חיים יותר, מתחתנים פחות ולא ממהרים ללדת

שנת תשס"ז בפתח - תמונת מצב: בסוף שנת 2005 מנתה אוכלוסיית מדינת ישראל 6,990,700 איש, מהם 5,313,800 יהודים (76% מכלל האוכלוסייה) ו-1,377,100 ערבים (19.7%). עוד כ-299,800 מוגדרים "אחרים" - אוכלוסייה הכוללת את מי שאינם מסווגים לפי דת, וכן נוצרים שאינם ערבים.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המתפרסמים היום (ג') עולה כי מגמת הירידה בחלקה של האוכלוסייה היהודית בישראל נמשכת; מספר היהודים במדינה ירד ב-1.8% משנת 2000. המוסלמים רושמים בחמש השנים האחרונות עלייה של 1.1% ומונים כ-1,140,600 נפש. שיעור הנוצרים לא השתנה ומונה 146,400 נפש, מתוכם 118,700 נוצרים ערבים; כך גם שיעור הדרוזים, שמונים 115,200 נפש. האוכלוסייה ללא סיווג דת מנתה 272,200 נפש. אוכלוסיית הזרים השוהים בישראל נאמדה בסוף 2005 בכ-178 אלף נפש (חלקם שהו בישראל פחות משנה). 

קצב גידול האוכלוסייה ב-2005 - 1.8% - לא השתנה מ-2003. 86.5% מסך כל גידול האוכלוסייה מקורם בריבוי טבעי. מאזן ההגירה היווה כ-13.5% בלבד, לעומת 56% בראשית שנות ה-90. שיעור הגידול של האוכלוסייה היהודית בשנת 2005 היה 1.5%, כפי שהיה בשנים האחרונות. בקרב המוסלמים שיעור הגידול היה 3%, בקרב הדרוזים 1.9% ובקרב הנוצרים 1.4%.

בשנים האחרונות נמשכת מגמת הירידה בקצב הגידול של אוכלוסיית המוסלמים בארץ. מגמה זו ניכרת בעיקר במחוז הצפון, שבו מתגוררת האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ביותר (כ-39% מסך המוסלמים). את הירידה בקצב הגידול, לפי הלשכה לסטטיסטיקה, ניתן לייחס בעיקר לצמצום בשיעורי הפריון.

איפה הכי צפוף?

האוכלוסייה בישראל היא אוכלוסייה עירונית בעיקרה: יותר מ-91% מתגוררים ביישובים עירוניים, המונים 2,000 תושבים ומעלה. שיעור הגידול השנתי של אוכלוסייה זו היה 1.7%. 28% מהאוכלוסייה העירונית במדינה מתגוררים באחת מחמש הערים הגדולות (ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה, ראשון-לציון ואשדוד, שחצתה לראשונה את קו 200 אלף התושבים והצטרפה למועדון זה).

האוכלוסייה הכפרית (יישובים שמנו פחות מ-2,000 תושבים, גם אם אינם חקלאיים) מנתה כ- 608 אלף נפש, ושיעור הגידול השנתי בה מגיע ל-2.8% (בדומה לשנת 2004). בקרב האוכלוסייה הכפרית ישנה מגמה של גידול אוכלוסייה, בעיקר כתוצאה מהגירה פנימית של תושבים אל אזורי ההרחבות ביישובים, שבהם שיעור הגידול עלה בהשוואה לשנה הקודמת, והוא גבוה יחסית גם בהשוואה לממוצע הארצי.

בשני מחוזות נרשם גידול אוכלוסייה מעל לממוצע הארצי: במחוז ירושלים (גידול שנתי של 2.3%) ובמחוז המרכז, שהוא בעל האוכלוסייה הגדולה ביותר (גידול שנתי של 2.2%). מחוז הדרום עבר את סף מיליון התושבים (1,002,400 נפש) וגדל ב-1.8%. בהשוואה לשנה הקודמת, נשמר קצב הגידול במחוז תל-אביב (גידול שנתי של 1.1%), במחוז הצפון (1.6%), במחוז חיפה (0.8%) ובאזור יהודה והשומרון (5.2%).

