שתף קטע נבחר
 

"התחסנתי"

"אתה מוזמן להבהיר בצורה חד משמעית", אומרת נינט טייב: "אני מחליטה על החיים שלי ורק אני מחליטה לגביהם". וההחלטות האלה כוללות להפסיק לחייך אל כל אחד ("פעם החיוך שלי היה תמים") והכי מסעיר – לפנטז על לעזוב את הארץ עם יהודה לוי אהובה לכמה שנים ("לחיות בשקט ולהוציא דיסק חדש ונקי מכל מה שאנשים יודעים עליי"). רגע לפני סיבוב ההופעות הראשון שלה, יובל אברמוביץ' הוציא מהמאמי הלאומית את האמת על החיים כנינט

 

 

את חצי השעה הראשונה של הפגישה עם נינט טייב הקדשנו לצפייה בסרט וידאו ביתי שערכתי מ־60 שעות של חומרים פרטיים (חצי מיליון דולר והקלטות יכולות להיות שלכם) לרגל מסיבת סיום העונה השנייה של "השיר שלנו". ואם פספסתם, כן, זה היה גילוי נאות.

 

נינט ואני חלקנו חדר איפור משותף וכמה עשרות SMSים בשנים האחרונות. עכשיו, כשזה מאחורינו, וכשאני נשבע את שבועת הצופים לשאול את כל מה שצריך, נחזור לסרט. הסרט מלווה את הפקת הסדרה החל מזכייתה של נינט בגמר ניצנים ("ראיתי את הרגע הזה עשר פעמים וזה עדיין מרגש אותי, למרות שכל כך השתניתי מאז"), דרך צילומי הפתיח לסדרה ("ביום הזה התחלתי את הדיאטה המפורסמת. אוי ואבוי, תראה איך נראיתי בשמלה הסגולה. זה לא אמיתי! תראה איזה חזה עצום היה לי!"), ובלא מעט שעות בדרך להופעות ברחבי הארץ. הנאיביות של הבחורה מקריית גת, אז בת 20 וקצת, שנחתה בלב תעשיית הבידור, משתקפת היטב באחד הרגעים שבהם סער בדישי והיא שרים בחדר ההלבשה, והיא בהתלהבות נינטית אופיינית פונה למצלמה ואומרת: "הוא יכתוב לי את התקליט, בעזרת השם" ("התכוונתי לזה בכל ליבי. זאת היתה נאיביות של מישהי שנכנסה לעולם לא מוכר", היא מסבירה היום). ברגעים הרומנטיים של הסרט היא נמרחת על "מאמי" (אז, רן דנקר) והוא נמרח מצידו על "נשמה" לסשן נשיקות וחיבוקים. בדקות האלה של הסרט היא יושבת לידי, מחייכת חיוך קטן ונבוך מתחת לשפתיים המרוחות באודם בוהק, שהפך לסמלה המסחרי, ושותקת.

 

אחת הסצינות היותר משעשעות לצפייה בימים אלה (תלוי כמובן לאיזה מחנה אתם שייכים) הוא פריים שצולם בקומזיץ לילי שבו נינט מזמרת להנאתנו את "האור שבחיי", לידה ישוב דנקר, לידו יהודה לוי ולידו אפרת בוימולד, כולם מחויכים ולא יודעים את שעתיד להתרחש בחייהם. מה שנקרא, מי היה מאמין.

 

לא צריך להיות מומחה, או להכיר מקרוב את טייב, כדי להבחין שמלבד 12 הקילוגרמים שהשילה בשנים האחרונות, היא גם השילה את החיוך התמידי שהיה על פניה, ולא מעט מהתמימות, הנאיביות והילדותיות שלה.

 

מה עבר לך בראש כשצפית בסרט?

 

"חשבתי על כמה שהתבגרתי. היום אני הרבה פחות אימפולסיבית מבעבר. אני הרבה יותר זהירה במה שאני אומרת, כי כל דבר מתפרש עקום והופך לכותרת. אני בעיקר פחות נאיבית".

