בדידות קסומה
גם אם ברוב החזיתות "סופרמן חוזר" נופל מקודמיו, מדובר ביצירה מופלאה שנצרבת בזיכרון. אהרון קשלס מרוצה משובו של גיבור העל
על המסך מופיעה צללית שמתהלכת ונשמעת כמו כריסטופר ריב. במערכת הסאונד המקיפה מהדהד קולו החרוך של אחד, מרלון ברנדו. אפילו רצף כתוביות הפתיחה בלוויית נעימת הנושא המיתולוגית של ג'ון וויליאמס נותר כשהיה. ובכל זאת, התגובה המיידית שמיוצרת עם סיום הצפייה ב"סופרמן חוזר" היא זו השמורה לרוב סרטי ההמשך או העיבודים המחודשים: לא מצליח לעמוד ברף הגבוה שהציבו שני הפרקים הראשונים.
ברם, בימים שלאחר מכן, כשעננת הציפיות בת עשרים השנים מתפזרת, התחושה משתנה ומהלכיה המעט מוזרים של היצירה החדשה והמופלאה נצרבים בזיכרון. זאת ועוד, אם תצפו, וזו המלצה, מבעוד מועד בשני החלקים הראשונים בסדרה, תיחשפו לצעדיו המבריקים, גם אם מלאי היומרה, של הבמאי, בריאן סינגר ("החשוד המיידי", "אקס מן"), שכמו מאותתים לנו - זה בסדר להרגיש מאוכזבים. זה בסדר להביט אחורה בזעם. זו כבר לא אותה מטרופוליס. זו כבר לא אותה לואיס. וזה כבר בטח לא אותו סופרמן.
תוגתו של גיבור העל
הנה כי כן, כבר מדקות הפתיחה מדגיש בפנינו סינגר את גרעיניו הרעיוניים של "סופרמן חוזר", באמצעות נאומו האלמותי של ג'ור אל, האב האובד מכוכב קריפטון, "אתה תטוס למרחקים קל אל הקטן שלי, אך לעולם לא נעזוב אותך. אפילו בפני מותנו, פאר חיינו, יהיה שלך. כל מה שיש לי, כל שלמדתי, כל רגשותיי, זאת ועוד, אני מוריש לך, בני. אתה תשא אותי בתוכך במשך כל ימי חייך. כוחי יהיה שלך. עיניך יראו את חיי כפי שאני אראה את חייך. הבן הופך לאב והאב לבן. זה כל שאוכל לתת לך, קל אל". ואמנם, רק לאחר שהיצירה וידאה שאנו מצוידים במטענים האדיפליים הללו אנו מוזמנים לעקוב אחר גורלו של האיש בכחול.
הסיבה? "סופרמן חוזר" הוא לא רק מסעו הקיומי המתחדש של קל אל, כי אם אודיסיאה קולנועית שבמהלכה ייבחנו ויישפטו לא רק מעשיו של סופרמן נוכח עיניו של האב הגדול, אלא גם מלאכתם של יוצרי וכוכבי הסרט. בריאן סינגר מול ריצ'רד דונר. המלחין ג'ון אוטמן מול ג'ון וויליאמס. השחקנית קייט בוסוורת' - המגלמת את לואיס ליין - מול מרגוט קידר. קווין ספייסי מול ג'ין הקמן. וחשוב מכל, ברנדון ראות' בתפקיד שנצרב בתודעה הציבורית כזה ששייך אך לכריסטופר ריב המנוח. זו גם ללא ספק הסיבה, מלבד זו הנוסטלגית המובנת מאליה, למעשה הנקרופילי של היוצר, שהתעקש להשיב למסך את קולו של מרלון ברנדו.
והנה, גם אם במרבית החזיתות - ובייחוד זו של בוסוורת' שמשרטטת לואיס חמורת סבר להחריד - "סופרמן חוזר" נוחל תבוסה לקודמיו, הרי שהוא הופך לרגע קולנועי מהורהר ונוגה, על סף פיוט לפרקים, אם נצפה בו כסרט שמבקש לשחזר את פועלו של הגיבור - לחזור! - כיצירה שעומדת על זכותה להחיות את גיבור העל האהוד והעמיד ביותר, בעולם שאולי כבר התחיל להסתדר בלעדיו. וברצונם לעשות כן, סינגר, יחד עם תסריטאיו הנאמנים, מייקל דוהרטי ודן האריס, מייצרים הבנייה סיפורית סימטרית ומעוררת יראה לפרק הראשון משנת 1978.
