרגשתי מהמחווה. איכשהו נעלמו מעיניה הספרים בארון הספרים (וכשאני אומר "איכשהו" אני מתכוון לכך שכנראה השאלתי אותם לחברים ומעולם לא קיבלתי אותם חזרה), ושמחתי שהיא ידעה להסיק מאהבתי הגדולה לסרט ההוא, בכיכובו של ג'ון קיוזאק, שספרים של ניק הורנבי ימצאו חן בעיניי. בסופו של דבר סיפרתי לה, ואם זה אפשרי, אהבתי אותה מעט יותר לאחר המקרה. ההזמנה בוטלה וחזרנו לנקודת המוצא - היא מנסה לסחוט ממני רעיונות למתנה, ולי, כרגיל, אין מושג מה אני רוצה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
