החטא הקדמון של יוסי מזרחי

החל מאמש, יוסי מזרחי הוא המאמן החדש של בית"ר ירושלים. ההליך היה מהיר: ולדימיר שקלאר, האיש הממונה מטעם ארקדי גאידמק על ענייני בית"ר ירושלים, פנה לג'קי בן-זקן, הבעלים של מ.ס אשדוד, וביקש שיאשר לבית"ר לנהל משא ומתן עם המאמן. בן-זקן ביקש וקיבל פיצוי - הרי הוא נאלץ להיפרד באמצע העונה ממאמן מוערך - ונתן אור ירוק לעיסקה. מזרחי סיכם את תנאיו בבית"ר ירושלים, והחל לעבוד בתפקידו החדש מיד לאחר החתימה.

בעבור חופן דולרים

לצד הרבה שיאים חדשים, העידן המקצועני בכדורגל העולמי הביא עמו גם כמה רעות חולות. אחת מהן היא חוסר הנאמנות המוחלט לסמל, זולת לסמל שעל השטרות. אבל גם בג'ונגל הזה, שקיבלנו על עצמנו בשתיקה – ושהורס, ועוד יהרוס, את הכדורגל - מוכרחים להיות כמה כללים. אחרי הכל, אנחנו עוסקים בספורט. וספורט, עוד לפני שהוא מתורגם לאיצטדיונים מלאים, זכויות שידור, מרצ'נדייז ועוד, הוא קודם כל ערך. ערך של תחרות, של פייר-פליי, משהו שאמור להיות גדול מהחיים.

בלהט הכסף הגדול שסובב ומסובב את הכדורגל העולמי, אפשר כמעט לשכוח שאהבה לכדורגל עשויה מחלומות, מאגדות. הנה למשל אגדה יפה ומודרנית על בחור וולשי צנום שלמרבה השמחה עדיין משחק כדורגל: כשריאן גיגס היה בן-עשרה, ניתן לו לבחור בין הופעה בנבחרת וולס, מכורתו, לבין הופעה בנבחרת אנגליה. נדמה שאין צורך להסביר את הפער בין השתיים - הוא גדול יותר אפילו מזה שבין אשדוד לבית"ר - אז אציין רק שהופעה במדי נבחרת אנגליה משמעותה (כמעט בהכרח) חוזה משופר, אפשרות לרווחים גדולים יותר מפרסום, תהילת עולם ועוד. אבל גיגס, בחור שקט, אמר רק את המשפט הנפלא הבא: "הייתי מעדיף לא לשחק כדורגל מימי מאשר לשחק עבור מדינה שאינה מדינתי".

ערך הערך

מה שנכון נכון, קיים הבדל מהותי בין גיגס למזרחי: גיגס הוא וולשי, בעוד שמזרחי הוא במקור בית"רי. אבל העיקרון זהה. יש דברים שלא עושים בשביל כסף, כבוד, תהילה או מעמד. זכותו של מזרחי לדאוג לאינטרסים המקצועיים והכלכליים שלו, אבל לו היה מודיע לשקלאר כי הוא מכבד את הפנייה, אבל יוכל להיענות לה רק בתום העונה, הוא היה עושה שירות נפלא לעצמו, לאוהדים - ולערכים שעליהם, לפני מיליוני שנים ודולרים, היה בנוי המשחק הנפלא הזה.