 

וגם הרבה פחות מחייכת.

 

"אני עדיין מחייכת, אבל החיוך שלי היום מגיע ממקום אחר. פעם החיוך שלי היה תמים. חייכתי לכל אחד ונתתי אמון בכל אחד, אבל התאכזבתי. שיתפתי אנשים בדברים אישיים והם הפיצו את זה הלאה. אנשים משתמשים בשם שלי בלי לחשוב פעמיים. 'נינט קנתה אצלנו', 'נינט לא קנתה אצלנו', 'אני ונינט חברים'. יש הרבה חוסר כנות במה שקשור אליי. היום אני הרבה יותר בררנית עם האנשים שמתקרבים אליי. זה משהו שהשתנה אצלי מהקצה אל הקצה ברמה מפחידה".


"אני נמנעת מלקרוא עיתונים כדי לא להיכנס לסרטים". נינט (צילום: יניב אדרי)

 

מערכת היחסים של טייב את לוי בע"מ, שמתקיימת כבר תשעה חודשים, הפכה את השניים לזוג הכי לוהט במדינה, אבל בו זמנית גבתה מחיר נפשי מנינט ("אלה היו ימים מאוד מאוד לא קלים. מאוד מאוד. ותוסיף עוד מאוד. החיים שלי הפכו לטלנובלה לאומית"), וגם נגסה מהמעמד הבלתי מעורער שלה, נכון לאותם הימים. מי שהיתה בלב הקונצנזוס הישראלי וזכתה ל־400 טוקבקים בסגנון "נינט המאממת!!!1" בכל אייטם טיפשי שהתפרסם על אודותיה באינטרנט, הפכה בין לילה ל"מפרקת משפחות". גם העובדה שרזתה, שינתה לוק ופיתחה סוג של עצמאות הרגיזו לא מעט מהמעריצים שחשו מושקעים בהפיכתה למותג על, ולו בזכות השקל וחצי ששמו על משלוח ה־SMS הגורלי.

 

נכון להיום התגובות באינטרנט נחלקות לאוהדות ברמות קיצוניות, מול כאלה המלאות שנאה ואיחולים לבביים שתיעלם לנו מהרשתית. יש גם שטרחו והקימו אתרי אינטרנט עמוסי בדיחות אנטי־נינט. למרות החוסן הנפשי שהיא מנסה לפתח, ישנם לא מעט דברים ש"מביאים לה את הסעיף", אם להיות נאמנים לסגנונה. בעיקר הזלזול והתפיסה כאילו טייב היא בובה שנשלטת על ידי תאגידי ענק, טמירה ירדני ושאר גוזרי קופונים. למען השקט הנפשי היא נמנעת מלקרוא עיתונים, אין לה מחשב בבית, ואת הזמן הפנוי היא מבלה בכתיבת שירים ובקריאת ספרים במרפסת שמשקיפה אל הים. "פעם היה מעניין אותי לקרוא מה כותבים עליי. היום זה כבר ממש לא משנה לי. אני נמנעת מלקרוא עיתונים כדי לא להיכנס לסרטים. לצערי, הרוב מגיע ממקום עוקצני ואפל".

 

את רוצה להגיד לי בכנות שיום אחרי גזירת הפוני, שנעשה כדי שלציבור יהיה על מה לדבר, לא פתחת עיתונים?

 

"אנשים אפילו לא נותנים לי את השהות להתעניין במה כתבו עליי, כי ישר מתקשרים ומצטטים לי את מה שכתבו. שולחים לי לטלפון ציטוטים של מבקרים ותגובות נבחרות מהאינטרנט. אני יודעת שכתבו שנראיתי כמו דראגיסטית. זה הצחיק אותי. אם פעם הייתי נעלבת מ'נינט המכוערת' או 'נינט הדאבה' היום זה באמת לא מזיז לי. התחסנתי".

