לאכול לוקשים
הבטיחו לנו שידור חי אבל האכילו אותנו בשידור מוקלט. ובכלל, "לרדת בגדול" זה לא מה שחשבנו. מירב קריסטל נושכת
מי היה מאמין שאחת מהנפגעות הגדולות ביותר מהמלחמה בלבנון תהיה ציפי שביט. היא צריכה לתבוע פיצויים על הרס תשתיות הריאליטי שלה, על בלבול וכאוס, על הבטחות לעתיד טוב יותר שנופצו. מאז פרוץ המלחמה "לרדת בגדול" איבדה את הדרך ועם סיומה שום דבר לא השתנה. החיזבאללה הוא אותו חיזבאללה והבלגאן ב"לרדת בגדול" הוא אותו בלגאן.
האנדרלמוסיה הרעיונית שם החלה עם פרוץ הלחימה, עת נדחה שידורן של כמה תוכניות. כשהסדרה חזרה למסך דבר לא היה כשהיה. במקום למרוח על עצמם חרדל, להתכרבל בלחמנייה ולנסות לפתות את בני הקבוצה היריבה לנגוס בהם, מצאו עצמם המשתתפים מבדרים את "ילדי הצפון שיושבים במקלטים". לא נראה היה שאותם "ילדי הצפון" מבינים מי הם האנשים שבאו לבדר אותם. מה גם שלא בידור הם סיפקו אלא מבוכה.
למרות שצריך דוקטורט בפיסיקה כדי להבין את התזוזות בקונספט הכללי של הסדרה, נראה שבימים אלה המשתתפים מרזים להנאתם מחוץ לטווח המצלמות וחוזרים לאולפן מדי שבוע (או שבועיים, תלוי מתי נסראללה מתזמן את הנאומים שלו) כדי להשוויץ ברזונם היחסי. אבל מה הטעם בריאליטי אם התחרות מתרחשת מאחורי דלתיים סגורות ובפני הצופה הרעב מוצג רק שלב ההדחה? המסנגרים יטענו שהסדרה בכל זאת מספקת כמה תחרויות. הנה למשל המירוץ לשער של המוסף "סגנון" של מעריב. נכון, צמד העורכים שבררו את הסחורה השמנמנה (פחות) בהחלט נראו כמו שאריות של מזון מאתמול והזכירו סצינות עבר נעימות מהסדרה. אבל היכן התחרויות הקאמפיות שבחנו איפוק ותעוזה כמו טיפוס במעלה שלוש מדרגות שלמות?
סדרה שבוחרת לעצמה שם כמו "לרדת בגדול" מסתכנת בהזמנת ירידות ובגדול ולראשונה הן אינן על אופיין המשפיל של המשימות. להפך. מתגעגעים אל משימות כמו שיר הירידה במשקל? רוצים עוד אתגרים כאכילת יוגורט דל שומן תוך כדי שחייה בבריכה של שוקולד ופצפוצי אגוזים(זכותי לזיכרון סלקטיבי)? לפחות אז יכולה היתה הסדרה להגן על עצמה באומרה: "אני אולי מוזרה וולגרית, אבל לפחות יש לי כיוון ואופי". היום היא איבדה את שניהם.
לא ברור למה בשתי התוכניות האחרונות לא התאפשרה הדחה באמצעות אס.אם.אסים ושני מתמודדים נופו על סמך אחוזי ירידה נמוכים. מי החליט על שינוי החוקים כך פתאום? האו"ם? באותה מידה, לא מובן מדוע הבטיחו שידור חי ולבסוף האכילו אותנו בשידור מוקלט. לטלוויזיה תמיד היתה חולשה לנשים יפות ולגברים עשירים. ב"לרדת בגדול" אין לא את אלה ולא את אלה.
