גברים, שתהיה לכם חולשה נעימה

בכל פעם שאנחנו מפחדים, אנחנו אומרים שאנחנו לא מפחדים. אמירה כזו יכולה להיות נוסח אזרח הצפון שאינו עוזב את הבית שלו בלב הסערה של הקטיושות, או בנוסח של מנחה בטלוויזיה שפותח את תוכנית הבידור שלו באמירה לאומית שדווקא ביום כזה עלינו להוכיח שאי אפשר לדכא אותנו. הנוסחים הם רבים, אך הפגיעה בשמה הטוב של החולשה היא בלתי נסבלת.

מדברים בתבניות ביטוי מוכנות מראש

ימים של מלחמה וימים שלאחריה הם הזדמנות טובה לקלישאות. קלישאה היא דיבור אומלל של שפה דלה. במקום להגיד שאין לי מילים לתאר את מה שאני מרגיש, שגם זו כבר קלישאה בפני עצמה, מדברים בתבניות ביטוי מוכנות מראש. אומרים הרבה, בלי להגיד בעצם כלום. תבניות כאלו הן הדרך הקצרה ביותר להגיד את מה שאני לא יודע מה אני רוצה להגיד. וזה לא נורא. כולנו חוטאים מפעם לפעם בקלישאות.

אני רוצה לכתוב על הצד המסוכן של הקלישאות המלחמתיות. הן מאיימות לנו על הזוגיות. קלישאה האומרת שנראה להם, לערבים, שאי אפשר לנצח אותנו באיומים ובטרור, מוציאה שם רע לחולשה. יש בה משמעות של גברים אינם בוכים בלילה.

נחשוב על זה. מה רע בחולשה? הרעיון של החזק הוא רעיון הישרדותי. עליי להראות שאני חזק כדי להפחיד מראש את מי שרוצים להתנכל לי. בסדר, אבל האדם לא חי רק את הישרדותו. למה להיצמד לערכים האבולוציוניים? יתרה מכך, לא בטוח שהאבולוציה אוהבת כל כך את החזקים. החזקים, הבטוחים בעצמם, מפחדים פחות, ולכן מסכנים יותר את חייהם.

מסוכן להיות בריא וחזק

למשל, שיעור מקרי המוות בקרב חותרי רפטינג מנוסים, המאמינים ביכולתם, גבוה פי ארבעה משיעור מקרי המוות בקרב חותרים לא מנוסים. התקנה של מערכת בלמים שמונעת נעילת גלגלים גרמה בגרמניה שיעור תאונות גבוה יותר באותם כלי רכב, כי הנהגים חשו עצמם מוגנים והרשו לעצמם לנהוג בחוסר זהירות. המועצה הלאומית האמריקאית לבטיחות פרסמה באחרונה שהסיכויים של גברים בני 25 עד 34 להיהרג בתאונה גבוהים פי שלוש ויותר בהשוואה לסיכויים של נשים, מפני שהגברים יותר מאמינים בעצמם. בכלל, על פי נתונים של מחקרים שונים, גבר צעיר, רווק, בריא, חזק, אתלטי ובטוח בעצמו מוּעד יותר להיפגע ברחוב, לעומת נשים וקשישים, הנזהרים יותר.

אשה חיוורת ומעולפת נחשבה חושנית וכלילת יופי

אפשר אולי למצוא את היופי שבחולשה דווקא אצל הגברים. ההיסטוריה מלמדת שגברים, לאו דווקא כולם, חושבים שאשה חלשה היא אשה יפה יותר. הגישה הזו זכתה למימושים אנקדוטיים רבים. למשל, המחוך. מהו בעצם מחוך? המחוך הוא הצעד הראשון לקראת החזייה המודרנית, אבל המחוך הוא רעיון שלם של חולשה. הוא לא רק הרים את החזה והצר את המותניים, אלא גם, ולימים אפילו בעיקר, עצר את היכולת של האשה לנשום בחופשיות. אשה חיוורת ומעולפת נחשבה בזמנו בסלונים האירופיים אשה חושנית, כלילת היופי. סיפור דומה אפשר לספר גם על הקרינולינה - חצאית רחבה מאוד, על בסיס של מבנה מתכת. הקרינולינה הגבילה את תנועותיה של האשה, שנעשתה תלויה בעזרה של משרתות ובבעל שיכול להרשות לעצמו לממן מספר סביר של משרתות.

אבל החולשה הזו נראית יפה בעיני הגברים מהסיבה הלא טובה. היא יפה משום שהיא מדגישה את העובדה שהגבר הוא חזק. ככל שהיא יפה יותר על הנשים, כך היא מייפה יותר את הגברים העוצמתיים.

מדוע אין לנו אופנה שלטת של גבר חלש?

לא מעט נשים חושקות דווקא בגבר שבוכה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

ננסה, לכן, לעבור צד. נחפש את היופי של החולשה בעיניהן של הנשים. לא מעט נשים חושקות דווקא בגבר שבוכה בלילות. העוצמתיות הגברית מושכת אולי ברגע הראשון, אבל מאכזבת ככל שהיא נמשכת לאורך זוגיות שלמה. מדוע, אם כן, אין לנו אופנה שלטת של גבר חלש? הרי זה מה שהרבה נשים מחפשות לעצמן. ובכן, הסיבות ידועות - דעות קדומות, סימן נוסף למעמדן החלש של נשים בחברה, מסורת תרבותית רבת דורות. הכל נכון. ויש עוד סיבה. יש לנו מספיק מלחמות שמטפחות את הדימוי של הגבר החזק.

המלחמה רעה לזוגיות, כי היא מכערת את החולשה. היא מייצבת בתרבות החיזור שלנו את הדימוי של הגיבור. היא משכיחה מאיתנו את העובדה שגיבור טוב רק למלחמות, לא לזוגיות. המשפט הזה מזכיר אולי את הדילמה של הטייסים: טייסי קרב הם גברים נחשקים בתרבות שלנו, אבל לאחר החתונה, נשותיהם היו מעדיפות שהם יישארו בבית במקום לצאת לקרב. הערכים של החיזור אינם תואמים תמיד את הערכים של זוגיות טובה ומתמשכת.

הקלישאה שעלינו להראות לאויב שאותנו אי אפשר לנצח הורגת לנו את מעלותיה של החולשה. חולשה היא לא רק ערך של יופי רגשי, אלא גם ערך של יחסים טובים.

• אבינועם בן זאב הוא פילוסוף, סופר ומרצה. בין השאר, מתמחה בנושא דילמות, רגשות ודעות קדומות. ניתן לשלוח אימיילים עבור אבינועם, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.