אזור הדמדומים של מערכות היחסים
באחרונה פגשתי יצור כלאיים מתחום המעמד האישי, חציו "גרוש" וחציו "נשוי". אני מתכוונת, כמובן, לתואר "פרוד". איך אומר צדי צרפתי? זה קרוב, זה ליד, זה כמעט, זה נוגע, אבל זה לא זה. מילה קטנה אחת, אבל בלגן גדול
מילת המפתח היא "עדיין"
באחרונה פגשתי באופן אישי יצור כלאיים של עולם התארים הזה. יצור שחצי מגופו יושב תחת המילה "גרוש" וחציו השני "נשוי". אני מתכוונת, כמובן, לתואר "פרוד". איך אומר צדי צרפתי? זה קרוב, זה ליד, זה כמעט, זה נוגע, אבל זה לא זה. מילה קטנה אחת, שמתארת כאוס בשלמותו. אדם ש"זכה" לשבת תחת התואר הזה חובש הרבה כובעים: רשמית הוא אינו פנוי עדיין, רגשית הוא עדיין לא משוחרר לחלוטין, פיזית הוא אינו פנוי עדיין. מילת המפתח, אם כן, היא "עדיין". פרוד (או פרודה, לצורך העניין) הוא תואר שנועד להיות זמני בלבד, תחנת מעבר לקראת התואר הבא.
העולם של הפרוד משתרע על פני וריאציות רבות, בהתאם לנסיבות. יש כאלה שיוזמים את הפרידה, יש כאלה שהיא נכפתה עליהם. יש כאלה שיוזמים, יוצאים החוצה, מקבלים רגליים קרות וחוזרים עם הזנב מקופל בין הרגליים. ויש היוצאים החוצה, מגלים עולם, חוזרים לנשום ורצים לרבנות בכל מחיר. יש המחליטים לפתוח חזית ומשתקעים במחנה קבע על מדרגות הרבנות, ויש הרוצים לפתוח דף חדש כמה שיותר מהר, בלי מלחמות והקזת דם.
יש לי חברה שתיק הגירושים והמזונות שלה נגרר יותר מארבע שנים ועודנו נידון בבתי משפט, בעוד חברה אחרת סגרה הכל תוך שלושה חודשים. לכל זה צריך להוסיף את הילדים, אם יש, הרכוש המשותף, מספר הגישורים שבית המשפט כופה/נותן הוותק בתואר נשוי והמשפחה והסביבה הקרובה. מערבבים הכל יחד ומקבלים מרשם בדוק למיגרנה.
אז לא פשוט בכלל לעשות את הצעד הזה לקראת חיים חדשים, דף חדש עד כמה שאפשר. האדם שנושא בנטל התואר אינו אדם מאושר. הוא אולי בדרך אל האושר אבל הוא עוד לא שם ולעיתים המרחק רב. לתוך כל זה לעיתים נכנס גורם חיצוני נוסף, בן/בת זוג חדשים בחייו של הכמעט, הקרוב, אך עדיין לא זה.
זוגיות חדשה עם פרוד/ה - על גבול הבלתי אפשרית
זוגיות חדשה היא עבודה קשה, עליה נכתבו כבר מילים רבות. זוגיות חדשה עם פרוד או פרודה היא על גבול הבלתי אפשרית, ובהחלט לא לאנשים בעלי לב חלש.
אם אתה בוחר לעמוד לצד אדם הנמצא תחת תואר זמני, בלתי מוגדר, אתה באופן ישיר שם את עצמך תחת אותו תואר. הדבר שחרוט בי הכי הרבה מהחוויה שלי הוא תחושת ההימצאות על בלימה שליוותה את הקשר. מעט מאוד דברים תלויים בך במצב הזה. הזוגיות החדשה שלך תלויה בעורכי דין, באקס/ית לעתיד ובמידת הרצון לקצר או להאריך תהליכים, בעוצמת היריבות שנוצרה בין השניים ועד כמה רחוק הם ייקחו את זה, ושאר פרטים טכניים שזרים לך לחלוטין ורחוקים משליטתך.
