| |
בדרך לרפובליקת הבננות
גם אם מבחינה כלכלית ישראל מתקדמת במהירות לליגה של מדינות המערב המתועשות, הרי שמבחינת השחיתות, שלטון ההון, הפערים החברתיים והגידול בעוני, אנו דומים יותר להגדרה המקובלת של רפובליקת בננות
כלי עבודה מרכזי בניהול אחריות חברתית הוא הדיווח. כדי לדווח, נדרש תהליך של איסוף נתונים ברורים, המספקים מידע חד-משמעי לגבי הביצועים המערכתיים בהתאם לאינדיקטורים ידועים, שנקבעו והוסכמו מראש.
על פי כל האינדיקטורים המוכרים והמוסכמים, מצבה של מדינת ישראל בכי רע. משנה לשנה מתרבות ההופעות של ישראל ברשימות השחורות, והיא תופסת מקום מחפיר בצמרת הרשימה של מדינות המתאפיינות בחינוך קלוקל, פערי שכר בלתי סבירים, התעמרות בעובדים, השתתפות נמוכה בשוק העבודה, תפוקה ירודה, גידול והעמקת העוני. בקיצור - מדינה כה מעוררת חמלה ורתיעה, שלא היינו בוחרים לחיות בה מרצוננו החופשי. ואכן, השבוע כבר התרבו קולותיהם של אנשים הנחשבים רציניים ושקולים בציבוריות הישראלית, שהודו כי גם אם אנחנו עוד לא ממש "רפובליקת בננות" - התואר הזה אורב לנו מעבר לדלת.
שלב עיקרי בדיווח החברתי הוא ניתוח הפערים וגיבוש דרכי פעולה לתיקון המצב. מערכת, שאיננה מכירה בקיומם של הפערים - או לחילופין מתעלמת ממשמעותם ומהשלכותיהם האפשריות - איננה יכולה לתקן את עצמה. כדי לעבור תהליך של תיקון הפערים, צריך להכיר באמת. ישראל איננה מכירה באמת.
מזה שנים רבות, ישראל מתנהלת כאילו ראשיה ואזרחיה מחקים את התנהגות שלושת הקופים הידועים - לא רואים, לא שומעים, לא מדברים - לא אחראים. ומה שכן נאמר - הוא בבחינת מלל עקר ושקרי.
היטיב להדגים את הגישה ההרסנית הזו עורך דין, המייצג את אחד החשודים הקשורים לפרשת הפשע התורנית - דווקא לא זו של רשות המסים, אלא זו שבעמותת ניל"י של ההסתדרות הלאומית. בהופיעו השבוע מול מצלמות הטלוויזיה, הודה עורך הדין - ברצינות תהומית ובכוונה מלאה - כי מרשו אכן שלח ידו אל 5 מיליון שקל, אבל הוא לא לקח פרוטה לכיסו, חלילה. הוא "נאלץ" לעשות זאת כדי להציל את משפחתו. וממי היה צריך האומלל להציל את משפחתו? לא מקלגסים רעים, שבאו להרגם, אלא מחובות ההימורים של האח המכור לקזינו. לכן, כך אמר עורך הדין, שנראה כאילו הוא מאמין בכל מילה - לכן יש לשחרר את האומלל מהמעצר.
עורך הדין הנכבד, שביטא את מחשבת העוועים הזו, יכול לככב בתחרות "פסוק השבוע" של מדינת ישראל. במדינה שבה מככבים השוחד, הקומבינה, הבלוף, העמדת הפנים, השטחיות, העולם התחתון, החיבוק האמיץ שבין ההון והשלטון והרדיפה אחר הרווח המהיר - במדינה כזו יכולים עבריינים לצפות, שעצם ההודאה בגניבה תיחשב להם כתיקון הפערים, והפרס שלהם צריך להיות שחרור מהיר מהכלא.
זהו התהליך שאותו מובילה מכבסת המלים הישראלית. חזון, מטרות, יעדים ושאר מילים גבוהות, שנשאבו אל העולם התאגידי מתחומי המוסר, נשאבות עכשיו מן העולם התאגידי אל העולם הפוליטי. אלא שתוך כדי שאיבה, מתכבסים כל המושגים הללו ומנוטרלת משמעותם העיקרית, שנועדה לשמש כמגדלור ומורה נבוכים אל דרך של שגשוג בר-קיימא.
וכך, למשל, אמרו השבוע לא מעט אנשים טובים בעקבות החקירות ברשות המסים, כי נוצר בקרבם משבר אמון חריף שכן במשך שנים הם "נותנים" חלק ניכר מכספם לרשות המסים, באמונה שלמה שהמדינה משתמשת בכספיהם לצרכי ציבור כנים והגונים.
האמת היא, שבמשך שנים - וכך יהיה גם בעתיד - "לוקחת" המדינה חלק ניכר מכספי האזרחים, מבלי לשאול את רשותם, ומי שקורא עיתונים ויודע מה קורה במדינה, אינו יכול להניח שהיא משתמשת בכספים אלו בכנות ובהגינות לצרכי הציבור. אילו אכן כך היה המצב, לא הייתה ישראל מגיעה לדירוגים המזעזעים בכל המדדים שצויינו בתחילת הדברים.
לכן, עוד לפני שאפשר לתקן משהו, צריך להסיר את המסכות, לעצור לרגע את ההצגה ולהודות באמת - המחזה אולי לא רע, אבל התרגום עלוב, העברית קלוקלת, שגיאות התחביר מזעזעות, השחקנים גרועים, האינטרפרטציה שטחית, התפאורה מתפוררת וצריך לעשות מעשה, כדי שהמערכת הזו תמשיך להתקיים.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
