שוד וקבר

אתם יודעים למה מסתובבים בארץ כל מיני ארכיאולוגים דמיקולו עם הסמל של הדולר בעיניים? כי הם עלו על משהו שמשה דיין הבין כבר מזמן: משאבי הטבע הגדולים של מדינת ישראל הם לא תפוזים, אלא עתיקות. עם הדברים שככל הנראה מסתתרים לנו ממש מתחת לאף נמנים מטה אהרון (הכהן, לא שולמית), מיטת הורדוס, מנורות בית המקדש, שקלים מימי בר כוכבא — ואלה רק ההיי־לייטס. חוץ מהם משחקים פה מחבואים עוד אלפי מטבעות, חרסים, חותמות ותכשיטים.

קרוב ל־30 אלף אתרי עתיקות יש בארץ, ושוק העתיקות המקומי מגלגל עשרות מיליוני דולרים בשנה. איך זה שלא שמעתם על זה? כי לחפש עתיקות כדי למכור אותן זה לא חוקי. כלומר, בעיקר אם מוצאים אותן. ובכל זאת, יש כאלה שלוקחים את הריזיקה ומנשנשים עתיקות בישראל. בשפה המקצועית הם נקראים "עבריינים".

החוק קובע שעתיקות הן כל חפץ שנוצר לפני שנת 1700, וחשוב מזה, שכולן שייכות למדינה. גם אם מצאתם במרפסת מטבע נדיר מתקופת החשמונאים — משהו ששווה מאות אלפי דולרים, כן? — אתם מחויבים לדווח לרשויות תוך 14 יום. ואם אשכרה תיקחו את חפירה ותלכו לחפש אוצרות, כדאי שתפנו לעצמכם את הלו"ז לשנים הקרובות. רוב הסיכויים שתגיעו בקו ישר מתיבת האוצר לבית המעצר. על פגיעה באתר עתיקות תקבלו עד חמש שנות מאסר, על חפירה בלי רישיון תקבלו שלוש שנים. לא שזה מרתיע כ־150 חופרים, שהיחידה המיוחדת של רשות העתיקות לוכדת מדי שנה. נכון, מדובר בחננות ששודדים קברים ולא בנקים, כמו עבריינים אמיתיים, אבל השלטונות עדיין לוקחים את זה ללב — ואת הפושעים לכלא.

"תעשה לי טובה יענקל'ה, בפעם הבאה תשים את השיניים בכוס כמו כולם" (צילום: אימג' בנק)

מה צפוי למי שעושה את הדבר הנכון ומעביר את הענתיקה שהוא מצא לידי הרשות? "אם זה משהו חשוב", מסביר אמיר גנור, מנהל היחידה למניעת שוד עתיקות, "אנחנו נותנים ספר". אז פשוט תחליטו לבד מה עדיף — לקבל ספר מהמדינה או שותף לתא — ועכשיו בואו נדבר על שבע בוננזות שקבורות פה עמוק באדמה.

1. אוצרות המקדש

איפה: בזמן המצור הרומאי על ירושלים החביאו הכוהנים את כל הפריטים השווים, כמו מנורות זהב, כלי קודש, המטה של אהרון (עדיין הכהן) וחלקים מארון הברית. כשטיטוס הצליח לכבוש את העיר, אחד הכוהנים השטנקר וחשף חלק מהאוצרות, ששוגרו לרומא ומאז הם כנראה מעלים אבק במרתפי הוותיקן. אבל היי, אם מדובר בחלק, מה עם כל השאר? הרי לא מנורה אחת בלבד האירה את בית המקדש, ושארית הפק"ל המקדשי לא נמצאה עד היום.

כמה: מדובר בפריטים ששווים עשרות מיליוני דולרים, וגם ריספקט רציני בדפי ההיסטוריה.

