רוצים לברוח, לא יודעים איך

הנסיגה עוד תגיע, אך לא ידוע מתי ואיך. הנשיא בוש אולי מתלבט, אבל העם האמריקני כבר החליט: הבוחרים האמריקנים שהלכו לקלפיות לפני כחודש הצביעו בעד נסיגה אמריקנית מעיראק - הם הכניסו לסנאט ולבית הנבחרים כמעט כל מי שתומך בה. לכן, גם אם בוש מוכן להילחם עד קץ הדורות, הוא יהיה חייב להסיג בתקופה הקרובה חלק ניכר מחייליו מעיראק. אחרת, ברור לו, הוא מעניק את הבית הלבן כמתנה למפלגה הדמוקרטית בבחירות הבאות לנשיאות, שייערכו בעוד שנתיים.

בוש יודע שהדמוקרטים, השולטים כבר בקונגרס, ייסוגו מעיראק בלי להתעכב יותר מדי. כך שלמעשה השאלה אינה אם צבא ארה"ב ייסוג, אלא איך הוא עושה את זה מבלי להשאיר במדינה אנרכיה מזוינת ומלחמת אזרחים שתערער את היציבות במזרח התיכון כולו. זו למעשה השאלה שעליה מנסה ועדת בייקר-המילטון לענות.

הוועדה הבין-מפלגתית רבת היוקרה הגישה בצהריים (ד') את מסקנותיה לנשיא, והערב תפרסם אותן בציבור. בינתיים, די במה שכבר הודלף מתוך הדו"ח שחיברה כדי לשרטט את מתווה הנסיגה שעליו ממליצים חבריה. מעניין לראות עד כמה המתווה הזה דומה לתוכנית הנסיגה מלבנון שהציע אהוד ברק לבוחריו, שנה לפני שצה"ל הסתלק בחופזה מאזור הביטחון בדרום לבנון. באותו אופן, לא יהיה זה מופרך להניח שאם וושינגטון תאמץ את מתווה הנסיגה של בייקר-המילטון גם התוצאות בעיראק יהיו דומות.

70 אלף יועצים במקום 140 אלף לוחמים

האמריקנים חוששים, ובצדק, שהסגת כוחותיהם מעיראק תהפוך את מלחמת האזרחים שכבר מתנהלת בין העדות בעיראק למרחץ דמים טוטאלי, שיפרק את המדינה. מלחמה כזו תגרור באורח כמעט ודאי גם את המדינות השכנות לעיראק להתערב לטובת בני דתם ועדתם - האיראנים יתערבו לטובת השיעים, ערב הסעודית וסוריה לטובת הסונים, וטורקיה תפלוש לחבל הכורדי כדי למנוע הקמת מדינה כורדית עצמאית. יתרה מזאת, עיראק תהפוך לחממת טרור אזורית של האיסלאם הרדיקלי על כל פלגיו - דבר שיסכן את המשטרים הערבים המתונים וכמובן גם את ישראל.

אי לכך ועדת בייקר-המילטון מציעה שלא לפעול בחופזה. בדומה לברק בשעתו, שתיכנן להעביר את השליטה באזור הביטחון לכוחות צד"ל אחרי יציאת צה"ל, הוועדה האמריקנית מציעה להזרים בתוך תקופה קצרה לעיראק אלפי יועצים ומדריכים צבאיים אמריקנים, שיאמנו את יחידות הצבא והמשטרה העיראקיות. הנחת הוועדה היא שבתוך שנה-שנתיים יוכלו הכוחות האמריקנים להעביר את האחריות לביטחון לידי הכוחות העיראקיים שיהיו חזקים ומאומנים מספיק כדי למנוע את מלחמת העדות.

הוועדה מציעה כי תוך כדי הכשרת כוחות הביטחון והניסיון להביא לשיתוף פעולה פוליטי בין מנהיגי השיעים לבין הנהגת הסונים, יתחילו האמריקנים - כבר ב-2007 - לצמצם את כוחותיהם במדינה. לשם כך יפסיקו חיילי ארה"ב ומדינות הקואליציה לפעול ככוח שיטור ולחימה בטרור ובגרילה בכל שטחה של עיראק. הם יתמקדו רק במשימות האבטחה החיוניות ביותר: הגנה על בארות ומתקני הנפט, מרכז בגדד ("האזור הירוק") שבו מצויות השגרירויות הזרות, משרדי הממשלה והנשיאות, וכמובן - השגרירות האמריקנית, מפקדת הכוחות האמריקניים, נמל התעופה של בגדד והאזור הכורדי שנהנה משקט ופריחה.