מנתוני השנתון הסטטיסטי עולה עוד כי צפיפות האוכלוסייה בישראל ממשיכה לעלות, והיא גבוהה יחסית למדינות אחרות. בשנת 2005 נרשמה בארץ צפיפות אוכלוסייה של כ-305 נפש לקילומטר רבוע (לשם השוואה, בשוויץ, ששטחה דומה לזה של ישראל, הצפיפות היא 62 נפש לקמ"ר). האזור המאוכלס ביותר, אזור מרכז הארץ, הוא בעל צפיפות ממוצעת גבוהה ביותר של כ-1,937 נפש לקמ"ר, בהשוואה לצפיפות של כ-70 נפש לקמ"ר במחוז הדרום.

את מצעד היישובים הצפופים ביותר מובילה בני-ברק, עם 19,871 נפשות לקמ"ר, אחריה בת-ים (כ-15,816.5 נפש), גבעתיים (15,216.6), קריית-מוצקין (10,463.7) ורמת-גן (9,725.2). היישובים הכי פחות צפופים הם ירוחם (223.1), ערד (249.9), בוקעאתא (277.5), עומר (305.1) ויאנוח-ג'ת (381.0).

כמה עברו דירה - ולאן?

בשנת 2005 חלה ירידה ניכרת במספר התושבים שהודיעו על שינוי כתובת בין יישובים. רמת ההגירה בין יישובים בשנה זו הייתה הנמוכה ביותר מאז שנות השמונים. כיווני ההגירה הפנימית כמעט לא השתנו, והיעד העיקרי נותר מחוז המרכז (אם כי שיעור המעבר אליו צומצם). גם באזור יהודה והשומרון נרשם מאזן הגירה חיובי, אך בשיעורים נמוכים יותר ביחס לשנה הקודמת.

ביישובים עירוניים גדולים (יותר מ-100 אלף תושבים) נמשכה המגמה של מאזני ההגירה השליליים, כלומר: מספר היוצאים גבוה ממספר הנכנסים. בירושלים, בדומה לשנים קודמות, נרשם מאזן ההגירה השלילי הגבוה ביותר (5.8 אלף), להבדיל מתל-אביב (מאזן חיובי של 3.7 אלף נפש בשנת 2005). מחוז תל-אביב רשם לראשונה זה שנים מאזן חיובי. ביישובים עירוניים קטנים (מ- 2,000 עד 20 אלף תושבים) מאזן ההגירה ממשיך להיות חיובי.

בצורת ההתיישבות הכפרית נרשמה עלייה במאזן ההגירה החיובי לכ-3.2 אלף. המאזן החיובי הגבוה ביותר נרשם במושבים (3.8 אלף). בקיבוצים נרשמה השנה האטה בתהליך העזיבה של תושבים, אך בדומה לשנים האחרונות, המאזן נשאר עדיין שלילי (1.1 אלף ב- 2005, 20.8 אלף ב-2004 ו-24.1 אלף ב-2003).

השנתון הסטטיסטי מקדיש הפעם פרק מיוחד ל-8,800 התושבים, שפונו מרצועת עזה ומצפון שומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות. כשני שלישים מתוכם שינו את כתובתם ליישוב אחר, מרביתם עברו להתגורר במחוז הדרום (כ-70%). 9.1% מהם עברו ליהודה ושומרון. כ-3,100 מפונים טרם שינו כתובת במרשם האוכלוסין.

מוצא ומיגדר

בישראל, על כל אלף נשים ישנם 976 גברים, וככל שהגיל עולה - הפערים גדלים: בקבוצת הגיל 75 ומעלה, על כל אלף נשים יש 670 גברים בלבד. האוכלוסייה הישראלית נחשבת צעירה יחסית: שיעור הילדים עד גיל 14 עומד על 28%, לעומת 17% בממוצע במדינות מערביות אחרות. המבוגרים (בני 65 ומעלה) מהווים כ-10% מהאוכלוסייה בישראל, לעומת כ-15% במדינות מערביות אחרות.

האוכלוסייה בארץ עוברת תהליך הזדקנות מתון, יחסית למדינות מערביות אחרות. מהשוואה בין הדתות השונות עולה, כי האוכלוסייה היהודית היא המבוגרת ביותר, וזו המוסלמית היא הצעירה ביותר: 11.8% בקרב היהודים הם בני 65 ומעלה, לעומת 2.8% בלבד בקרב המוסלמים. שיעור הילדים בקרב המוסלמים הוא 42.6%, לעומת 25.6% בקרב היהודים. הגיל החציוני אצל היהודים הוא 30.6 שנים, לעומת 18.6 שנים אצל המוסלמים. עיקר ההסבר להבדלים אלו הוא שיעור הפריון הגבוה של האוכלוסייה המוסלמית, בהשוואה לזו היהודית.