 

האחריות להגשים את הפנטזיה הציבורית של המאמי הלאומית כבר לא מטרידה את נינט. למרות מעמדה הסמי־ממלכתי היא משתמשת בלא מעט "פאקינג", "שיט" ומילים שלא ראויות לנסיכת SMSים. "אנשים מסביבי אומרים לי להתבטא יותר מעודן, ואני אומרת שככה אני מדברת. זאת אני ואני לא מתיפייפת", היא מסבירה שנייה אחרי ששחררה לאוויר את המילה "חרא". היא גם מרואיינת די נוחה, שאומרת כמעט כל מה שעובר לה בראש. לא מסננת את עצמה. למרות הכל, או בעיקר בגלל הפסטיבל סביב חייה, היא משתדלת להישאר היא. מצד שני, בעניין החיצוניות היא לא מוכנה להתחייב שהמהפך הגותי והפונינט שארך בינתיים ומסתיר לה את העיניים, הם השלב האחרון במהפך החיצוני שלה.

 

את קולטת שהפכת מגברת טרנינג בע"מ לאייקון אופנתי שגורמת לנשות ישראל לעשות פוני ולנעול נעליים אדומות?

 

"זה מצחיק, כי בימים לא כל כך רחוקים הטרנינגים של שוק הכרמל היתה אופנה מובחרת מבחינתי. הייתי יותר מלאה, והתביישתי ללבוש בגדים צמודים יותר. אגב, תמיד היה לי חוש לאופנה, רק שלא ידעתי ליישם אותו".

 

בין תפעול הפוני, פנים שבועיים ושטיפת השיער לשחור ("כבר בגיל 16 נהיו לי שערות לבנות. זה תורשתי אצלנו"), אימוני כושר עם ברוך, המאמן הפרטי ("לפחות שלוש פעמים בשבוע"), צילומים לעונה הרביעית של "השיר שלנו" ("אני לא איילת זורר, אבל אני מרגישה שהתפתחתי גם כשחקנית. אני מקווה למצוא זמן ללמוד משחק"), דחיית קמפיינים לאופנה ואיפור ("כרגע זה לא מתאים לי, אבל אני לא אומרת שלא אעשה את זה בעתיד") ואיסוף חומרים לדיסק הבא עלינו לטובה ("יש כבר חומרים שהתחלתי לגבש. אני מאמינה שהדיסק הזה יצא הרבה יותר מהר מ'יחפה'), עסוקה טייב בהכנות לסיבוב ההופעות שילווה את דיסק הבכורה. "אנחנו מגבשים בימים אלו את רשימת השירים, שרובם יהיו מהדיסק. טל פורר יהיה אחראי על הצד המוזיקלי והעיבודים וזה יהיה שואו של שעה וחצי".

 

"ים של דמעות" יגיע להדרן?

 

"יהיה, אבל בעיבוד אחר. יהיו עיבודים אחרים ומיוחדים לשירים, ואולי גם משהו באנגלית. זה יהיה מופע רוק אמיתי. אני ממש מתרגשת ולא מאמינה שזה קורה. הבמה זה המקום שלי. אני הולכת להשקיע את כל כולי בהופעה הזו".

 

והעובדה שמדובר בסיבוב הופעות עם קופות פתוחות מלחיץ אותך?

 

"ברור. תמיד יש את הספק שאנשים לא יבואו. יש לי חברים שאומרים לי 'מה את דואגת? את נינט!'. ואני צוחקת מזה. אנשים עושים ממני משהו מוגזם לפעמים. אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו".

 

יש שקט נפשי אחרי שהדיסק יצא?

 

"רגיעה נעימה. כן. בעיקר שאנשים אומרים כמה שהם אוהבים את הדיסק".

 

את מרוצה מהמכירות שלו?

 

"מבחינתי הוא הצלחה".

 

למרות שהיתה ציפייה שתמכרי מאה אלף עותקים?