איך: נסו לחפור מתחת לכיפת הסלע, או במערות שמתחת להר הבית. נכון שאלפי ערבים יבצעו בכם לינץ' מחריד וישראל תיקלע למלחמה עם כל העולם המוסלמי, אבל זה אתם ששאלתם איך. לחלופין, תוכלו לנסות לפרוץ למרתפי הוותיקן. נכון שאלפי כמרים יבצעו בכם לינץ' מחריד וישראל תיקלע למלחמה עם כל העולם הנוצרי, אבל לפחות ירוצו קטעים.

2. הירושה של הורדוס

איפה: קבר הורדוס הגדול מצוי בהרודיון, דרומית־מזרחית לירושלים, וצופן בחובו הרבה יותר מעצמות יבשות: לגבירי העת העתיקה היה מנהג מרגיז לקחת איתם לקבר נכסים נבחרים, למורת רוחם של היורשים. נכון לעכשיו איש עוד לא הצליח לאתר את המיקום המדויק של הקבר, אבל הראשון שישים עליו יד יחזור עם מציאות כמו מיטת הזהב של הורדוס, כלי הזהב והכסף שלו, החותמות ונזר המלוכה.

כמה: עשרות מיליוני דולרים למוצא העקום.

איך: לגייס צוותים ומכשור, ולקוות שפקחי רשות העתיקות לא יבחינו בטרקטורים שמשטחים את ההרודיון.

3. מטמון הזהב הביזנטי

איפה: אין הרבה זהב באדמות ישראל, אבל נראה שעדיין קיימים פה כמה מצבורים של "סולידוס" — מטבעות זהב מהתקופה הביזנטית. הביזנטים פחדו מהשליטים המוסלמים, וגם לא רצו לשלם עמלות שורה לבנקים, אז הם קברו את הכסף מתחת לבלטות. אתם תמצאו אותו בהריסות הביזנטיות בנגב ובבקעה. רק בשביל התיאבון — ב־1991 מצאו בחפירה פורמלית באזור כרמיאל אוצר של כ־50 מטבעות זהב. באוקטובר 1998 נמצאו מאות מטבעות זהב מעט דרומית לבית שאן.

כמה: 150־200 דולר החתיכה. לא הרבה, כי כמות נכבדה של מטבעות כאלה מחליפה ידיים בעולם. החדשות הטובות: בכל מצבור כזה טמונים עשרות מטבעות.

איך: לחפש הריסות ביזנטיות ולבזבז כסף על גלאי מתכות — שבו, אגב, אסור על פי חוק להשתמש באתרי עתיקות.

4. חותמות מלכותיות

לפני שהמציאו את האי־מייל ואת הפס המגנטי, האנשים החשובים נהגו להטביע חותמות על מסמכים ועל ציוד, בעיקר כדים וכלי חרס. אם נתקלתם בכלי חרס שעליו כתוב "למלך", תתחדשו: מצאתם שריד לקנקן מתקופת חזקיהו מלך יהודה. לא ברור למה הוטבעה הכתובת — אולי המלך לא אהב ששותים לו מהקנקן, קמצן — אבל משערים שהכלים היו שייכים לחזקיהו, או מיועדים לחצר המלוכה.

איפה: חותמות "למלך" נמצאות בעיקר באתרים של ממלכת יהודה מסוף המאה השמינית, כמו לכיש, תל מרישה, בית שמש וירושלים.

כמה: כ־800 דולר לחותמת "למלך".

איך: סעו לתל מרישה, מה יכול להיות. ואל תשכחו את האת.

5. תיבות מספינות טבועות

בשנת 1968 קיבל אחד האוצרים במוזיאון הארץ ביקור מפלוני, שפרש לפניו כ־41 מטבעות שמצא בצלילה בים. האוצר זיהה אותם כמטבעות רומיים בערך של אלפי דולרים האחד — שזה כל מה שרצה הפלוני לשמוע לפני שארז את השלל ונעלם. המטבעות לא נראו מאז, אבל הם לא לבד: בשלדי הספינות הטבועות תמצאו בין האצות שלל תיבות תכשיטים, מטמוני זהב וכסף. אנשים הרי מפליגים כבר אלפי שנים, ואיפה לדעתכם נמצאות כל הספינות שיצאו מהמחזור, בבית הקברות לספינות?