מצד אחד החיים, מצד שני המוות, של הזוגיות
אדם פרוד אינו אדם חופשי, עדיין (שוב מילת הקסם). במקרים מסוימים לוקח זמן עד שעוזבים את הבית המשותף, בעיניי החוק והסביבה אתה לא פנוי להתחיל מערכת יחסים חדשה, ולמעשה אתה כבול בין הרצון לסיים משהו לבין הרצון להתחיל. אותם כבלים קושרים גם את בן/בת הזוג החדשים. מנסיוני האישי, מצד אחד רציתי לצעוק שכל העולם ישמע, מצד שני דיברתי בשקט. מצד אחד רצינו להיפגש כמה שיותר, מצד שני היה בלתי אפשרי. מצד אחד הרגש שנולד, מצד שני הרגש שמת. מצד אחד החיים, מצד שני המוות, של הזוגיות.
בקשר רגיל, לאט, לאט בונים את הקירבה שמאפשרת לתמוך ולהיתמך זה בזה. בקשר שלנו מצאתי עצמי מהר מאוד עמוק בתוך החיים שלו. לא אשכח איך ערב שישי אחד , הוא בא אליי להיפרד לפני נסיעת עסקים לחו"ל. ישבנו, דיברנו, צחקנו, נגענו, ואז הטלפון שלו צלצל. על הקו היתה אשתו-לשעבר לעתיד. לפתע כל האווירה בחדר השתנתה והכל התהפך. לתוך החיים שלי, הזוגיות שלי, אני צריכה להכניס אותה. למה? כי היא שם ועוד אין חותמת רשמית שמאפשרת לי להוציאה מהחדר.
ההתמודדות האישית שלי היתה לא פשוטה. לא קל לשמוע מפי אדם חדש, שמתחילים להרגיש ניצוצות של רגש כלפיו, את כל הסיפורים עליו, על אשתו ועל הזוגיות שלהם. למרות שאני מכירה מקרוב מספר לא מועט של סיפורי גירושים, אני עוד רוצה לחשוב ולהאמין שכן אפשרי למצוא אהבה שהיא לכל החיים. אני לא רוצה להיכנס לזוגיות עם ידיעה ברורה ומוחשית שיש לה תאריך תפוגה, שאינו ידוע.
אדם גרוש יודע שאהבה אינה נצחית, בהכרח. אדם פרוד חי זאת עד הרגע שבו הוא זוכה למעמד אישי חדש. הוא מאבד את האמונה שלו בזוגיות, הוא מלא פצעים פתוחים שטרם הגלידו והפכו לצלקות, הוא מלא סימני שאלה וספקנות לגבי המוסד הזוגי. כל אחד מגיע עם מטעני עבר מנסיון חייו. אצלו זה היה בשידור חי, והיה קשה מאוד להיאבק בהכל. הישיבה מולו וההקשבה לו מדבר על הזוגיות שלהם עוררו בי תחושות סותרות: מצאתי עצמי לא פעם רוצה לאחות את הקרע ביניהם, רק בשביל להחזיר לו את האמונה והאור לעיניים ולהחזיר לעצמי אותם בעקיפין.
מצאתי עצמי במעין מבוי סתום. רציתי לנער אותו ולומר לו שיפסיק כבר עם הכל ופשוט יגמור את זה, אבל זה הצד האגואיסטי שבי. במקרים רבים במערכת יחסים אתה מוצא עצמך חושב על בן/בת הזוג שלפניך. מה שטוב להם, מה שהם צריכים, מה חסר להם. ידעתי, שמה שאני רוצה אינו הדבר הנכון לעשות, ולא הייתי עושה כך אם היה מדובר בחיי. ידעתי שהדרך שהוא בחר היא הדרך הנכונה, אבל התקשיתי עם ההמתנה המייסרת הזאת. מצאתי עצמי נקרעת בין שני העולמות: העולם שאנחנו מנסים ליצור יחד, והעולם שהוא מנסה לסיים.
לפנייה לכתב/ת 