בשנת 2005 הגיעו לישראל 21 אלף עולים, בדומה למספר העולים שבאו ב-2004. 9,400 עולים הגיעו מברית-המועצות לשעבר (44% מהכלל), 3,600 מאתיופיה, 2,500 מצרפת - גידול של 25% לעומת השנה הקודמת, ו-2,000 עולים הגיעו מארצות-הברית - גידול של 5% לעומת 2004.

מספרם של ילידי ישראל המשיך לעלות והגיע לכ-3.7 מיליון נפש. חלקם גדל בהתמדה מאז קום המדינה: בשנת 1948, כ-35% מכלל היהודים היו צברים, לעומת 65% בסוף שנת 2005 (מכלל היהודים והאחרים). 33% מכלל אוכלוסיית היהודים והאחרים מוצאם מישראל (ילידי ישראל וילדיהם שנולדו בישראל). קבוצת המוצא הגדולה ביותר היא של ילידי אירופה-אמריקה וצאצאיהם (ילידי היבשת וילדיהם שנולדו בישראל). קבוצה זו מנתה בסוף 2005 כ-2.2 מיליון נפש, המהווים 39% מאוכלוסיית היהודים והאחרים. 

קבוצת המוצא של ילידי אפריקה וצאצאיהם כוללת 867 אלף איש, כ-15% מכלל אוכלוסיית היהודים והאחרים. מתוכם 105 אלף נפש (כ-12%) הם ממוצא אתיופי. קבוצת המוצא הקטנה ביותר היא של יוצאי אסיה, שכללה בשנת 2005 כ-695.4 אלף, כ-12.4% מכלל אוכלוסיית היהודים והאחרים. ילידי אסיה עלו ברובם בשנות ה-50 וה-60. בשונה מקבוצת המוצא של ילידי אירופה ואפריקה, נפסקה העלייה מאסיה כמעט לחלוטין.  

ארץ המוצא הגדולה ביותר ממשיכה להיות ברית-המועצות לשעבר, כולל הרפובליקות האסייתיות שלה. האוכלוסייה שהגיעה ממקומות אלה מונה 1.177 מיליון נפש (מתוכם 242 אלף ילידי ישראל). ארץ המוצא השנייה בגודלה היא מרוקו, שהאוכלוסייה ממנה מונה כ-492 אלף נפש (מתוכם 337 אלף ילידי ישראל). כ-239 אלף מוצאם מעיראק (מתוכם 170 אלף ילידי ישראל), כ-228 אלף מרומניה (מתוכם 122 אלף ילידי ישראל), וכ-210 אלף מפולין (מתוכם 150 אלף ילידי ישראל).

חתונה מאוחרת, לידה מאוחרת

נמשכת מגמת העלייה באחוז הרווקים והרווקות בקרב היהודים בכל קבוצות הגיל, ובמיוחד בגילאים הצעירים. בשנת 2000, בקבוצת הגיל 20-29, כ-72.5% מהגברים היהודים היו רווקים ו-54% מהנשים היו רווקות. ב-2004 עלה שיעור הרווקים ל-75% בקרב הגברים ול-57.7% בקרב הנשים. הסיבה העיקרית לעלייה באחוז הרווקים לאורך השנים היא דחיית גיל הנישואים, אם כי גם בקבוצות גיל מבוגרות יותר נרשמה עלייה באחוז הרווקים והרווקות.

בדומה למגמת העלייה באחוז הרווקים, ישנה עלייה גם באחוז הגרושים והגרושות בכל קבוצות האוכלוסייה: בשנת 2004, 5.4% מהגברים היהודים מעל גיל 15 היו גרושים, לעומת 8.7% מהנשים. באוכלוסייה הערבית רק אחוז אחד מהגברים מעל גיל 15 היו גרושים, לעומת 2.3% מהנשים.

בשנת 2005 נולדו בישראל 143,913 תינוקות - 70% מהם לנשים יהודיות, 24% לנשים מוסלמיות, 3% לנשים שדתן לא סווגה במשרד הפנים, 2% לנשים דרוזיות ו-1% לנשים נוצריות ערביות. מספר התינוקות שנולדו ב-2005 קטן באחוז אחד בהשוואה לשנת 2004, והדבר מושפע בעיקר מירידה במספר התינוקות שנולדו לנשים מוסלמיות (ירידה של 5.6%) ודרוזיות (0.7%). אגב, כ-51.4% מכלל התינוקות שנולדו ב-2005 היו זכרים. יחס המינים בעת הלידה הינו 105.6 בממוצע, כלומר: על כל מאה תינוקות ממין נקבה נולדים 105.6 תינוקות ממין זכר.