 

"הדיסק מתקרב למכירות של 40 אלף עותקים ואני מרוצה מאוד. אתה יודע מה, גם אם הוא היה מוכר 2,000 עותקים הייתי מרוצה. הלב שלי שם".

 

את, שלא כמו מירי מסיקה, לא יכולה לשיר "אני באה אליכם" כי ישר כולם יראו מול העיניים את מרסל ויוסי טייב.

 

(צוחקת) "ידמיינו את מרסל מכינה את המטבוחה המפורסמת שלה. אני יודעת שזה המצב, ואני חייבת לומר לך בכנות שזה מאוד מעציב אותי. בגלל זה גם לא כתבתי הרבה לאלבום. ידעתי שכל דבר שאני אכתוב ישר אנשים ישליכו את זה על החיים האישיים שלי. הייתי רוצה למחוק לרגע את הכל מהראש של האנשים, שייקחו את הדיסק ויקשיבו לשירים בצורה נקייה. בא לי להגיד לאנשים: 'תעזבו אותי ותלכו למחוזות שלכם. אל תחפשו את רן, יהודה או נינט'".

 

נשמע כמו מלכוד.

 

"בטח שיש פה מלכוד. זה מאוד מתסכל ומעציב אותי. הייתי רוצה שזה יהיה אחרת. הייתי רוצה לכתוב שיר ושכל אחד יתחבר אליו מהמקום האישי שלו ולא יקשר את זה אליי".

 

אולי את צריכה לחזור לשיר קאוורים על הרוח, המים והאש?

 

"אולי אני פשוט צריכה לעזוב את הארץ לכמה שנים. לחיות בשקט ולהוציא דיסק חדש ונקי מכל מה שאנשים יודעים עליי".

 

זה מריח לי כמו מחשבה רצינית שמתבשלת לך בראש.

 

"כן".

 

מה כן?

 

"מתבשל. המחשבה של לעזוב חלפה לי בראש יותר מפעם אחת. אני אוהבת את המדינה ואת האנשים, אבל אני פשוט רוצה טיפה לנקות את העניינים. אני כמובן מדברת על נסיעה עם יהודה. בינתיים זה בגדר מחשבה. כיף לי להפליג עם המחשבות האלה בלילה. אתה יודע שלא הייתי בים ארבע שנים? אני לא יכולה ללכת עם בגד ים לים. זה משהו שחסר לי".

 

אז התכנון הוא שיהודה ישחק בהוליווד ואת תקליטי דיסקים לארץ?

 

"יהודה ישחק בהוליווד בלי שום קשר. הוא שחקן מדהים. חשבתי את זה הרבה לפני שהכרתי אותו. בינתיים זה ממש בגדר של ניצני מחשבה. זה לא יקרה מחר בבוקר, זאת גם לא עריקה, אבל זה מהדהד בראש שלנו. קודם כל אנחנו רוצים לעשות טיול ארוך באוסטרליה, אחר כך נמשיך לארצות הברית. אני רוצה ללמוד מוזיקה בחו"ל. זה משהו שרציתי לעשות מזמן. השקט שנקבל יהיה משהו נלווה. אבל שלא תהיה אי הבנה, זאת לא בריחה".  

 

הראיון המלא מתפרסם בגיליון "פנאי פלוס" החדש ובו נינט מספרת:

 

  • למה אביב גפן ויואב צפיר לא עובדים איתה על המופע,
  • האם היא משלמת עבור הבגדים שלה,
  • מי בכלל מחליט מה היא לובשת,
  • איך הגיבה לתגובות המטורפות על הפונינט,
  • על תאונת הדרכים שיהודה והיא כמעט עשו בעקבות מרדף של מעריצים,
  • ועוד..

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ערן לם
"תמיד היה לי חוש לאופנה, רק שלא ידעתי ליישם אותו" נינט
צילום: ערן לם
לאתר ההטבות
מומלצים