מה חושבים עלינו חומסקי וסאראמאגו?

עם תחילת המלחמה בצפון והרחבת היקף הפעילות הצבאית בשטחי עזה פרסם השחקן והבמאי ג'וליאנו מר חמיס מייל שהופץ במרחב הווירטואלי תחת הכותרת "מי יצייר את ה'גרניקה' של לבנון?". יצירתו המפורסמת של פבלו פיקאסו, המתארת את תוצאותיה הזוועתיות של ההפצצה הנאצית על העיר גרניקה בספרד, נחשבת עד היום כסמל להרס ולחורבן שמותירה המלחמה מאחוריה. המייל ששלח מר חמיס נועד, לדבריו, לעורר את העולם הצופה מן הצד ושותק. "כמו שהגרניקה של פיקסו היא עדות שחור על לבן לטבח בספרד תחת שלטון האימים של פרנקו, נדרש מי שיעיד על הזוועות שמחוללת ישראל בלבנון ובעזה", אמר מר חמיס.

התשובה, כך מסתבר, לא איחרה לבוא. רשימה מכובדת של אנשי רוח בעלי שם עולמי פרסמו בסוף השבוע מכתב פתוח שמטרתו להעביר מסר ברור כי העולם אינו מתעלם מהנעשה במזרח התיכון ועוקב אחר האירועים בדאגה. רשימת החותמים על המכתב כוללת את פרופסור נעם חומסקי, מחשובי הבלשנים והוגי הדעות בעולם; המחזאי הרולד פינטר; חתן פרס נובל לספרות, הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו; כלת פרס Booker, הסופרת ההודית ארונדהטי רוי ("אלוהי הדברים הקטנים"); הסופר האמריקני ראסל בנקס ("המתיקות שאחרי"); העיתונאית והסופרת הקנדית נעמי קליין ("בלי לוגו"); מבקר האמנות ומחבר המאסות ג'ון ברגר; ההיסטוריון האמריקני הווארד זין; הסופר הפקיסטני טאריק עלי; הסופר אדוארדו גליאנו מאורוגוואי ("העורקים הפתוחים של אמריקה הלטינית"); הסופר, המחזאי והתסריטאי האמריקני גור וידאל; פרופסור וו.ג'.ט מיטשל מאוניברסיטת שיקגו והעיתונאי צ'ארלס גלאס.

במכתב, שמפורסם גם באתר הרשמי של פרופסור חומסקי, הם מאשימים את ישראל בהבאה להחרפת הסכסוך ולהסלמתו: "הפרק האחרון בקונפליקט בין ישראל לפלסטין החל כשכוחות ישראליים חטפו רופא ואחיו מעזה, תקרית שבקושי דווחה באמצעי התקשורת למעט בעיתונות הטורקית. יום למחרת פלסטינים לקחו בשבי חייל ישראלי והציעו משא ומתן לחילופי שבויים", הם כותבים ומציינים כי בבתי הכלא בישראל אסורים כ-10,000 שבויים פלסטינים.

בהמשך המכתב הם כותבים: "העובדה ש'חטיפה' זו נחשבת שערורייתית בעוד שהכיבוש הצבאי הבלתי חוקי של הגדה המערבית וההלאמה השיטתית של המשאבים הטבעיים שלה – בעיקרם משאבי המים – על ידי כוחות הביטחון הישראליים, נחשבים כאקט מצער אך בו זמנית כעובדת חיים, מצביעה על מוסר כפול בו משתמש המערב כלפי הפלסטינים. טילים מצטלבים בטילים מתוחכמים יותר. מטרותיהם של האחרונים בדרך כלל מכוונות למקומות בהם חיים בצפיפות אוכלוסיות עניות ומנושלות, המחכות למה שפעם נהוג היה לקרוא לו צדק. שני סוגי הטילים מבתרים גופות בצורה איומה – מי מלבד מפקדים בשטח יכול לשכוח את זה ולו לרגע?

"כל פרובוקציה ותגובת נגד לפרובוקציה זוכה למחאה ולהסברים, אך הטיעונים, ההאשמות והנדרים כולם משמשים להסחת הדעת ולהטיית תשומת הלב העולמית מהתנהלות צבאית, כלכלית וגיאוגרפית ארוכת טווח שמטרתה הפוליטית אינה פחותה מחיסולה של האומה הפלסטינית.

"הדברים הללו צריכים להיאמר חזק וברור כיוון שההתנהלות, שרק בחציה מוצהרת וברובה מוצנעת, מתקדמת במהירות בימים אלה. לדעתנו חייבים באופן בלתי פוסק להציג את המדיניות הזו בעבור מה שהיא ולהתנגד לה".

חומסקי, ממובילי המכתב, נחשב אחד מאנשי השמאל הרדיקלי בארה"ב. למרות שהמכתב עלול להיתפש כאנטי ציוני, יש לציין כי חומסקי צוטט לא פעם כמי שמגדיר את עצמו כציוני. "תמיד תמכתי במולדת אתנית יהודית בפלסטין והדבר שונה ממדינה יהודית", צוטט באחד הראיונות הטלוויזיוניים שנתן. "יש טיעונים טובים בזכות מולדת אתנית, אך באשר לשאלה האם צריכה להיות מדינה יהודית או מדינה מוסלמית או מדינה נוצרית או מדינה של לבנים, זו כבר שאלה אחרת לגמרי". גם דעותיו של חומסקי בנוגע לטרור עוררו עליו לא פעם התנגדויות של הפלגים השמרניים. חומסקי מבדיל בין טרור המכוון לפגיעה באזרחים לבין טרור המכוון לפגיעה בחיילים ובמתקנים צבאיים. "הרג מופקר של אזרחים תמימים הוא טרור, לא מלחמה כנגד טרור", כתב בספרו "9-11".