מתחילת שנות ה-80 ועד לשנת 2005 עלה גיל האם הממוצע בעת הלידה בשנתיים וחודשיים - מ-27.3 ל-29.5 בהתאמה. חלקן של הנשים שילדו בגיל 30 ומעלה עלה ב-16%, מ-29% ב-1980 ל-45% ב-2005. במקביל, ירד חלקן של הנשים שילדו בגיל צעיר מ-30. מאז שנות התשעים ישנה עלייה מתונה בשיעור הלידות בקרב נשים רווקות: בשנת 2004 עמד השיעור על כ-6.6 לידות לכל אלף נשים רווקות, לעומת 3.6 לידות לכל אלף בשנות התשעים המוקדמות. עיקר העלייה בשיעור הלידות בקרב נשים רווקות היא אצל בנות 30 ויותר, ושיאה בגילאים 35-39. בקבוצת גיל זו חל בעשור האחרון גידול של כ-80% במספר הלידות לאלף נשים רווקות.

ירידה בילודה

שיעור הפריון הכולל בישראל (מספר הילדים הממוצע שאישה צפויה ללדת במהלך חייה) ירד במהלך השנתיים האחרונות בכ-4%: מ-2.95 בשנת 2003 ל-2.84 ב-2005. מאז תחילת שנות התשעים, הייתה זו האוכלוסייה הדרוזית שעברה את השינוי הגדול ביותר ברמת הפריון: מרמה של 4.1 ילדים לאישה בשנת 1990 לרמה של 2.6 בשנת 2005. בקרב האוכלוסייה הנוצרית-ערבית, נצפתה ירידה ברמת הפריון במהלך העשור האחרון: מ-2.7 בשנת 1996 ל-2.2 בשנת 2005. בקרב האוכלוסייה המוסלמית ניכרת מאז שנת 2000 מגמת ירידה בשיעורי הפריון. לאחר תקופה של יציבות ברמת הפריון שנמשכה כ-15 שנה (מאמצע שנות השמונים), ירד שיעור הפריון הכולל מ-4.6-4.7 ילדים לאישה מוסלמית ל-4 בשנת 2005.

שיעורי הפריון של האוכלוסייה היהודית שומרים על רמתם כבר למעלה מעשור, סביב 2.6-2.7 ילדים בממוצע לאישה. שיעורי הפריון הנמוכים ביותר שנצפו במהלך העשור האחרון היו בקרב אוכלוסיית הנשים שדתן לא סווגה במשרד הפנים: בשנת 2005 היה שיעור הפריון הכולל בקרב אוכלוסייה זו 1.5 ילדים לאישה, שיעור הגבוה במעט מזה השכיח בארצות מזרח אירופה (1.3), שהן ארצות המוצא של רוב אוכלוסייה זו.

בשנת 2005 היה שיעור הפריון הכולל באזורי יהודה, שומרון וחבל עזה 4.6 - השיעור הגבוה ביותר שנרשם בישראל. שיעורי פריון גבוהים מהממוצע הארצי (2.84) נרשמו גם במחוז ירושלים - 3.9, ובמחוז הדרום - 3.2. לעומת זאת, שיעור הפריון הנמוך ביותר נרשם במחוז תל-אביב - 2.3. בשנים האחרונות מסתמנת מגמת ירידה בשיעור הפריון הכולל ברוב מחוזות ישראל. במקביל, תוחלת החיים ממשיכה לעלות, ועומדת כיום על 78.3 שנים לגברים ו-82.38 לנשים.  

כמה חד-הוריות, כמה גרים בגפם?

ב-2005 חיו בישראל 1.649 מיליון משפחות, שהתגוררו ב-1.606 מיליון משקי בית משפחתיים. באותה תקופה חיו בארץ 833 אלף זוגות עם ילדים עד גיל 17, וכ-97 אלף משפחות חד-הוריות לילדים עד גיל 17. בסך-הכל היו כ-1.968 מיליון משקי בית פרטיים (שאינם מוסדיים), מהם כאמור 1.606 מיליון (82%) "משפחתיים" (שבהם מתגוררת לפחות משפחה גרעינית אחת) ועוד כ-362 אלף (18%) "לא משפחתיים", ברובם של אנשים הגרים בגפם. שיעור משקי הבית בישראל, שבהם גר אדם אחד בלבד, נמוך יחסית לארצות שונות באירופה ובצפון אמריקה, וגבוה מזה שבספרד ובפורטוגל.

