נא להזדיין בסבלנות, או: בשבחו של הסלואו
אני מאז ומתמיד ניהלתי את חיי בעצלתיים, בחיי בטלה נהנתניים. מבחינתי אין לאן למהר, אין מה להספיק, להשיג. החיפזון הוא לגמרי מן השטן. ספרים טובים שקראתי בזמן האחרון גרמו לי לרצות להפיץ הלאה את בשורת ההאטה
בלעתי את הספרים בשקיקה, אם כי לא ממש באיטיות. לזכותי ייאמר, שהגרגרנות הזו נבעה מעודף הזדהות והתלהבות.
אני מאז ומתמיד ניהלתי את חיי בעצלתיים, בחיי בטלה נהנתניים. מבחינתי אין לאן למהר, אין מה להספיק, להשיג. החיפזון הוא לגמרי מן השטן. אחרי קריאת הספרים התחלתי לחשוב איך אפשר להפיץ ולחגוג את סגנון החיים הנהנתני והאיטי. ספר כבר כתבו. אולי פסטיבל. בינתיים הכי מיידי זה לכתוב טור על הנושא.
אתם מתיישבים מול מועמד חדש, כמו בפס ייצור
ספיד דייטינג, למשל. אני די נוטה ללגלג על הרעיון הזה. יש לכם חמש דקות כדי "להתוודע" לאדם שמולכם ולנהל איתו סמול-טוק מינימלי. מה שמך, בן כמה, מה אתה עושה בחיים, מאיפה. שאלות שכל מי שאי פעם גלש בצ'ט מכיר, אם כי לגבי השם הסתפקנו בהתחלה ב"רווק/ה 33 חמוד/ה. אחרי שתמו חמש הדקות (אתם על סטופר), אתם קמים מהכסא ומתיישבים מול מועמד חדש, כמו בפס ייצור.
עכשיו אנחנו פוסלים אנשים בחמש דקות, כמו שופטים בתוכנית הריאליטי של חיינו. אבל למעשה, זה בדיוק מה שכולנו עושים על בסיס יומי, בעיקר בדייטים. זה טוב או רע? אנקוט עמדה ברורה וחד משמעית: לדעתי, זה רע, רע מאוד. אולי לא אנושי. אנחנו מפספסים אנשים על נקודות, מתייחסים אל האחר כסך הפרומונים שלו, פושטים ממנו את הנשמה, את התכונות ואת קווי האופי שהופכים אותו ליחיד במינו.
אבל למרות העמדה הברורה והחד משמעית שנקטתי, אני עומדת לסתור אותה עכשיו. הכימיקלים האחראים למשיכה מינית עוברים (או לא) כבר בדקות הראשונות להיכרות, והם חשובים ביותר ונמצאים בראש סולם העדיפויות שלנו. בלעדיהם, לא ייתכן קיום חיים תבוניים בין שני המינים. זה לא ממש אינטליגנטי מצידנו לחשוב כך, אבל ככה זה עובד. אם הגוף לא נדלק, הנפש והלב גם לא יצטרפו. ככה זה אצל רובנו.
למעשה, עשיתי איתו סלואו דייטינג
בתקופה שנהגתי להשתמש באתרי היכרויות לצורך רענון חיי החברה והאהבה שלי הכרתי בחור, נקרא לו גימל. וכמו גימל הפרסומאית המיתולוגית, הוא לא היה ממש יפית. אז בהתחלה, לא ממש התרשמתי, חיצונית. יהיו כאלה שזה הסימן שלהם לקום וללכת, אבל אני המשכתי לשבת ולפטפט איתו. ניהלנו שיחה לתוך הלילה, שהפך עד מהרה לבוקר. גיליתי אדם מדליק עם עולם עשיר ומרתק - וגם ששנינו חולקים אהבה גדולה מאוד לקולנוע, למוזיקה אלטרנטיבית וגם לטיפות המרות. למעשה, עשיתי איתו סלואו דייטינג: שפטתי אותו בדקה הראשונה (שלא לטובתו), אבל המשכתי לשבת איתו שמונה שעות שהפכו לקשר מקסים של שמונה חודשים. סוג הקשר היה חברי ונפשי ורוחני ופיזי, גם אם המשיכה המינית לא היתה בשמיים.
