אם חשבתם לתומכם שהחתונה שלכם תהיה מפגן אהבה מטורף של ריקודים, אלכוהול , שמחה ותו לא, צר לי לאכזב אתכם, אבל נראה ששכחתם משהו. אמנם שמעתם ואף אמרתם את הקלישאה הרווחת בקרב מתכנני החתונות: "לי חשוב שיהיה תקליטן טוב... (פאוזה קלה) ואלכוהול טוב", אבל כמו שאתם ובטח האורחים שלכם יודעים, עם אהבה ומוזיקה לא הולכים למכולת, ובטח שלא נעשים שבעים ממנה בחתונה, בעיקר אם האורחים שלכם ישראלים צמאי דם ורעבי בשר.
אורח ישראלי ממוצע הוא לא אורח, הוא מנהל חשבונות. שנייה אחרי שאמר מזל טוב לזוג ולהורים, הוא מתחיל לבדוק איך הוא מחזיר לעצמו את מה שאבד לבלי שוב בכספת הנעולה. הוא שואל את עצמו בשיא הטבעיות אם הוא מקבל תמורה נאה לכספו. התמורה שהוא מצפה לה במקרה הזה היא אוכל, והרבה. לכן, זוג חביב, היכונו להוצאה הגדולה ביותר של החתונה: הקייטרינג.
הדילמה הראשונה לגבי האכלת ההמונים היא הגשה או מזנון (בופה). ובכן, זו דווקא דילמה פשוטה, והנה לפניכם פתרון קל ומיידי: קחו ליד יומן שנתי ומצאו את היום שבו חלה החתונה. אם החתונה לא חלה בין 1.1.1980 לבין 31.12.1989 - אל תבחרו בהגשה.
עכשיו כשאתם יודעים שאתם רוצים מזנון, הגיעה העת לצאת ולטעום. לשירותכם מספר עצות שינעימו לכם את חווית הטעימות ויובילו אתכם לבחירת הקייטרינג הנכון:
מחקרים מדעיים שנעשו בפיקוח מחמיר של תקנים גרמניים מוכיחים ללא צל של ספק כי תפוחי אדמה מהווים את המדד הטוב ביותר לקביעת טעם האוכל ואיכותו. אמנם נראה לכם שזהו ירק קל מאוד להכנה, ואתם מעדיפים להתמקד בפרגיות וברוסטביף, אבל היזהרו לכם. תפוח אדמה הוא אחד המאכלים שיכולים בביס אחד לא טוב לעשות לכם (או גרוע יותר, לאורחים שלכם) בפה הרגשה שאכלתם חול מריר. בקבוצה הזו , אגב, נמצאים גם ביצה קשה שלא קולפה עד הסוף ואגוזים. מומלץ שתקבעו לעצמכם כלל: לא היתה ולא תהיה מחילה על תפוח אדמה שעשה לכם בחילה.
אל תסעו לטעימות ביותר ממכונית אחת. מים גנובים ימתקו, אומר הפתגם הקלאסי, ואוכל שלא צריך לשלם עליו מעורר אצל היהודי הנודד ריגושים חזקים יותר מאלה שהוא מקבל בחדר המיטות, כנראה בגלל אלפיים שנות גלות ועוד 40 שנה במדבר, בהן נאלץ לאכול בצמצום. מכיוון שגם המשפחה וגם החברים שלכם כנראה יהודים, סביר להניח שכשתזכירו לידם את המילה טעימות, פתאום תגלו שרבים מהם מוכנים לבלות איתכם זמן איכות ולחוות דעה חסרת בסיס על סלט עגבניות השרי, בתמורה לארוחה חמה. כדי לחסוך מעצמכם עצות בלתי שמושיות ובושות, אל תגיעו לטעימות עם פלוגת טועמים. גבשו לעצמכם צוות קטן ומקצועי ככל האפשר, שיהיה מורכב מחבר טוב, אחד מהורי החתן ואחד מהורי הכלה.
בסופו של דבר, אתם בעצם מחליטים מה האורחים שלכם יאכלו בחתונה. אמנם אתם מאוד אוהבים סושי ונודלס למיניהם עם פלאפל בטטות לפתיחה ושוק עגל ברוטב פירות יער וקינמון למנה עיקרית, אבל אם 60 אחוזים מהאורחים שלכם הם נשים מעל גיל 60 ממעון קשישים בכרם התימנים, נראה שתצטרכו ללכת על משהו יותר חריף, עם חזות של קבב. אני באופן אישי הייתי בחתונה של דרום אמריקאים, שהקייטרינג היה על טהרת החלב, והאורחים אכלו שלושה מלצרים. זכרו, רוב האורחים שלכם באים לחתונה שלכם כדי לאכול ארוחת ערב. וכפי שאתם יודעים, דעת הקהל צועדת על קיבתה. אם האוכל יהיה טעים, אנשים יגידו שהכלה נראית מהמם ואם האוכל יהיה לא משהו אז יגידו שהחתן לא כל כך יפה. אז נכון, אי אפשר לרצות את כולם, אבל כדאי לפחות להשתדל.
משום מה נוטים החתן והכלה, ולעיתים גם חבריהם הטובים, להתנהג בכל הקשור לאוכל בחתונה באופן מעט תמוה: הם מכריחים את עצמם לא לאכול, על מנת שיוכלו להכריז על כך בגאווה מסוימת בסוף החתונה, כאילו יש איזשהו עונש לחתן וכלה שאוכלים בחתונה שלהם. תמיד תשמעו אותם ביום שאחרי – "אמרו לי שהאוכל היה משהו, אני אישית לא טעמתי כלום". ממש כמו בפעם הראשונה שניסיתם לצום ביום כיפור, נשברתם אחרי שעתיים וחצי ולא היה לכם אומץ להתוודות בפני החברים ונשבעתם שלא אכלתם כלום. כך גם כלה וחתן שבלי לשים לב "חטאו" ואכלו איזה פרגית או שתיים אבל לא יודו בזה לעולם. אני ממליץ לכם בחום דווקא כן לאכול מהארוחה שעלתה לכם לפחות 40 אלף שקל – או לפחות שיארזו לכם לקחת הביתה.
- רועי גזית הוא העורך הראשי של Hnet, פורטל מידע על חתונות
