שתף קטע נבחר

העבודה מציגה: חולה, גוסס, מת

לאן שמפלגת העבודה לא תפנה, היא תיפול למלכודת: אם תצא מהממשלה, תתייבש. אם תישאר – תתבייש. במצב של אובדן דרך ותקווה, הופכת העבודה שוב למפלגה עם בעיות נשימה קשות. אז כמה פעמים ניתן להחזיר גוסס לעמוד על רגליו?

מפלגת העבודה מבולבלת. מפלגת העבודה מפוחדת. מפלגת העבודה מלאה באג'נדות, אבל חסרה כיוון. מפלגת העבודה כבר לא יודעת מה היא. הבוקר (א'), מפלגת העבודה היא מפלגה טיפולית, שעושה את דרכה אל עתיד לא ברור, עם יותר מדי בעיות על הראש, ומעט סיכויים להחלים. זו מפלגה עם הרבה מצפון, אבל עם מעט מאוד מצפן.

 

לאן שלא תפנה, היא תיפול למלכודת: אם תצא מן הממשלה, תתייבש. אם תישאר – תתבייש. סכיזופרניה מהולה בוורטיגו. לא פשוט. 

 

"אני לא מכחיש את זה שהמפלגה במצב מאוד מאוד קשה", אומר מזכ"ל העבודה, השר איתן כבל, אולי המזכ"ל האחרון של המפלגה הזאת. "זה אחד הרגעים היותר קשים בתולדות מפלגת העבודה. זה לא רגע קשה משום שלא התמודדנו בעבר עם מצבים כאלה. כבר היה לנו מאבק על כניסה לממשלה שישבו בה ליברמן וגנדי ז"ל. היה מאבק, וישבנו. אלא שהפעם, בשונה מן העבר, המפלגה במצב מאוד קשה מבחינת ההתנהלות הפנימית שלה. וזה עושה את כל ההבדל".

 

מרכז מפלגת העבודה יידרש הערב להכריע: דא ליברמן או נייט ליברמן. אין מצבי ביניים. על אף העובדה שאפרים סנה ניסח הצעת החלטה שתשאיר פתח מילוט מזרועותיו החובקות של ליברמן, ברור לכל כי אין בסעיף המבטיח בחינה מחדש של הישיבה עם ישראל ביתנו בממשלה במהלך השנה הבאה ולא כלום. הבחירה הערב היא בין שחור ללבן, בין לצאת ללהישאר. מבחינת כמה אנשים, זו בחירה בין טוב לרע. לא פחות.

 

על כן, אין בהבטחות עתידיות כדי לרכך את המכה לאותם אידאולוגים שחושבים שלשבת עם ליברמן בממשלה שווה ערך להרמת ידיים מוסרית וערכית, לכניעה פוליטית שפלה. אם העבודה תשאר, היא תשאר עם ליברמן, וזה אומר הכל. אם היא תצא...טוב, במקרה הזה לא לגמרי ברור מה יקרה.

 

במצב הזה, של חוסר אונים ושל תסכול מתמשך, של אובדן דרך ותקווה, הופכת העבודה שוב למפלגה עם בעיות נשימה קשות. כמו מידי שנה, היא נותנת לסביבה את התחושה שהיא נגמרת, שהיא הופכת לאותו חולה במסדרון שמונשם על ידי מכשירים.

 

היא נותנת את התחושה שמכות חשמל כבר לא יעזרו כאן. כשעמיר פרץ נבחר, אמרו שזו ההתעוררות האמיתית, החזרה לחיים. אותו הדבר קרה גם כשאהוד ברק חטף את המיקרופון מידיו של משה שחל במרכז המפלגה לפני כשנתיים. אמרו גם אז שזו התעוררות, תחיית המתים. אמרו שזו שירת הברבור של שמעון פרס.

 

אלא שלא ברור כמה פעמים ניתן להחזיר גוסס לעמוד על רגליו, וכמה פעמים אפשר להסתמך על מכות חשמל פתאומיות, שיחזירו בר מינן אל בין החיים. הטריק הזה הפך למשומש בשנתיים-שלוש האחרונות. יותר מדי רופאי פלא נפנפו בו, השתמשו בו לצרכיהם. ובינתיים, החולה התאושש, ושוב נפל למשכב, ולא ברור כלל אם הוא רוצה עוד לקום. "הבעיה היא", מודה המזכ"ל כבל, "שהמפלגה הזאת איבדה את הדבק שלה, את היכולת להידבר האחד עם השני. ויותר מכל, אין יותר כללי משחק. ובמקום שאין יותר כללי משחק...". כבל משתתק.

 

במצב כזה הכל נגמר?

 

כבל שותק, מעשן ושוקל מילים. "במצב כזה", הוא אומר לבסוף, "העסק הולך להתרסקות. וזה בכלל לא משנה מי יוביל את המפלגה. הגענו למצב שבו שום דבר כבר לא יכול לעזור כנראה. זה תהליך שנמשך הרבה שנים, והוא התעצם בעשור האחרון. בעצם, זה קורה מאז רצח רבין. כבר היו פילוגים בעבר, אבל אלה היו פילוגים שבאו מתוך עוצמה. המפלגה היתה חזקה, הבסיס הציבורי שלה היה חזק.

