תשכחו מאיום דמוגרפי

בשורה מרעישה: לאחר היציאה מעזה יש רוב יהודי ברור ומוצק של 67% מערבית לירדן. בניגוד לטענת הממסד הדמוגרפי, הרוב מובטח לטווח הארוך לאור הירידה בגידול האוכלוסיה הערבית ביו"ש (1.8%), העלייה בגידול האוכלוסיה היהודית בישראל (2.1%), המימדים הגדולים של ההגירה השלילית הערבית מאז 1950 והמשך העלייה מאז 1882. ניצחון החמאס מאיץ את ההגירה השלילית הערבית (במיוחד אצל פקידי הרשות ומשפחותיהם), והקצנת האנטישמיות בצרפת ובברית-המועצות לשעבר מאיצה את העלייה.

הממסד הדמוגרפי בישראל מתבסס על תחזית הלשכה לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית (למס"פ) שנערכה ב-1997, לפיה יש כיום ביו"ש 2.4 מיליון פלסטינים, למרות שהתחזית מתנפצת מול מציאות של 1.4 מיליון בלבד. הלמס"פ טענה לגידול אוכלוסין דמיוני של 170% תוך 14 שנים (2004-1990), מ-1.5 מיליון לפי הלשכה לסטטיסטיקה הישראלית ל-3.8 מיליון לפי הלמס"פ, ואף דמוגרף לא קם. מה מקור פער המיליון? מחקר אמריקני-ישראלי, שהוצג ב"כנס הרצליה" על-ידי בנט צימרמן מקליפורניה, מוכיח שתחזית הלמס"פ מופרכת מדי שנה על-ידי הנתונים בשטח. כמה דוגמאות:

• 325,000 פלסטינים תושבי חו"ל כלולים בתחזית הלמס"פ מ-1997, לפי ראש הלמס"פ ב-26 בפברואר 1998. הדבר דומה לספירת 800,000 הישראלים המתגוררים בארצות-הברית.
• 210,000 ערביי ירושלים נספרים פעמיים - כערביי "הקו הירוק" וכערביי הגדה.
• 300,000 תינוקות לא נולדו מעולם, כפי שעולה מהשוואת תחזית הלידה של הלמס"פ מ-1997 למסמכי הלידה בפועל של משרדי הבריאות והחינוך הפלסטינים.
• 236,000 פלסטינים (נטו) היו אמורים להגר אל שטחי הרשות בין 1997 ל-2003 לפי תחזית הלמס"פ, בעוד שבפועל 74,000 (נטו) היגרו משטחי הרשות באותה תקופה (פער של 310,000).
• 105,000 פלסטינים קיבלו תעודות זהות ישראליות מ-1997 וגם הם נספרים פעמיים.
  

ועדת הבחירות הפלסטינית מדווחת על כ-760,000 בעלי זכות בחירה ביו"ש, המלמדים על כ- 1.4 מליון (ולא 2.4 מליון) תושבים. כלומר, משרדי הבריאות והחינוך וועדת הבחירות הפלסטיניים מתעדים הפרזה של 70% בתחזית הלמס"פ, המהווה בסיס לאומדני הממסד הדמוגרפי בישראל. 

כיצד זה "נעלמו" מיליון פלסטינים? 

ד"ר ניקולס אברסטד, הדמוגרף המוביל בוושינגטון שהשתתף ב"כנס הרצליה", שיבח את המחקר: "המסקנות הגיוניות ומשכנעות ביותר, המחקר החדש תפס את הדמוגרפים ישנים בשמירה", אמר. ואכן, הממסד הדמוגרפי מתעלם מהירידה המהירה בריבוי הטבעי בעולם השלישי, המוסלמי (1.9 ילדים לאשה באיראן) והערבי (2.9 במצרים). הממסד אינו ער לדיווחי משרד הבריאות הפלסטיני על ההתפתחויות המביאות לירידה בריבוי הטבעי הפלסטיני: העמקת תכנון המשפחה (52% מהנשים הנשואות משתמשות באמצעי מניעה), עלייה בגיל הנישואים ובשיעורי הגרושים, הרחבת מערכת החינוך, עליית המודעות לקריירה הנשית והמעבר הדרסטי מהכפר אל העיר.

הממסד הדמוגרפי נוטה - כבר מאז 1948 - להמעיט בריבוי הטבעי היהודי ולהפריז בערבי, לזלזל בפוטנציאל העלייה ולהתעלם מההגירה השלילית הערבית. לדוגמה, הפריון היהודי בחמש השנים האחרונות (2.7 ילדים לאשה) גדול מהתרחיש הגבוה ביותר של תחזית הלמ"ס הישראלית, ואילו הפריון של ערביי ישראל (4 ילדים) מתקרב לתרחיש הנמוך ביותר של הלמ"ס. לפי תחזיות אונר"א, יצנח פריון ערביי יו"ש מ- 5.4 ילדים לאשה ל- 3.24 ילדים. בשנות ה-80 טעה פרופסור דלה פרגולה בהערכת מספר יהודי ברית-המועצות (50%) וטען שלא היה סיכוי לעלייה מסיבית משם. היום הוא משתמש בתחזית הלמס"פ (בניכוי ערביי ירושלים) כמקור לאומדניו (שנתון "הוועד היהודי האמריקני", 2003). אילו היה מתבסס על נתוני הלמ"ס (2.1 מיליון ב-1997), לא יכול היה - מבחינה מתמטית - להגיע ל-3.4 מיליון ב-2004, כפי שהוא טוען.

פרופסור ארנון סופר טען באפריל 2004, בהרצאה במכללות הצבאיות, שמספר הפלסטינים ביש"ע הוא 2.8 מיליון. בחוברת שפרסם באוקטובר 2004 עלה המספר ל-3.8 מיליון, אך בנובמבר ירד שוב ל-2.8 מיליון בחוברת נוספת שפרסם. בדיון שנערך באוניברסיטת חיפה במאי 2005 הוא נע מ-3.4 מיליון ל-3 מיליון, ובמאמר שפרסם ב-ynet ב-24 בינואר חזר ל-3.7 מיליון.

המאכלת הדמוגרפית, מתברר, אינה מונחת על צווארנו. ב-1900 היוו היהודים 8% מערבית לירדן, ב- 1948 48% והיום 60%. ללא עזה קיים רוב יהודי יציב וארוך-טווח של 67% ב"קו הירוק" וביו"ש. רק הגירה חיובית פלסטינית - ליו"ש ומשם ל"קו הירוק" - תשנה לרעה את המאזן הדמוגרפי. החלטות מדיניות הרות גורל חייבות להתבסס על עובדות ולא על תחזית הלמס"פ, לא על בדיקה שטחית ולא על הנחות דמוגרפיות המנותקות מן המציאות. 

יורם אטינגר, מומחה לענייני המזרח-התיכון וארצות-הברית ולשעבר הקונסול הכללי בניו-יורק, שימש כראש הצוות הישראלי במחקר הדמוגרפי