אני ומה-שמו יצאנו לשחר לטרף
יצאתי מהאמבטיה, הבטנו ארוכות זה בזה, הוא נראה לי די מושפל, ועם זאת קורא תיגר, מחכה. "אתה די צודק", אמרתי לו, "כבר די הרבה זמן לא שמתי לב אליך, לא התייחסתי. אתה יודע איך זה", טפחתי עליו בחיבה, "עבודה, לימודים. אבל הגיע הזמן, את הערב הזה אני מקדיש לך ורק לך"
יצאתי מהאמבטיה, מעביר רגל אחת ועוד רגל, וניצבתי אל מול המראה הגדולה שיש לי שם, מביט בעצמי, בוחן טוב טוב את הכל. לא שיש שם מולי איזה גוף של משתתף בקרב 10, אבל בסדר, לא רע.
בקצה השני של הבר התמקמה שלישיה. שתיים מהן נפסלו מיד בהתחלה, לא בליגה שלי ,שתי כוסיות מהממות, תותחיות. לא מסוגל להתחיל עם כאלה בלי להתבלבל במילם ולעשות צחוק מעצמי, וזה בשיא האומץ. השלישית היתה שמנמונת כזו וחמודה לאללה, לפחות בעיניי . מישהי שאני יכול לתאר אותה איתי במצבים כאלה ואחרים.
"יש משהו באוויר", חשבתי לכיוונו, "תשגיח, אל תהרוס, אל תתנפל". תדלקתי פנימה את כל הגברת שבכוס, ואלוהים היה איתי - התחיל שיר שבאמת עושה לי צמרמורות. גברת סמירנוף הורידה אותי מהכסא הגבוה ולקחה אותי איתה עד לצד השני של הבר.
ואז הוא לכד את מבטי. הבטנו ארוכות זה בזה, הוא נראה לי די מושפל, מבויש משהו, ועם זאת קורא תיגר, מחכה. "טוב", אמרתי לו לבסוף, "אתה די צודק, כבר די הרבה זמן לא שמתי לב אליך, לא התייחסתי. אתה יודע איך זה", טפחתי עליו בחיבה, "עבודה, לימודים, למי יש זמן לדברים אחרים. אבל הגיע הזמן, את הערב הזה אני מקדיש לך ורק לך. אנחנו יוצאים לחפש לך טרף .אני מבטיח להקדיש את כל המאמצים רק לכך".
הוא לא הגיב בשמחה מי יודע מה. מכיר אותי כבר. "רק תזכור", הודעתי לו, "תזכור שהרבה תלוי בך, אל תעשה לי פשלות, אל תתפרץ, בטח לא לפני שאני אומר לך. אל תנסה להשתלט על השיחה, חכה שהזמן שלך יגיע. אם תעשה את זה לפי הראש שלי תרוויח, ואם תקפוץ ותנסה לשלוט לי בשכל מוקדם מדי הכל יילך לעזאזל".
הוא נראה לי כמו אחד שמבין את המסר. הנהנתי לכיוונו, "יהיה בסדר סחבי, בוא נצא" . שמתי עלי כמה בגדים נונשלנטיים, אספתי את החבר שלי יוסי וויספתי לפאב האהוב.
יוסי ואני אוהבים לשבת על הבר, עדיף בקצה. ישבנו עם הגב לעבר הברמנית והעפנו מבטים, סוקרים את הפאב לאורכו ולרוחבו. השיחה בינינו התמצתה במשפטים קצרים על כל מיני זיוני מוח של הייטק. אני לא שתיין גדול. "וודקה עם רד בול", אמרתי למלצרית קפיצית.
השלישית היתה שמנמונת וחמודה לאללה, לפחות בעיניי
טוקבק כדורבנות:
גם אני ומה-שמו יצאנו לשחר לטרף / ג'וני ג'ונסון
רק שבמקום להתחיל עם השמנמונת, התחלתי עם החברה שלה הכוסית המהממת, שנכנסה למצב "מישהו-מדבר-אליי-אבל-אני -לא-רואה-אף-אחד". אמנם חזרתי הביתה מוכה ומאוכזב, אבל דווקא מה-שמו לא התאכזב. עם כל הכבוד ליחסי מין, הוא הכי אוהב שאני מפנק אותו.
