הממשלה מאביסה את עובדיה בצפרדעים
כל עוד השרה תמיר לא מבטלת כליל את העסקתם של עובדי הקבלן, ומבקשת רק לפקח עליה, לא מדובר בחלוציות
"משרד החינוך יפקח על חברות הקבלן", הרעישו כותרות האינטרנט לשעה, ובכך חשפה השרה יולי תמיר את קלון משרדה. שורה של תחקירים שנערכו בשנה האחרונה עשו זאת לפניה, כשגילו שעובדי משרדה חשופים להעסקה פוגענית דרך חברות קבלן.
מברוק לשרה תמיר על החלוציות. אך האם לא עלה דעתו של אף אחד לשאול שאלה מתבקשת: מדוע בכלל להזמין שירותים מחברות קבלן וכוח האדם? מדוע לא להעסיק באופן ישר והגון את עובדי משרד החינוך? האם לא כדאי לנצל את דעת הקהל העוינת כלפי ניצולם של מיליוני עובדים בישראל ולעשות מעשה אמיתי?
החלטת השרה תמיר נבעה מאישור שנתנה הממשלה, להעלות הצעת חוק שמטילה אחריות לזכויות העובדים לא רק על הקבלן אלא גם על מזמין העבודה עצמו. ללא ספק יש בכך הזדמנות חשובה. אך חשוב גם לצנן את ההתלהבות, מאחר שזהו שינוי בערבון מוגבל. הוא בא רק להנציח את הזניית מעמד העובד במשק הישראלי, ולתת תוקף חוקי למצב בלתי סביר של ניצול.
הרעה החולה של שוק העבודה בישראל היא העסקה באמצעות גורם שלישי. קבלנים, קבלני משנה, חברות כוח אדם, מעסיקים שמכתיבים חוזים לא חוקיים, שהופכים אותם כביכול לחסרי אחריות לעובד - כל אלה הפכו להיות עובדה מוגמרת שעליה לא מערערים.
הכמות האדירה של מקבלי הבטחת הכנסה נוצרה כאן בשנות ה-90, כשהפועלים הזרים הפכו למרמס ולמקור להדפסת כסף עבור אלפי חברות כוח אדם. אז השתרשה הרעה החולה.
ברור שהקבלנים מתפרנסים מעובדים אלה, אך אם הם לא היו שם כגורם שלישי, לא היה ניצול.
ההבטחה לפקח על הזכויות תקנה שכר מינימום לעובד. אבל מהו שכר מינימום? האם הוא מאפשר לאדם לנהל חיי משפחה סבירים? לפני עידן הניצול, מנקים ופועלים היו יוצאים לפנסיה וממשיכים לחיות. איפה נמצא היום פועלים כאלה, שיש להם עתיד לאחר סיום המשמרת? מה יהיה גורלם של אלה שכל כמה חודשים עוברים מחברה לחברה, כחפץ עובר לסוחר?
תחת אחריות הישירה של תמיר נמצאת גם הטלוויזיה החינוכית, מערכת שמנצלת עשרות עובדים. לפני חצי שנה ניסו לפטר אותם, על מנת להחליפם באחרים. בעקבות מאבק איגוד מקצועי וציבורי, חלקם נשארו במשרותיהם.
אולם היום המצב חמור יותר. במקביל ליוזמה של תמיר ליצור מימד של אחריות כלפי עובדי משרדה, מתנהלים בימים אלה בטלוויזיה דיונים כדי למנוע את העסקתם הישירה של העובדים. הטלוויזיה החינוכית מנסה להחתים את העובדים על חוזה שמתנער מזכויות העובד. סגנית הממונה על יחסי העבודה במשרד התמ"ת עורכת בדיקה לגבי היוזמות המפוקפקות הללו של הנהלת הטלוויזיה. תמיר יכולה הייתה להורות על קליטת העובדים האלה, וכך הייתה משדרת חלוציות אמיתית.
אם השרה באמת חפצה בשמירת זכויות עובדים, עליה להתבונן בחצרות האחוריות של משרדה. היא היתה יכולה להפחית בהוצאות התקציב הציבורי אם הייתה מבטלת את העסקתם העקיפה של העובדים, והופכת אותה לישירה, כך שהכסף יושקע במשכורות לעובדיה. הודעה על כך שאין בכוונתה עוד לבזבז כסף על תיווך של מאעכרים, הייתה מתקבלת בתשואות אמת. אך כל עוד זה לא נעשה, מדובר בספין תקשורתי.
נסיונה של תמיר להציג עצמה כחלוצה, מעלה גיחוך במיוחד כשהיא עושה זאת ארבעה ימים לאחר אישור תקציב המדינה, שרוח נתניהו שורה עליו. תקציב זה פגע קשות בזכויות הפועלים, מובטחת בו הפרטה של חברות ממשלתיות. זהו תקציב שמרחיב את תוכנית ויסקונסין, ותמיר נתנה לו יד.
גם החלטת הממשלה בישיבתה האחרונה לא מוסיפה לה כבוד: כשהממשלה הטילה אחריות על מזמין העבודה, היא למעשה אישרה תוספת של עוד 3,000 עובדים זרים, מתנה לחברות כוח האדם וצעד של פגיעה במובטלים.
תמיר וחבריה היו צריכים להתגלות כחלוצים כבר בהצבעות על התקציב ובהחלטה הטראגית לגזול פרנסה מפועלות ישראליות. אך במקום זה, אחרי שאכלנו את כל הצפרדעים שהאביסה אותנו הממשלה בימים האחרונים, קיבלנו כותרת שווא לקנח בה.
לפנייה לכתב/ת 