1.659 מיליון (כ-84%) הם משקי בית יהודיים, שם עומד ממוצע הנפשות במשק על 3.11. 264 אלף (כ-13%) משקי בית הם

 ערביים, עם ממוצע של 4.91 נפשות במשק. גודלו של משק ממוצע מכלל משקי הבית עמד בשנת 2005 על 3.35 נפשות. מאז שנת 2001 חלה ירידה במשקל משקי הבית שבהם נפש אחת (מ- 17.7 ל- 16.9). במשקל המשקים שבהם 2-3 נפשות, נצפית מגמת עלייה מאז שנות התשעים.

מרבית בני 65 ומעלה בישראל - 633.3 אלף איש - גרים במסגרת של משקי בית פרטיים (שאינם מוסדות). כרבע מהם גרים לבד. בשנת 2005 היו התגוררו כעשרת-אלפים בני 65 ומעלה במשק בית עם אדם אחד נוסף, שאינו קרוב משפחתם (לרוב מטפל), פי שניים ממספרם בשנת 1998.   

הרשעות, חינוך ומזון

• מספר תיקי החקירה שנפתחו ב-2005 במשטרה מגיע לכ-500 אלף - ירידה מתונה לעומת שנה קודמת. מרבית תלונות הציבור שהופנו למשטרה והביאו לפתיחת תיקים הם כלפי עבירות רכוש (בעיקר גניבות) - 55%, בנושא סדר ציבורי (בעיקר איומים) - 22%, וכלפי גופו של אדם - 10% בקירוב.
  

• מספר ההרשעות הגיע לשיא בשנת 2002, ומאז חלה ירידה הדרגתית. 39,500 הרשעות הושגו בשנת 2004, כשליש מהן תוצאות של עבירות כלפי הסדר הציבורי, כחמישית כלפי גופו של אדם, כחמישית כלפי הרכוש ו-17% מההרשעות הן ביחס לעבירות כלפי המוסר.  
  

• בין השנים 2000 ו-2005, בעקבות שיפור בדלקים ובמנועי הרכב, חלה ירידה ניכרת בפליטת חומרים רעילים, כגון: תחמוצות גופריות, פחמימנים, חלקיקי אבק מרחף ועוד. בפליטות של גזי חממה נרשמה דווקא עלייה.
  

• נרשמה עלייה בכמות השפכים המטופלים במכוני טיפול בשנת 2005: 431 מיליון מ"ק בשנת 2005 לעומת 403 בשנה הקודמת.
  

• מפלס ים המלח ממשיך לרדת בקצב של כמטר בשנה. נכון לדצמבר 2005, הוא עומד על 418.53- מטרים.
  

• כ-36 אלף איש הגישו ב-2005 מועמדות ללימודי תואר ראשון, 58% מהם התקבלו ללימודים. 18 אלף הגישו מועמדותם ללימודי תואר שני, 63% התקבלו.
  

• ב-97% מבתי-הספר בחינוך הערבי לומדים עברית, אך רק ב-9% ממוסדות החינוך העבריים לומדים ערבית. שיעורי תנ"ך ניתנים ב-92% בבתי-הספר עבריים, במקביל ל-76% לימודי קוראן בבתי-הספר הערביים. אומנויות לומדים יותר בחינוך העברי, אך בלימודי תקשורת - המצב הפוך.

  
  

• 3,609 קילו-קלוריות לנפש ליום עמדו לרשות הציבור בשנת 2005, כאשר שליש מקורם מדגנים ומוצריהם, 20% משמנים ושומנים, 15% מפירות וירקות, 10% מבשר ו-9% מחלב ומוצריו. לנפש אחת עמדו באותה שנה: 260 ק"ג ירקות, 158 ק"ג פירות, 128 ק"ג דגנים ומוצריהם, 185 ליטר חלב, 48 ק"ג תפו"א ועמילנים, 21 ק"ג סוכר וממתקים, 66 ק"ג בשר, 6 ק"ג דגים ו-241 ביצים.
  

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתבססים על סקרים שנערכו בקרב משקי בית ומשפחות. הם אינם כוללים את אוכלוסיית הקיבוצים, המוסדות, מעונות הסטודנטים והבדואים בדרום, שאינם גרים ביישובי קבע.