לצערי, לבי לא הצטרף לחגיגה. למרות שהיה לי מעניין וטוב וכיף ועברנו יחד תקופה נהדרת שאינני מתחרטת עליה, לא התאהבתי, ובסוף עזבתי. אני בטוחה שזה בגלל אותה הדקה הראשונה שבה לא מצאתי את הכימיה. בלי זה, אין אהבה. בלי H2o אין חיים.
באופן אישי לא הייתי בסדנת טנטרה, אם כי קראתי רבות על הנושא. יש לי רתיעה מתופעת הסדנאות למימוש עצמי בכלל, ולמישוש עצמי בפרט, אבל למעשה זה יופי של רעיון. לעשות אהבה לאט, בעיניים פקוחות, להביט לתוך עיניו של האחר. לא למהר אחר השגת הפורקן, לא לפספס את כל היופי שבדרך לשם. להתחבר בגוף, בנשמה, בלב, ברגש. האורגזמה לא נשללת, רק מושהית.
לצערנו או לשמחתנו, העסק עובד באופן מובן עם בן זוג בקשר ארוך. סלואו סקס לא עובד עם פרטנרים של קשרי האינסטנט, התיק-תק היכרויות של היום. נדמה לי שהיום יותר מאי פעם, אם יש מצב, נכנסים למיטה כבר בפגישה הראשונה. לא סיפור גדול, שום כללים של עשה ואל תעשה. זה נהוג, זה מקובל, זה בסדר. גבר ששופט לרעה אשה כזו, פשוט לא שווה אותה.
אבל בדרך כלל, סקס נמהר הוא לא כזה גליק גדול בשביל האשה. בפגישה הראשונה, כששניהם לרוב מבוסמים קלות או קשות, גם אם נדמה שהאשה חופשיה מעכבות ופתוחה לשלל תנוחות ותנועות, היא עדיין לא תהיה שם, עם כל הגוף והלב, והיא תתקשה לגמור. הכללים הפיזיופסיכולוגיים שונים אצל הגבר. ההצלחות המועטות תלויות בעיקר בפרטנר מתחשב, פתוח, סבלני ועדין, השולט ברזי גוף האשה. זה גבר סקסי! כמה גברים כאלה יש? וכמה נשים ישנן שנכנסות למיטה כשהן לגמרי שלמות עם "צו השעה"? מדובר בעולם אוטופי. בנוסף, וזה לא כלל שעובד תמיד, אבל סקס שמחכים איתו קצת מתאים יותר לקצב היכרות עם אדם חדש וגם יותר מרגש, כמו בסיפוק מושהה.
אחרי שעברת את משוכת הפרומונים-הורמונים-רינגטונים, אתה מתחיל להכיר את האדם שמאחוריהם. אבל כאן בדיוק רובנו הגדול כושל. אין מקום לסלואו לאב. ישר ממהרים להצהיר הצהרות, לבדוק רגשות, לנהל שיחת יחסינו-לאן, להיות זוג, להספיק את השעון הביולוגי, לעשות מה שצריך. ככה אנחנו מכירים בן אדם, במיידי, במהירות הבזק. צורת ההיכרות החפוזה הזו מותאמת לזמן המהיר שלנו. עידן הפאסט-פוד, הסלולרי, האינטרנט, אתרי ההיכרויות, ההורדות. אם דף אינטרנט עולה לאט (יותר מעשר שניות), אם שיר או סרט יורדים ביותר מיממה, אני מאבדת עניין, סוגרת ועוברת הלאה. התרגלנו למהירות הזו. בדיוק כך אנחנו לא נותנים צ'אנס להיכרויות, לבן אדם, לאהבה.
לפנייה לכתב/ת 