"בערך עשרה אחוז מהספינות ירדו למצולות 'לא בכוונה'", מסביר סוחר העתיקות רוברט דויטש, "ועדיין לא מצאו עשרה אחוז מהפוטנציאל — בעיקר כסף וזהב, אבל גם לא מעט חפצים קטנים, תכשיטים ואבני חן".

איפה: בעבר היתה תנועת ספינות ערה ממצרים לפיניקיה — לבנון של היום — לאורך חוף הים של ישראל, ולכן נשארו ספינות טבועות לאורך כל קו החוף. מוקדי החיפוש: מול חופי אשקלון, אשדוד, עתלית, קיסריה ורכס הכרמל.

כמה: מדולרים ספורים ועד אלפים.

איך: לקנות שנורקל ולהצטייד בכדורים נגד מחלת ים. זהב נוצץ הרבה פחות כשהוא מצופה בארוחת צהריים.

6. שקלים ממש־ממש ישנים

נכון אומרים שמי שלא מרים שקל, לא שווה שקל? אז תשמעו, הייתם מתים להיות שווים שקל מתקופת המרד הגדול ברומאים. המורדים טבעו אז מטבעות כחלק ממבצע "עושים לרומאים דווקא", וסימנו כל אחת מהן בשנים, מ־א' עד ה'. השנה החמישית למרד נמשכה רק כמה שבועות עד שחרב המקדש, ולכן נטבעו בה רק מעט מטבעות — שערכם גבוה מאוד.

כמה עשורים קדימה, בתקופת בר כוכבא והמרד השני ברומאים, הונפקו עוד כמה מטבעות מעניינים, למשל מטבעות "אבו ג'ארע": מטבעות נחושת גדולים שמוטבעת עליהם דמותו של קנקן שמן, הוא ה"ג'ארע". בר כוכבא רכש באמצעותם קשתות וחיצים למלחמה ברומאים.

איפה: שקלים מהמרד הראשון נמצאו באתרים שנחרבו באותה תקופה, כמו מצדה וגמלא, וחלקם מתגלגלים כנראה באתרי המסתור של הפליטים שברחו למדבר יהודה; מטבעות הנחושת של בר כוכבא נמצאו במערות ובמחילות המסתור של החשמונאים בארץ יהודה, מאזור בית שמש ועד מיתר.

כמה: אלפי דולרים למטבעות מתקופות המרד, כרבע מיליון דולר למטבע נדיר משנה ה'.

איך: בפעם הבאה שאתם מתנשפים בעלייה למצדה, תקוו למצוא על הרצפה שקל או שניים שהפילו המורדים. ונו, להרים.

7. אוסטרקונים. ברצינות

זה רק נשמע כמו גזע של חייזרים: אוסטרקונים הם בעצם חתיכות חרס שעליהן חרטו העתקים של מסמכים רשמיים. המקור נכתב על פפירוס וכבר הפך לאבק, אבל העתקי החרס עדיין נמצאים באזור.

איפה: בעיקר באתרים ארכיאולוגיים בשומרון. גם בלכיש ובערד נמצאו מצבורים של עשרות אוסטרקונים.

כמה: האוסטרקונים (אוקיי, אז אני נהנה להגיד אוסטרקונים) שווים מאות עד אלפי דולרים. עיקר ערכם הוא בתיעוד ההיסטורי המוטבע עליהם, ולכן תמצאו אותם בעיקר במוזיאונים. יש גם פדיחות, כמו הסיפור עם האספן הידוע שלמה מוסאיוף, שרכש שני אוסטרקונים מזויפים תמורת 200 אלף דולר.

איך: לבדוק בשבע עיניים כל חתיכת חרס שמצאתם ולקוות שעליתם על — פעם אחרונה, נו — אוסטרקון.