שתיקה מעיקה. סופרמן בשחקים
יהיו ודאי אלה שיאמרו שסגידתו של הבמאי לסרטו המקורי של ריצ'רד דונר סימאה את עיניו והוא פשוט העתיק את עבודתו של האחרון, אולם לטענה הזו אין שום יסוד. סינגר מבקש לבקר מחדש את כל אותן סצינות אלמותיות – להלן רצף הצלת המטוס מול סצינת המסוק הידועה שאף מסתיימת באותן הלצות - כדי לבחון את הרלוונטיות של גיבורו. ככלות הכל, זהו הציר העלילתי המרכזי של הסרט: לאחר חמש שנים סופרמן חוזר לכדור הארץ והמציאות לא נותרה כשהייתה. הפשעים והעוולות עדיין פושים בכל מקום אך לשמלתה של לואיס ליין כבר צמוד פוחז קטן ובנוסף יש לה בן זוג חדש וגם הוא יודע לעוף (במטוס, ובכל זאת). ואם לגיבורנו בעל תלתל הפלדה לא היה די בכך, הרי שליין זכתה סופסוף בפרס הפוליצר המיוחל על מאמר שכותרתו, "מדוע העולם לא זקוק לסופרמן".
כמובן שלא יחלפו דקות רבות בטרם הסרט ישיב באופן חד משמעי על השאלה - ותודה מיוחדת ללקס לות'ור - אך הסוגיה האמיתית שמבקשת התרה הפעם היא זו שדנה דווקא בצרכיו של סופרמן. וביצירה הנוכחית, כפי שקרה גם בחלק השני והלא מוערך דיו, תחושותיו של החייזר כישות חריגה ויתומה, שעתידה לפסוע לנצח במבצר בדידותה, מתעצמות עד כדי כאב. אין ספק שזרעיהם של ההתרחשויות הללו טמונים כבר בעבודות הקומיקס המוקדמות של צמד היהודים, ג'רי שוסטר וג'ו סיגל, שנשאו עיניהם לסיפורי התנ''ך והברית החדשה (משה, שמשון וישו), אך "סופרמן חוזר" מבליט יותר מתמיד את עצבותו ותוגתו של גיבור העל נוכח ידיעתו שהוא לעולם לא יידע באמת את הארץ המובטחת. זו גם הסיבה שסינגר מצלם לעיתים את מעופו של סופרמן בשחקים ללא נעימת הנושא המוכרת כי אם בשתיקה מעיקה ולא אופיינית.
ריחה החריף של ההחמצה
בהקשר הזה מתבקשת ההשוואה בין שתי סצינות מראה נוספות, משני הסרטים השונים, המתייחסות לביקור המיוחל של סופרמן על גג מרפסתה של הכתבת הנועזת. בשתיהן הוא מבקש להעניק ראיון מתוך רצון לבחון את רגשותיה האמיתיים של לואיס ושתיהן מסתיימות בטיול בשבילי הכוכבים. אולם, בעוד הריקוד השמימי בחלק הראשון נשא בקרבו רוח קלילה ואופטימית, הרי שהפעם ניתן להבחין בריחה החריף של ההחמצה. ואי אפשר שלא להזיל דמעה נוכח הרגעים הללו כשנזכרים במחשבותיה המרטיטות של לואיס ליין מן הסרט המקורי: "אתה יכול לקרוא את מחשבותיי? האם אתה יודע מה אתה עושה לי? אינני יודעת מי אתה. רק חבר מכוכב אחר. הנה אני, כמו ילדה בבית ספר, אוחזת בידו של אל. אני טיפשה. הבט בי, רועדת כמו ילדה קטנה. אתה מרגיש זאת? אתה מסוגל לקרוא את מחשבותיי? אתה יודע על מה אני חושבת? אני תוהה מדוע אתה כל הדברים הנפלאים שאתה. אתה מסוגל לעוף. אתה שייך לשמיים. אתה ואני יכולים להשתייך האחד לאחרת. אם אתה זקוק לחברה. תעוף אליי. אם אתה זקוק לאהבה, הנה אני. קרא את מחשבותיי".
וכעת מה? למי יפנה אותו אל בודד שאהובתו נטשה אותו? לעצמו כמובן. "סופרמן חוזר" מתעד את שקיעתו הנרקיסיסטית של סופרמן בדימויו. זו הסיבה שלא אחת הוא נראה זחוח מתמיד (השוו זאת לתמימותו של ריב) לאחר מעשיו ההרואיים ואף מחפש אחר הבזקיהן המשכרים של המצלמות. כמו כל מושיע גדול גם סופרמן לומד שברכתו הגדולה היא קללתו ולכן כשהאחרון יבצע את הקפת הסיום החותמת כל פרק בסדרה, ריחופו שוב לא ירגיש אותו דבר. זהו איננו עוד חיוך של אופטימיות על ניצחון האמת, הצדק והדרך האמריקנית, אלא חיוך של השלמה עם הווייתו החדשה שהותירה את אהבתה מאחור. ובשביל זה באמת צריך להיות סופרמן.
לפנייה לכתב/ת 