כיום מוצבים בעיראק כ-140 אלף חיילים אמריקנים, ועוד כ-20 אלף חיילים ממדינות מערביות אחרות, בעיקר בריטניה. אחרי שינוי ההיערכות, בסוף השנה הבאה, יוכל הצבא האמריקני להוציא מעיראק את מרבית היחידות הלוחמות שלו, בסגר גודל של כ-15 חטיבות. רוב החיילים יחזרו הביתה וחלקם יוצב במדינות המפרץ בעלות בריתה של ארה"ב. בעיראק יישארו רק כ-70 אלף יועצים צבאיים ואנשי לוגיסטיקה לתקופה של כ-3-5 שנים, עד שעיראק תעמוד על רגליה.

מחכים לוועדות נוספות

מעבר לתוכנית הצבאית-מבצעית, חברי ועדת בייקר מבינים שבלי לנטרל את הגורמים הזרים הבוחשים בקלחת העיראקית, אין שום סיכוי להגיע לרגיעה ולפיוס לאומי בין העדות במדינה. לצורך כך ממליצה הוועדה לנשיא בוש "לסתום את אפו" ולהידבר עם איראן וסוריה. הוועדה טוענת שלאיראן ולסוריה יש אינטרס אסטרטגי ברור שארה"ב תיסוג מעיראק ושחיילים אמריקנים לא ישהו בסמיכות כה גדולה לגבולותיהן. לכן שתי מדינות סוררות אלה עשויות לשתף פעולה עם ארה"ב בכל מה שנוגע לנסיגה מעיראק. 

למעשה, איראן וסוריה כבר הודיעו שהן מוכנות לכך. הבעיה היא שהנשיא בוש לא מוכן לדבר ישירות עם מדינות 'ציר הרשע'. כדי לעקוף סירוב זה מציעה ועדת בייקר לכנס ועידה בין לאומית בנושא עיראק, שבה ישתתפו מדינות האזור האחרות שיש להם עניין בנעשה במדינה. גם הצעה זו דומה להצעת ברק להידברות עם סוריה לפני הנסיגה מלבנון - הצעה שמומשה על ידי ראש הממשלה והנשיא קלינטון בשיחות שפרדסטאון, שכזכור, הסתיימו בכישלון מהדהד.

במסגרת הצעדים הדיפלומטים, כדי לחזק את המשטרים הערבים המתונים מול הרדיקאליזם שיגלוש מעיראק, וכדי לחזק את מעמדה של ארה"ב באזור, מציעה ועדת בייקר להאיץ את המאמצים למצוא פתרון של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני על פי המתווה הסעודי. הוועדה אינה מציעה ללחוץ על ישראל, ביודעה שהנשיא בוש ידחה רעיון כזה. עם זאת,  היא מניחה לפתחו אתגר, שיטפל בו כרצונו, ואם לא הוא – הנשיא שיבוא אחריו.

זו התוכנית - אין בה בשורות רבות והסיכויים לבצעה בהצלחה מועטים. חלק ניכר ממרכיביה כבר מתבצעים בשטח אבל התוצאות דלות: האמריקנים המאמנים את הכוחות העיראקים לא הצליחו עד עתה במשימתם. לא מפני שהכוחות העיראקיים לא למדו להילחם, אלא מפני שאין להם מוטיבציה ומשום שהממשלה המפעילה אותם חלשה. כוחות אלה נשמעים יותר למנהיגי המיליציות השיעיות מאשר לאמריקנים ולממשלה המקומית. הם אחראים לחלק ניכר מהרציחות במלחמת האזרחים ממש כשם שהסונים רואים בממשלה העיראקית אויב שמפעיל נגדם כוחות חמושים.

גם הרעיון להידבר עם איראן וסוריה שנוי במחלוקת. איראן תדרוש מארה"ב להניח לה בשאלת הגרעין כמחיר לאיפוקה בעיראק, ולסוריה אין השפעה רבה. למעשה, האמריקנים אינם תולים תקוות רבות במסקנות ועדת בייקר וממתינים למסקנותיהן של שתי ועדות אחרות – ועדת הפנטגון וועדת הבית הלבן – שיציעו מוצא יעיל מהסבך העיראקי.