 

"אבל היום, אין לה כלום: יש בה מאבקים פנימיים, וגם הבסיס שלהם, הכלכלי והציבורי, מעורער. בין רבין ובין פרס היו מאבקים קשים מאוד, אבל הם היו מאבקים שנבעו מתוך עוצמה. היו לנו ארבעים מנדטים ויותר. היום, יש לנו 19 מנדטים, ושישה או יותר אנשים רואים עצמם מועמדים לראשות המפלגה. בליכוד, מהקמת המדינה ועד היום הנהיגו אותה 4 אנשים: בגין, שמיר, נתניהו ושרון. אם אתה מסתכל אצלנו, היו עשרה. אם אתה עושה חשבון, מ-96' עד היום היו חמישה: פרס, ברק, בן אליעזר, מצנע ופרץ. אתה מבין? ככה אי אפשר לבנות מנהיגות, ואי אפשר לבנות מנהיג. ואז, ברגע שיש מנהיג, הוא בסך הכל חניך תורן. עד הפעם הבאה".

 

סרבני איחוד

לאור מצבה הקשה של מפלגת העבודה, וההבנה במערכת הפוליטית כי מספר המפלגות יהיה חייב להצטמצם בעתיד, נמשכים הדיבורים בימין ובשמאל על איחודים ועל הרחבות למיניהן. בעבודה ובמרצ מדברים על זוגיות, וגם באיחוד הלאומי-מפד"ל כבר מגששים ובוחנים אפשרויות. הרב בני אלון אמר כי כבר היום ישנם דיבורים עם אנשים שונים, אפילו בדיקות מעמיקות.

 

בשמאל לא ממהרים להתחבר. בעבודה יש לא מעט שהיו שמחים לבלוע את האחות הצעירה והפרועה, אבל שם דווקא נזהרים ובורחים מרעיונות כאלה. ח"כ חיים אורון, אחד האנשים החזקים במרצ ובקיבוצים בפרט, אומר שהדיבורים על איחוד עם העבודה הם לא רלבנטיים.

 

"מי שרוצה לעשות דברים כאלה, לא עושה את זה כך. אין כרגע שום סיבה, עילה ואין גם עיתוי. העבודה בממשלה מאבדת את דרכה. אני לא חושב שחיבורים פוליטיים זה מתכונת לפתרון בעיות. אני לא מכחיש את הבעיות של מרצ, אבל המגרש של מרצ ברור. אם היה מהלך רציני מאחורי הדיבורים על האיחוד, איפה עמיר פרץ היה אחרי הבחירות האחרונות? הצענו לו ללכת למשא ומתן קולאיציוני יחד. היינו יוצרים איתו שותפות אמת, אבל הוא לא רצה. ועכשיו, הוא לא יודע מה עוד לעשות, אז הוא עושה כל מיני ספינים כאילו שהוא רוצה לחבור למרצ. אבל זה אפילו לא ספין. זו תנועה לקראת ספין".

 

כדאי לשים לב...

...המיני-מונולוג הבא מצוטט מתוך פיו של אחד האנשים הקרובים ליו"ר מפלגת העבודה, עמיר פרץ. "אני לא אופתע אם אהוד ברק ינצח בבחירות הבאות", אומר המקורב לפרץ. "לי אין ספק כי היום, ברק הוא האיום היחיד על עמיר פרץ. לא עמי אילון ולא אבישי ברוורמן. כרגע, אף אחד לא יכול לנצח את עמיר, כי המחנה שלו מורכב מאנשים מכל מיני שכבות וקבוצות. הוא לא ניזון רק מההסתדרות.

 

"ההסתדרות זה רק חלק קטן. עמיר הצליח לחדור לתוך מפלגת העבודה. ועדיין, זה נראה לא טוב עבור עמיר. הוא במצב קשה מאוד, ואי אפשר לקחת מברק את מה שיש לו. אלה פני הדברים. נצטרך להתמודד עם זה".

 

...לברית הזוגיות. ח"כ לשעבר, רוני בריזון, עקב אחר חזרתה לכותרות של ברית הזוגיות, וכמי שהיה אבי הברית הזו, לא יכול היה שלא להתרגז. "לא היו לי ציפיות גדולות מאדון ליברמן ומאנשיו", הוא אומר. "אבל בכל זאת התרתחתי. הרתיחו אותי הבטחות החינם האלה של ליברמן. ליברמן מתחכם עם 400 אלף איש שלא יכולים למצוא פיתרון, וצריכים להוציא הרבה מאוד כסף כדי להרשם בקפריסין.

 

"ליברמן מנדנד את הנושא מול האף של האנשים האלה, ואין לו שום כוונה להעביר את זה. הרי הוא ידע מה יקרה. הוא העלה את הנושא כדי להפיל אותו. על מזבח הפוליטיקה הקטנה, ליברמן חיסל את העניין הזה. הוא נתן ל-400 אלף איש תקוות, רק כדי לקחת מהם את התקווה הזאת שוב. הוא לא התעקש על הנושא הזה אפילו דקה. אם הוא היה רציני לגבי הנושא הזה, הוא יכול היה להתעקש, כמו שהוא התעקש על נתיב".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
כבל. "אכן קשה"
צילום: ירון ברנר
צילום: ניב קלדרון
פרץ. אובדן דרך
צילום: ניב קלדרון
צילום: צביקה טישלר
בריזון. "התרתחתי"
צילום: צביקה טישלר
מומלצים