"תתעודד", חשבתי אליו, "יש סיכוי כלשהו לפצות אותך, רק תהיה סבלני, אל תקפוץ, אל תשתולל, תן לי להוביל".
יוסי נאם על איזה אייפוד חדש, ואני הצלחתי לחבר כמה הסתכלויות הדדיות, ואפילו שמץ של חיוך. הניסיון שלי הוכיח שכדי להתקדם אל מעבר לחיבורי חיוכים סתמיים, כדי לעבור לפעולות מאסיביות, אני חייב תדלוק נוסף. רק אחרי שגברת סמירנוף הגיעה אלי לשולחן פעמיים נוספות, מלווה בבן הזוג הנצחי שלה, מר רד בול ,העזתי לבקש מהקפיצית עט ונייר.
כתבתי לה: "את מוכנה לבקש ממלכת שבא שלידך להתכופף או להשען, היא מפריעה לי להביט בדבר האמיתי שבין שלושתיכן". אחרי שהפתק יצא לדרכו הרגשתי דביל לחלוטין, וכבר החלטתי להודיע לחבריקו, זה שמחובר אלי, שתהיה עוד דחיה, ושאני מה זה מצטער, אבל קיבלתי חיוך מקסים מהצד השני של הבר.
"יש משהו באוויר, אל תהרוס, אל תתנפל", חשבתי לכיוונו
דיווח מהשטח:
בנות, אז מה אם יש עוד אלף כמוני?
עודד ברושי
יש לי חברים שאצלם זה נראה כל כך קל לגשת לבחורה ולחזור עם הטלפון שלה, אולי להתקשר בסוף ואולי לא. אבל אני אף פעם לא הייתי מסוגל לעשות את זה. האינטרנט נותן אומץ, אבל האנשים מצאו להם דרך מצוינת להרגיש טוב - להתעלם מהאנשים הלא כל כך אטרקטיביים שפונים אליהם, במקום לתת צ'אנס. ואיפה זה משאיר אותנו? לבד
אמרתי "היי" כללי לכיוון השלוש. שתי הכוסיות תקעו בי את המבט המופתע-מתנשא, מבטל. הסמירנופית נשארה איתי, מבטלת כל פיק ברכיים אפשרי, טופחת על שכמי, מעודדת במידה הנכונה.
מתעלם מנוכחות שתי המדונות ומביט אל תוך האישונים של השמנמונת החמודה, אמרתי "אני לא יכול להקשיב לשיר הזה בלי לרצות לרקוד אותו", הושטתי כף יד לעברה - "בא לך?"
אחרי שתי שניות ארוכות כאורך כל הגלויות גם יחד בצבץ שם חיוך, חיוך של הסכמה, חיוך של ניצחון על שתי הפשקוביצ'יות, ורקדנו, ממש באמצע הפאב. "שלא תעז לעשות כלום", התריתי בו, "זה עוד לא הזמן, אל תקפוץ, כי תהרוס הכל".
זה היה ריקוד נפלא שהוביל לעוד אחד, וזה כבר הוביל לפרידה שלי מיוסי, ולשלה מצמד הרוקאוויי שלה. ישבנו ופטפטנו, הוא הבין שנסללת כאן אפשרות לסיום שיהיה אהוב עליו במיוחד והשתדל לא להפריע יותר מדי, מעבר להזדקרות קלה אחת או שניים. נזכרתי שהבטחתי לו שזה הערב שלו והצעתי לחמודה לצאת לשאוף מעט אוויר. בשתיים לפנות בוקר נתתי לו רשות ליזום את ההמשך, "רק לאט", ביקשתי, "לא להתנפל".
אני הייתי אחראי לחיבוקים ולנשיקות, הוא מצידו השתדל להתבלט
אני הייתי אחראי לחיבוקים ולנשיקות, הוא מצידו השתדל להתבלט לא מעט. היא אהבה את שנינו. עברו שם כחמש דקות של פרידות מהכוּסיות הבודדות ומיוסי. ויספתי במהירות לעבר הקן. "תן לי רק קצת להוביל אותך בדרך הנכונה, אחר כך הכל שלך, תראה לה מי אתה", תדרכתי אותו.
בתשע בבוקר התעוררתי. על הכר לידי היה רק פתק עם מספר טלפון. נגמר יופי. עכשיו חוזר הויכוח הנצח ביני לבינו, מי אחראי לניצחון, של מי הכיבוש.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
